תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רעח

פרק ל"ה. בדבר הראיות שהובאו במל"מ דמטבע מה"ת חשוב ולא בטיל ודחייתם

מה דדחי המל"מ ראיית מהר"י אלפאנדארי דמטבע מה"ת לא בטילה מהא דכהנים דורשים מקרא זה לעצמן והבאתי כל לשונו לעיל פרק ל"ג, ודחי המל"מ חדא די"ל שאין זה רק מדרבנן ותו י"ל דאפי' מדרבנן בטלה מטבע ורק משום אין מבטלין איסור לכתחילה אתינן עלה עכת"ד. הנה מרוצת הש"ס משמע דהכהנים הוכיחו דמה"ת אינם שוקלים דאם ישקלו איך יאכלו לחה"פ ושתי הלחם ואם מטבע בטילה ברוב מה"ת אין הוכחה שהכהנים פטורים מה"ת וא"כ ראיית מהריא"ל נכונה, והפליתי סי' ק' כתב שהכהנים הוכיחו מתקנת החכמים שתקנו דמטבע לא בטיל וא"כ ע"כ שהיתה הקבלה בידם דכהנים פטורים משקלים, דאל"כ האיך תקנו שמטבע לא תתבטל ולא חששו שעי"ז יהיה איסור ומבוכה בקרבנות עיי"ש בפליתי וגם זה דחוק כמובן לפי האמור

ומש"כ המל"מ דרש"י בערכין כתב דלדידן לית לן הך דרשא דכליל תהיה במנחת כהן גרידא כתיב אבל במנחת ציבור זיל בתר רובא עכ"ד, ולהבנת המל"מ כונת רש"י הוא פשוט מטעם בטול ברוב, אבל זה תימה לפי דברי המל"מ בעצמו שכתב דהכהנים ג"כ ידעו דמטבע בטילה ברוב אלא שהוכיחו דהם פטורין משום דאין מבטלין איסור לכתחילה, וא"כ אין בהא דזיל בתר רובא שכתב רש"י לדידן שום פרכא על דרשת הכהנים, ולשון רש"י במנחות (דף מ"ו ע"ב) וריב"ז לא דריש וכל מנחת כהן אלא במנחה שהכהן מביא בפני עצמו ולא הזכיר משום רובא, דבאמת אינו מטעם בטול ברוב דאפי' אם שקלי ישראל לא יהיו מרובין משקלי הכהנים נמי יהיה מותר לאכול מנחת העומר וכו' כיון שיש בה שותפות ישראלים וכ"כ להדיא הרע"ב במשניות פ"א דשקלים עיי"ש וזה ברור: ועיין בדורש לציון להנו"ב דרוש ט' מש"כ בזה, וזהו גופא מחלוקת דהכהנים עם ריב"ז דהכהנים ס"ל דמקצת המנחה דהוה של הכהנים אוסר באכילה, וריב"ז ס"ל דלא נאסר רק במנחת כהן גרידא אבל לא של ציבור ושל שותפין ישראל, וע"כ דגם כונת רש"י בערכין לאו מטעם בטול ברוב בפשוטו הוא אלא משום שותפות ישראלים נגעו בה ובאמת ע"פ רוב שקלי הישראלים מרובין משל כהנים, וא"כ ראיית מהריא"ל לכאורה נכונה

ומש"כ המל"מ לדחות ראיית מהריא"ל מטעם אין מבטלין איסור לכתחילה שהוא מדאורייתא כדמוכח מהא דלא אמרה תורה שלח לתקלה, הן אמת דגם הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' מ"ה הביא מזה ראיה דעכ"פ יבש ביבש אסור לכו"ע לבטל לכתחילה מה"ת, אכן השעה"מ פט"ו מה' מאכלות אסורות דחי לה דיש לחוש שיבא אחר ויקחנה מיד בטרם תתערב באחרות ולענין ראיית הנו"ב יש לדחות ע"פ מש"כ כל האחרונים דבאיסורי הנאה ודאי לכו"ע אין מבטלין לכתחילה מה"ת ועיין חוות דעת ביו"ד סי' צ"ט ואכמ"ל בזה] גם הכו"פ דחי לראיית המל"מ דדין בטול לא שייך רק באין מי שיכיר האיסור אבל באם יש מי שמכירו בטביעת עין לא שייך בטול, וא"כ איך משלח בצפורי מצורע אם הוא מכיר צפור שלו בטביעות עין ויש לדון בזה הרבה אך אין כאן צורך בכל זה, דבעיקר הדבר אפי' אם נימא דאין מבטלין איסורים הוא מה"ת אין כאן לכאורה עדיין השגה אמהריא"ל, דהרי כל זמן שלא בא עוד האיסור ודאי דמותר לבטלו כמש"כ הט"ז באו"ח סי' תמ"ז בחמץ קודם הפסח שנתערב לח בלח דמותר להוסיף ולבטלו כיון דעדיין הוא היתר. ובשו"ת ר"ע איגר סי' ל"ח כתב להדיא דלא רק להוסיף ולבטל כשכבר הוא מעורב שרי אלא גם לערב ולבטל לכתחילה נמי שרי והביא שם שכן כתב גם הר"ן בשו"ת סי' נ"ט, וא"כ שפיר הביא מהריאלפ"נ ראייתו משם דמטבע מה"ת לא בטיל, שהרי בעוד השקלים בלשכה אין כאן איסור כלל ולא שייך עוד כלל לומר אין מבטלין איסור לכתחילה דאיזה איסור יש כאן הרי עדיין הכל היתר וזה לפום רהיטא ברור מאוד

