תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רעד

והיה נראה לומר דרש"י הוכיח דגבי צפור לא שייך בטול ברוב. מהא דחולין (דף קט"ו ע"א) דפריך שם שילוח הקן ליתסר משום לא תאכל כל תועבה, ומשני לא אמרה תורה שלח לתקלה, והרי התם אין לנו קרא להתיר שילוח הקן כמו דאיכא גבי צפורי מצורע, ומ"מ קאמר הש"ס בפשיטות דגם נימא דאסורה מלא תאכל כל תועבה יהיה תקלה, וע"כ מוכרח מזה דדבר חשוב לא בטיל מה"ת, כסברת מהר"י אלפנדרי במל"מ פ"ז מה' מעילה ומשו"ה שפיר הקשה רש"י קושיתו, דלרבא למה לן קרא דכל צפור טהורה תאכלו, אך המל"מ שם הקשה דמנ"ל להש"ס גופא בחולין שם דדבר חשוב לא בטיל, ולעשות מזה הוכחה דלא אמרה תורה שלח לתקלה דלמא באמת גם דח"ש בטל ברוב וליכא תקלה, אולם בזה יתורץ גם קושית המזרחי וקושיא חדא מתורצת בירך חברתה, דבאמת אצטריך טהורות למעט טמאות לגמרי, דאי לאו קרא דטהורות הוה אמינא דצפרים אתי להורות דגם טהורות כשרין לטהרת המצורע, דאי לאו קרא דצפרים הוה אמינא דוקא טמאות כשרין שלא אמרה תורה שלח לתקלה, לכך כתיב צפרים להשמיענו דגם טהורות כשרין, אבל אכתי לא הוה ידעינן למעט טמאות שהן פסולות לטהרת מצורע, וא"כ כיון דע"כ אתי קרא דטהורות למעט טמאות ממילא ידעינן מינה דדבר חשוב לא בטיל ברובא מה"ת, דאל"כ אלא דדבר חשוב. נמי בטל ברוב מה"ת א"כ למ"ל קרא דטהורות הרי מצפרים ידעינן למעט טמאות, דאין לומר דצפרים אתי להכשיר טהורות דלא תימא טמאות דוקא שלא אמרה תורה שלח לתקלה כנ"ל, דהרי מה"ת אין תקלה כלל דהרי היא בטילה ברוב, וא"כ מוכח מכאן שפיר דבע"ח מדאורייתא לא בטילי ברוב וה"ה שאר דברים חשובים, וצדקו דברי התוס' סוף מעילה שכתבו דמטבע חשוב ולא בטיל פי' מה"ת

ובזה מיושב מה שהקשינו לעיל דלרש"י מנ"ל אליבא דחזקיה איסור הנאת צפור השחוטה דמצורע, ולדברינו מוכח ע"כ דקרא דוזה אשר לא תאכלו קאי אאיסור הנאה גם לחזקיה, דאי לא אתי רק לאיסור אכילה בלבד הדרא קושיא לדוכתה למ"ל קרא הנ"ל דטהורות למעט טמאות, דהא השתא דכתיב קרא דוזה אשר לא תאכלו ממילא נודע מצפרים למעט טמאות לגמרי, דאין לומר דצפרים אתי לרבות טהורות דבלא צפרים הוה אמינא דוקא טמאות שלא אמרה תורה שלח לתקלה, הא דוקא טמאות לא מצית אמרת דא"כ קרא דוזה אשר לא תאכלו למה לי לאסור השחוטה באכילה, תיפוק ליה דהא טמאה היא וא"כ בלא צפרים נמי לא הוי ממעטינן טהורות, וכי אתי צפרים ודאי דלמעט טמאין לגמרי אתי והדרא קושית המזרחי לדוכתה, דלמ"ל טהורות למעט טמאות הרי ידעינן למעט טמאות מצפרים, ומדאצטריך הך טהורות למעט טמאות ע"כ דוזה אשר לא תאכלו אתי לאסור שחוטה בהנאה גם לחזקיה ומיושבין כל הקושיות עכת"ד הרב דבר בעתו

