תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רעב

דבריו של גדול רב כתיב בלא יו"ד עכ"ל, וכלשון הזה כתב ג"כ הנימוק"י שם במשנה באלפסי, והרמב"ם בה' סנהדרין (פרק יו"ד ה"ו) כתב בזה"ל, ומפי השמועה שאין מתחילין בדיני נפשות מן הגדול שמא יסמכו השאר על דעתו ולא יראו עצמן כדאין לחלוק עליו עכ"ל, אף דפיהמ"ש לא פירש כן נראה שחזר בו וידוע דספרו היד עיקר, הרי לפנינו דרש"י והרמב"ם והנימוק"י מפרשים דלא בא הכתוב כלל לאסור לענות בישיבה בדין על רב, ואדרבה אסור לשתוק דהרי אם אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות נמי שומעין לו, ואפי' בדיני ממונות אמרינן בשבועות (דף. ל"א ע"א) מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וכו' מנין שלא ישתוק תלמוד לומר מדבר שקר תרחק מנין לתלמיד שרואה את רבו טועה בדין שלא יאמר אמתין לו עד שיגמרנו ואסתירנו ואבננו משלי ת"ל מדבר שקר תרחק אלא יאמר לו מיד, הרי דעכ"פ חובה על הקטן להגיד להגדול דעתו שלא נראה לו דעת הגדול והרב, אלא דאמר קרא שיעשו בענין שלא יצטרכו לענות על רב שמא יסמכו השאר על דעתו או יתביישו ממנו ולא ירצו לחלוק עליו, ואף שאסור לעשות כן מיהו בדיני נפשות למיחש מבעיא, וכ"כ להדיא הלח"מ ברמב"ם שם, ועוד דלענ"ד הנני מבין דהרמב"ם ס"ל דהא דדיני נפשות מתחילין מן הצד לאו מהאי קרא דלא תענה על רב ילפינן לה כדאמר רב אדא בר פפא, אלא מהא דאמר רבב"ח אמר ריו"ח דכתיב ויאמר דוד לאנשיו שימו איש את חרבו וגומר ויחגרו איש את חרבו ויחגור גם דוד את חרבו דכן נראה מלשון הרמב"ם, דהרי ידוע דהרמב"ם שומר מאוד את הסדר הנכון בדבריו וכאן סדר דבריו הכי הוא, בפרק יו"ד ה"א כתב וז"ל אחד מן הדיינים וכו' אלא נטה אחר דברי חבירו הרי זה עובר בל"ת וע"ז נאמר לא תענה על ריב לנטות וכו', והפסיק בהלכה. ג' ד' וה' בדינים אחרים ובהלכה וא"ו כתב ומפי השמועה למדו שאין מתחילין בדיני נפשות מן הגדול עכ"ל, ואם איתא דגם דין זה נובע מלא תענה על רב הו"ל להסמיך דין זה להלכה א' וב' ולומר דבכלל לאו זה הוא שלא להתחיל בדיני נפשות אלא מן הצד, כמו שכתב בלשונו בהלכה ב', אלא ע"כ דס"ל לעיקר דדין זה נלמד מקרא דואמר דוד לאנשיו וגומר ולענ"ד הוא אמת בכוונת הרמב"ם אף שהלח"מ ובפי' המיוחס להרדב"ז לא פירשו כן, ועוד דכיון דכבר כתב הרמב"ם בה"א שהנוטה אחר דברי חבירו עובר בל"ת משום שנאמר לא תענה על ריב לנטות, פי' שלא ינטה אחר דברי חבירו ויסמוך עליו אלא יאמר מה שנראה לפניו ולפי דעתו, ממילא ידעינן שאסור לו לסמוך על דברי הגדול ג"כ דמה לי גדול מה לי אחר אם נוטה לדעתו וסומך עליו עובר בל"ת, אלא עצה טובה קמ"ל קרא שיתחילו מן הצד בכדי שלא יתביישו השאר לומר דעתן מבלי פנייה להסכים למה שהגדול אומר ולא יבואו לידי נסיון לעבור על ל"ת, עכ"פ כבר נפל היסוד שבנה עליו הגאון יעב"ץ ז"ל את כל בנינו שדבר חשוב לא בטיל

