תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רעט

(דף י"א ע"א) דהמפריש מעות לנזירותו אין מועלין בהם מפני שמעורב בהם דמי שלמים, וקשה דלבטלו ברוב אע"כ דמטבע לא בטיל, ודחי לה המל"מ דלא שמענו דין בטול רק שיתבטל איסור בהיתר שיהיה מותר באכילה לכתחילה, אבל שיתבטל היתר באיסור שיתחייב גם על ההיתר זו לא מצינו והאריך מעט בזה עיין לעיל פרק ל"ג שהעתקתי כל דבריו וכבר האריכו האחרונים בכלל זה ונבוא פה בקצרה ואין מדרש בלא חידוש, ומראש אביא כאן בקצרה קונטרס ידידי הגאון ר' שאול זצ"ל אבד"ק שילעל יצ"ו, ואח"כ אביא תשובתי אליו וממילא תסתיים שמעתתי

ז"ל ידידי הג"מ מהר"ש ק"ב הנ"ל במכתבו אלי, בפ"ת לאו"ח סי' תנ"ג הביא בשם בנין עולם ספק אחד בנתערב מצה שאינה שמורה במצות שמורות או שלשה חשו"ק ונתערב מצה אחת מזה בהרבה מצות כשירות שנעשו ע"י כשרים מי שייך בזה בטול או לא ואם כל אחת מהן כשרה לכזית מצה או לא, וזה נוגע בדין בטול היתר בהיתר ודבר חשוב ודבר שבמנין עכת"ד הפ"ת, ולדעתי היתר בהיתר מבואר כבר ביו"ד סי' צ"ט סעי' ו' וש"ך ס"ק כ"ב ופרמ"ג שם דבטיל, ודבר חשוב ודבר שבמנין לא שייך כאן דמצה פשוטה אנו רואין דלא שייך בה כל זה, ומצה שמורה לאחר הכשירן אז מתחשב, אך דכבר בטלה ולא מצינו שיתבטל איסור שכאן אינו דבר חשוב ובמקום אחר שיהיה ד"ח שיחזור ויאסור תערובתו, דמאחר דכבר בטלה שפיר בטלה

אך בשו"ת עונג יו"ט ס"ד ראיתי שנסתפק בזה ג"כ, וגם בציצית שלא לשמה שנתערב בציצית שלשמן אי בטלה, והסביר הדבר דלא מהני בטול, שלא מצינו בטול אלא להסיר האיסור או הפסול ויהיה כחפץ פשוט שלא הצריכה תורה שום הכשר ע"ז והמועט נעשה כמו המרובה וכשר, משא"כ דבר שפסולו מפני שמחוסר מעשה כמו מצה שמורה וציצית דבעינן עשייה לשמה לא אמרינן שישיג המועט מעלתו של המרובה יותר משאר חפץ דעלמא, ודי במה שמסיר האיסור והפסול ולא שיתעלה עוד יותר מקודם עכת"ד, ושם מפלפל בתוס' בחולין (דף י"ב ע"ב) בשיטת ר"ת וגם מיישב קושית העולם מבת כהן גם קושית החוות דעת ביו"ד סי' ק"א מפסחים (דף פ"א) בחמשה שנתערבו עורות פסחיהם, ומסיק דתליא זה בפלוגתא דרש"י ותוס' בבכורות (דף כ"ב ע"א) בציר שנתערב וכו' דלרש"י נעשה הציר כמים לטמאות ולתוס' שם לא אמרינן הכי ואינו מטמא עכת"ד והעתקתי תמצית דבריו דאולי אין הספר הזה ת"י

אמנם לדעתי דבר זה תלוי אי היתר בטיל ברוב איסור להיות כמוהו ממש שכבר חקרו הפוסקים בזה, והפרמ"ג בפתיחה לתערובות ח"א ספ"א וספ"ג ובח"ג ספ"ה ובשושנת העמקים שלו כלל י"ד מביא מהמנ"כ דס"ל דהיתר אינו מתהפך לאיסור ורש"י ותוס' בזבחים (דף ע"ח ע"א) פליגי בזה דלרש"י היתר מתהפך לאיסור ולתוס' אינו כן עכת"ד הפרמ"ג ולפמש"כ העונג יו"ט רש"י ותוס' אזלו לשיטתם, ולפי"ז אף השמורה והציצית נמי לדעתי כן הוא שכמו שהאיסור המבטל שלולא התורה אסרתו היה מותר ומ"מ מהפך להיתר בשם חדש כפגול נותר וטמא שצריך ג"כ מעשה לזה שיקרא כן, ה"נ הכשרות שנעשו לשמן מהפכין הפשוט לשם חדש וזה פשוט לי מאוד