ואמת שהוא פלפולא חריפא אבל רק ע"ד החידוד ולקושטא דמילתא אין לבנות על סמך זה שום בנין, דביבש אין מבטלין איסור לכתחילה לכו"ע מה"ת ועוד נדבר בזה איה"ש בפרקים הבאים, וא"כ אפי' אם דבר חשוב בטיל מה"ת מ"מ שפיר קאמר הש"ס לא אמרה תורה שלח לתקלה ועיין נו"ב מהדו"ת חלק יו"ד סי' מ"ה ובמל"מ פ"ז מה' מעילה וא"כ אזדי לה כל הפלפול הזה, ואין לבנות עליו שום יסוד כלל, ואפי' אילו היה כל הפלפול הזה נכון לדינא מ"מ אין לזה מקום במש"כ התוס' דידן סוף מעילה דמטבע חשוב ולא בטיל מה"ת, דהרי התוס' אליבא דר"ע כתבו כן, והנה עיקר חשיבות דמטבע של פרוטה ודאי דהיא רק משום דהוה דבר שבמנין דהרי חשיבות אחרת אין לה, ור"ע הרי ס"ל דדבר שבמנין שדרכו למנות בטיל דפליג בזה על ר"מ כדמשמע בביצה (דף ג') וביבמות (דף פ') ובזבחים (דף ע"ב) אבל מפני שהערה זו היא לא רק על האחרונים כי אם על התוס' בעצמן, ע"כ לא כן הדבר אלא דמטבע יש לה חשיבות גם זולת המנין ודו"ק: פרק ל"ג

המל"מ פ"ז מה' מעילה ה"ו האריך בענין זה והא לך לשונו במה שכתב להג"מ מהר"י אלפנדארי, עוד ראיתי שעמד מעכ"ת במ"ש התוס' סוף מעילה דמטבע חשוב ולא בטיל מה"ת, הן אמת שדין זה הוא דבר חדש שלא מצינו בשום מקום דבר שלא יהא לו בטול מה"ת וכמ"ש הרשב"א בתו"ה דכל הדברים שאין להם בטול הוא דוקא מדרבנן אבל מה"ת הכל בטל ברוב, ולא די לנו זה הצער אלא דמדברי מרן פ"ז מה' מעילה נראה דגם דשיל"מ אין לו בטול מה"ת ודבריו צ"ע

ובעיקר דברי התוס' שכתבו דמטבע חשיב ולא בטיל, לכאורה היה נראה לדקדק מההיא דאמרינן בע"ז שבקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם מפני כספא ודהבא של ירושלים, ופריך וירושלים הוה רובא דעלמא, והא ודאי לא קשה כלל משום דמעיקרא הוה ס"ל לתלמודא דבקשו לגנוז כספא ומשו"ה פריך וירושלים הוה רובא, אבל לפי המסקנא דבקשו לגנוז מטבע תו ליכא קושיא ואדרבה היה נראה מסוגיא זו כדברי התוס', משום דדוחק לומר דלפי המסקנא דמוקי לה בדינרא הדריינא שיהיו רוב מטבעות אלו של הקדש, ולפי דברי התוס' ניחא דכיון דמוקי לה במטבע חשיב ולא בטיל ולא בעינן שיהיה הרוב משל הקדש, אך כד מעיינינן שפיר נראה דהא ליתא דאף דנימא דמטבע חשיב ולא בטיל היינו דוקא היכא דאתחזק איסורא במעות אלו, כגון ההיא דמעילה דאיכא ודאי בתערובות זה פרוטה של הקדש, אבל היכא דלא אתחזק איסורא אלא שאנו מסופקים אם מעות אלו של הקדש או לא, פשיטא דאם הרוב היתר דאזלינן בתר רובא ואמרינן כל דפריש מרובא פריש, וחילוק זה הוא מוסכם מכל הפוסקים ז"ל דכל דבר שאין לו בטול כע"ז ודכוותה היינו דוקא בדאיכא בתערובות זה דבר של איסור, אבל אם פירש אחד מהם אמרינן כל דפריש מרובא פריש, והרא"ש ז"ל פרק אותו ואת בנו כתב בשם בה"ג דבהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה באחרות מכה אותם וטורדם וכל הפורש מהרוב הוא פורש ע"כ, והא התם הו"ל דשיל"מ ובעלי חיים דחשיבי ולא בטלי ואפ"ה אמרינן כל דפריש, וכ"כ הרא"ש גבי חדש דאזלינן בתר רובא אף דהוה דשיל"מ, ובר"פ כל הזבחים פריך ונכבשינהו וכו' ונימא כל דפריש וכו', הן אמת שראיתי להר"ן ס"פ אין צדין שכתב דלוקח ביצים מן העכו"ם ביו"ט שהוא חוכך אי אזלינן בתר רובא בדשיל"מ כיון דקיי"ל דאפי' באלף לא בטיל ואפשר דהתם שאני דאתחזק איסורא ע"כ, נראה מדבריו דחילוק זה שכתבנו כמסתפק אמרה ואף דמסוגיא דר"פ כל הזבחים נראה דאף באיסורים דאין להם בטול אזלינן בתר רובא, ע"כ צריכים אנו לומר דס"ל דיש חילוק בין דשיל"מ לשאר איסורים שאין להם בטול ובדבר שיל"מ לא אזלינן בתר שום רוב, [א"ה וכ"כ בכ"מ פ"ז מה'