מש"כ עוד להביא ראיה דדבר חשוב לא בטיל מה"ת ממשנה דקפץ אחד מהמנויים לתוכן דכולן פטורין וקשה אמאי לא יתבטל ברוב כמו שהקשו התוס' בב"מ (דף ו' ע"ב) וכתב שזהו ראיה שאין עליה תשובה, הנה כבר ידוע מה שתירץ בזה השמ"ק בשם הרא"ש דרוב נמי ספק מיקרי אלא דספק כזה לענין איסורין התורה התירה, ולכן שם בקפץ אחד מהמנויים כולן פטורין אע"פ דבטיל שפיר ברוב מה"ת שהרי התורה אמרה עשירי ודאי ולא עשירי ספק, ולשיטת הסוברים דרק היתר מבטל את האיסור אבל רוב איסור אינו מבטל מיעוטא דהיתר ונדבר בזה איהשי"ת לקמן פרק ל"ו א"כ קושיא זו דלבטיל הקופץ מעיקרא לקמ"ד

גם מש"כ דר"ע ג"כ ס"ל דדבר חשוב לא בטיל מה"ת ור"ל דס"ל כל שדרכו למנות נמי הכי ס"ל דד"ח לא בטיל מה"ת ומשו"ה מחמרי בה, תמיהה טובא לענ"ד דהרי ר"ע פליג על ר"מ וס"ל דכל דבר שבמנין בטיל, וא"כ לפי דבריו אדרבה ע"כ ס"ל לר"ע דדבר חשוב בטיל מה"ת ועכ"פ דבר שבמנין ודאי דלר"ע בטיל מה"ת והתוס' הרי אליבא דר"ע קיימי כאן ואיך כתבו דלדידיה מטבע חשיב ולא בטיל מה"ת ועיין ביו"ד סי' ק"י סעי' א' ובט"ז שם, וגם דבר זה די להפיל כל היסוד שבנה לבאר דברי התוס' במעילה אליבא דר"ע

וכן מש"כ דגם הרמב"ם ס"ל דד"ח לא בטיל מה"ת והא דקרי לאיסורין הללו מדבריהם, הוא משום דקרי לכל דבר הלמד מי"ג מידות דברי סופרים, וכן החליט דהרמב"ם ס"ל כר"ת דטעם כעיקר דאורייתא והא דקרי לה מדבריהם הוא משום שבא ממדרש חכמים, כל זה אינו דאע"פ דזה אמת דהרמב"ם קרי להלמ"מ ולמדרש חז"ל מי"ג מידות דברי סופרים כמפורש בדבריו בפיהמ"ש במס' כלים (פ"י מי"ב) ועל דרך זה כתב גם במקואות (פ"ו מ"ז) ובספרו היד בהלכות טומאת מת (פ"ה ה"ד) ושם (פי"ט ה"ו) לענין טומאת אוהלים, ופלא על הש"ך ח"מ סי' ל"ג סק"א שהאריך בדעת הרמב"ם בדברים הנלמדים מי"ג מידות ולא הביא מקומות האלה שזכרנו. מ"מ רק דברי סופרים קרי להו אבל לא קרי להו מדבריהם וכל מקום שהוא אומר לשון מדבריהם הוא מדרבנן ממש כמש"כ להדיא הפרמ"ג בפתיחתו להלכות בשר בחלב,. גם טעם כעיקר כבר ידוע דהרמב"ם ס"ל שהוא מדרבנן ועיין בפרמ"ג בפתיחתו לה' תערובות חלק ב' פרק ב' עיי"ש

דרך אגב אביא כאן דברי הרמב"ם פ"א מה' ממרים שז"ל שם, אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והן תורה שבע"פ ואחד שחידשו מפי דעתם באחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה הוא כך ואחד דברים שעשאום סייג לתורה וכו' כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצוה לשמוע להם והעובר על כל אחד מהן בלא תעשה פי' לאו דלא תסור עכ"ל, והדברים אצלי חדשים שיהא לאו דלא תסור בתורה שבע"פ הללמ"מ ובהדינים שנלמדו מי"ג מידות ומזה צע"ג על הש"ך יו"ד סי' רל"ט ס"ק כ' עיי"ש

גם מש"כ הגאון יעב"ץ שאם עברו הדיינים והניחו להגדול להגיד דעתו בראשונה ולא פסקו אח"כ כדבריו, תלוי זה בפלוגתא דאביי ורבא בתמורה בכל מילתא דאמרה רחמנא לא תעביד אי עביד מהני או לא דהתורה אמרה לא תענה טל רב, תמוה מאוד מכמה טעמים, קץ דבר דכל התשובה הזאת היא פליאה גדולה לענ"ד והרבה ראשונים כתבו מפורש דד"ח דלא בטיל הוא מדרבנן כמש"כ לעיל פרק כ"ז בארוכה ומי מהראשונים שחולק בזה בפירוש לא מצינו עוד, לכן מי מהאחרונים שחולק ע"ז עובר על לא תענה על רב לענ"ד: פרק ל"א

והרב מנחת פתים ליו"ד סי' ק"א סעי' א' כה: ליישב דברי התוס' ע"ד החידוד ובהיות דבריו