גם מש"כ המל"מ עוד דכיון דיכול להפריש הוה כניכר האיסור עיי"ש, אמת דהט"ז באו"ח סי' תרל"ב סק"ג השיג על הלבוש שכתב דהוכר האיסור לא בטיל רק מדרבנן, וגם הפליתי סי' ק"ב כתב דהא דהיכא דאפשר להפריד האיסור הוה כהוכר האיסור הוה דאורייתא, אמנם מקושית התוס' דידן סוף מעילה שהקשו דלבטיל פרוטה של הקדש ברוב דחולין וכתבו דאף דהוה דשיל"מ ע"י פדיון הא דשיל"מ דרבנן הוא עכ"ד, מדלא תירצו דע"י פדיון שאפשר להפריד האיסור הוה כהוכר האיסור ולא שייך בטול, ע"כ דס"ל דאפשר להפריד האיסור הוא רק מדרבנן ומה"ת שפיר בטיל, וכן נראה ממה שכתב הפרי תואר בסי' ק"ב ס"ק ד' וז"ל והיכא דהוה איסור דרבנן לא הטריחו לכל זה שלא גזרו לעשות כל התקנות להכיר האיסור עכ"ל שראיתי מובא בספר שו"ת יד יוסף. ואם איתא דאם אפשר להפריד האיסור דינו כהוכר ממש לכאורה אין סברא לחלק בין דאורייתא לדרבנן בזה, וכעין זה ממש כתב הפמ"ג ליו"ד בפתיחה לתערובות חלק א' פרק א' ד"ה ודע דהרשב"א עיי"ש, ועיין ביו"ד סי' ק"ב בכלים של איסור שנתערבו אם יש בהם דין דשיל"מ ע"י הגעלה ועוד יש להעיר מכמה מקומות, ועיין בתפארת ישראל למשניות סוף פרק ששי דדמאי ודו"ק

אולם אחרי כל זה כבר השיגו האחרונים בצדק על ראיית מהר"י אלפאנדארי מהא דכהנים דורשים מקרא זה לעצמן, דהרי התם אפי' אם נימא דמטבע מה"ת לא בטלה נמי עדיין ישאר הדבר קשה מאוד דאטו מטבעות קא קרבי, הרי ע"כ יקנו מהכסף תבואה ויטחנו מהם סלת וסלת בסלת בין אם יחשבו ללח בלח או ליבש ביבש ע"כ מה"ת ודאי דבטל ברוב, וע"כ דטעם אחר יש שם למניעת דין הבטול ואולי דלא בטיל מטעם היתר בהיתר ע"פ דברי הר"ן בנדרים (דף נ"ב ע"א) ודו"ק ועיין לקמן בפרק הסמוך בתשובתי להגאב"ד דשילעל אות א', ועכ"פ אין כאן שום ראיה דמטבע מה"ת לא בטיל, דאין אנו עסוקין כאן בבטול מטבע במטבעות רק בבטול סולת בסולת. ובזה כבר נדחית לגמרי גם ראיה השנית שהביא מהר"י אלפנדארי מהך דשילהי בב"מ דהא דלא בטילי ד' זוזי דשומר ספיחי שביעית בהשאר ומוכיח מזה דמטבע לא בטיל מה"ת, ובאמת הרי גם שם לא הזוזים עצמן יקריבו לעומר ושתי הלחם או לשאר קרבנות ציבור תמידין ומוספין, רק שיקנו מהם בהמות וסלתות ובהמות וסלתות ודאי מה"ת בטלי ברוב וע"כ לומר שהוא רק מדרבנן כמש"כ המל"מ: פרק ל"ו. בדין בטול היתר באיסור שכתב המל"מ דזה לא מצינו

עתה נבוא אל ראיה השלישית של מהר"י אלפאנדארי דמטבע מה"ת לא בטיל, מהא דתנן במעילה