ואני כבר הראיתי ראיה מהר"ן נדרים (דף נ"ט ע"ב) ד"ה וע"כ דמשמע דס"ל במש"כ שהאיסור דרכו להתבטל ולא ההיתר שהיתר אינו מתהפך לאיסור, וצע"ק כיו"ד בלשון הש"ך סי' צ"ח סק"ד גבי נו"ט והיא שיטת הראשונים והרשב"א בחידושיו אבל אינו מוסכם וחידושי רע"א פליג ע"ז אבל מ"מ אינו ענין לנד"ד וכיונתי בראיה זו להעין יצחק ח"א או"ח סי' כ"ו בהג"ה, גם רצה"ח בהגהות הש"ס שם תמה על הר"ן דהרי היתר בטל באיסור וראיה ממנחות (דף כ"ב) בשחוטה בנבלה וכו'] ואולי לזה דקדק הר"ן וכתב שהאיסור דרכו להתבטל עכ"ל רצה"ח, ואולי ר"ל שברוב המקרים דרך האיסור להתבטל ולא ההיתר אבל אין שום טעם בזה, ועוד יש לי גמגום מהר"ן גופא בדיבור הסמוך ד"ה שאני במש"כ דבדין הוא דלבטיל היתר וכו' משום דהו"ל תערובות היתר באיסור ודברים שאינן שווין וכו' הרי משמע דגם היתר בטיל באיסור, ולחלק בין מקום דטרח דאז בטיל ללא טרח דלא בטיל ע"ש אינו מתיישב על הלב כלל, ושם בעמוד א' ד"ה וכי שהסביר שא"ת דגדולין של היתר מבטלין וכו' עמד שם בהגהות מלוא הרועים דלפמש"כ הר"ן בסמוך דאין דרך היתר להתבטל וכו' בלאו"ה ניחא אך לפמש"כ הר"ן אח"ז דאף היתר מתבטל להכי הוצרך הר"ן להסביר כאן באופן אחר וא"כ דעת הר"ן צ"ע

ולדעתי ראיה לזה מנדה (דף כ"ז ע"א) תרווד רקב שנפל בו עפר כ"ש טמא ור"ש מטהר, וקס"ד דרבנן דבי רב משום דא"א לשתי פרידות וכו' ובציר שיעורא וא"ל רבה אדרבה א"א וכו' ונפיש שיעורא וכן היא הגירסא בגליון הר"ש פ"ב דאהלות, הרי מלשון נפיש שיעורא מוכח דהעפר מתבטל ונהפך לשם חדש רקב ונ"מ בזה שאם היה תרווד רקב מצומצם ונחסר כ"ש ישלים העפר, ובזה מובן הקס"ד דרבנן דבי רב דלכאורה דקארי לה מאי קארי לה וכי לא ידעו די"ל להיפך, אבל לדברינו פליגי עם רבה בפלוגתא דרש"י ותוס' והר"ן דרבנן דבי רב ס"ל דטמא מתבטל בטהור ולא להיפך ורבה ס"ל דשפיר מתבטל גם הטהור בטמא, והרמב"ם וש"מ שתפסו טעם הגמ' משום גלגלין ש"מ דהלכה כרבה בזה, ואין להקשות מת"ק דהך ברייתא ומת"ק דתניא אידך וכו' דבעו תרווד ועוד לטמא, ומוכח מזה דאם חסר מתרווד שיעורו ועפר משלים אינו טמא ומוכח דטהור בטמא אינו בטיל, וכן מה שהקשה הרב מחוואדאן שיחי' מנדה, (דף ע"א) ברש"י ד"ה הרוג שאין מיעוט דם שמחיים משלים לרוב רביעית שלאחר מיתה משמע דדבר הצריך שיעור לא מהני מה שישלים לו ממין אחר, אבל לענ"ד בעניני טומאת מת כרקב ורביעית דם לא גמרינן מידי דהלכתא נינהו דבעי דוקא שיעור שלם, וכה"ג אמרינן בסוכה, (דף י"ח ע"א) גבי לבוד דבכל התורה אמרינן אך בטומאה הלכתא גמירי לה דבמת לא אמרינן לבוד ופירש"י לא גמרינן מידי אחריתא אלא ההוא דאתמר ביה, וא"כ מת"ק אין ראיה כלל אע"ג שצריך שיעור מצומצם, אבל לרבנן דבי רב דס"ד דשייך בטול בזה פריך רבה שפיר אדרבה וכו', וא"כ מוכח מזה דהיתר בטיל באיסור, וכן טומאת שחוטות בנבלות ענין אחר הוא ואינו בסוג הלכתא גמירי לה ודומה לשאר איסור והיתר וא"כ קמה ראייתי וגם נצבה

ונלענ"ד ראיה לזה מזבחים (דף ע"ח) הנ"ל והובא בפרמ"ג דמיירי בכזית מצומצם, ואפ"ה ס"ל לרש"י דבטיל המיעוט לגמרי להרוב ותופס שם חדש, ותוס' הקשו שם דהרי אף היתר אינו מצטרף לאיסור כ"ש איסור לאיסור עכ"ל, וזה אינו קשה כל כך דשאני התם דבתורת בטול ע"י תערובות עסקינן ולא בהיתר בפ"ע שמצטרף לאיסור בלא תערובות, ועכ"פ לרש"י דס"ל דבטיל איסור באיסור יהיה הכ"ש איפכא דכ"ש דאיסור יבטל היתר ויתפוס שם איסור, וכעין זה כתב