תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רעא

פרק כ"ט

נשוב בזה לתירוץ התוס' השני שכתבו דמטבע חשוב ולא בטיל, וכבר כתבתי בפרק כ"ז שבצדק תמהו עליהם הגאונים שהרי הא דדבר חשוב לא בטיל הוא רק מדרבנן וביארתי שם הדבר כראוי, אולם ראיתי לרבינו הגאון שאילת יעב"ץ סי' קנ"ח בחלק א' כתב בזה ענין מתמיה והנני מעתיק דבריו וזה לשונו. הן אמת שרוב הפוסקים הסכימו כן דדבר חשוב דלא בטיל הוא מדרבנן מ"מ לדעתי אינו דברי הכל ותנאי שקלת מעלמא, ואומר אני דלר"ע דאליביה הקשו התוס' קושיתם י"ל דס"ל דבר חשוב איסורו מה"ת, ואומר אני דתנאי ואמוראי פליגי בהא, אמוראי הלא המה ריו"ח ור"ל דפליגי בזבחים ובפרק הערל אי את שדרכו למנות או כל שדרכו למנות דבלא ספק בסברא פליגי, ואומר אני דפליגי בהא, דמ"ד את שדרכו למנות סבר דדבר חשוב שאינו בטל אין זה רק מדרבנן ולהכי מסתייה לאחמורי באת שדרכו למנות לעולם, ומ"ד כל שדרכו למנות סבר דדבר חשוב מדאורייתא לא בטיל, ומשו"ה צריך להחמיר בה טפי והיינו נמי טעמא דר"י דס"ל דדבר חשוב אפי' בדרבנן לא בטיל משום דס"ל דעיקר דבר חשוב דלא בטיל הוא מה"ת

ואם תשאל מאין הרגלים לדבר לומר שהוא מה"ת אשיבך שממקום שאתה למד בכל מקום בטול ברוב דהיינו מקרא אחרי רבים להטות, משם גופא נלמוד דדבר חשוב לא בטיל ברוב דהיינו מרישא דהאי קרא, דכתיב לא תענה על ריב לנטות וגו' ודרשינן מיניה בפרק אחד דיני ממונות שבדיני נפשות מתחילין מן הצד דקרי ביה לא תענה על רב, ופשטיה דקרא בהכי מיירי על כרחן דזמנין לא אזלינן בתר רובא כגון בדיני נפשות, שאע"פ שבכל מקום דעת היחיד בטילה מ"מ נתנה התורה חשיבות לפעמים לדעת הגדול שאינה מקבלת בטול, ואף דלכאורה משמע שם שזהו דוקא לכתחילה אבל דיעבד אם יאמר הגדול דעתו בתחילה אינה מתקיימת כי אם בהסכמת הרוב, מ"מ די לנו שהזהירה תורה שלא לחלוק על דעת הגדול והחשוב שלא תבוטל ברוב, ואם עברו ע"ז היינו פלוגתא דאביי ורבא בתמורה בכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני אי לא, עכ"פ מכאן למדנו בנין אב לכל המקומות שלא אמרה תורה לבטל ברוב שום דבר חשוב, ונ"ל שהיא ראיה מפורשת מה"ת אע"פ שהיא מחודשת וכמדומה שלא קידמני אדם בזה אולי מקום הניחו לי מן השמים, ולפי"ז היינו נמי פלוגתא דר"ע ורבנן במס' ערלה בקידוש דר"ע מוסיף אף ככרות של בעה"ב משום דאיהו ס"ל דדבר חשוב לא בטיל מה"ת ואזיל בה לחומרא, א"כ ש"מ דר"ע ס"ל דדבר חשוב איסורו מה"ת ואזיל לשיטתיה בספק מעילה דמשו"ה לא בטיל פרוטה של הקדש, ותירוץ השני של התוס' אמיתי, והשתא א"ש דלא תקשה על התוס' מדידהו אדידהו דהא שמעינן להו איפכא בפרק הזהב (דף נ"ג) ובכמה דוכתא כמו שנתקשו בזה האחרונים והרב פר"ח, ולדידי ניחא ולא קשה מידי דאינו מוכרח מזה דדבר חשוב ס"ל להתוס' דמה"ת לא בטיל לדינא, אלא דאליבא דר"ע שפיר תירצו דר"ע ס"ל דדבר חשוב מה"ת לא בטיל ואנן באמת לא קיי"ל כוותיה בהא אף אליבייהו דהתוס' ובזה א"ש הכל

אלא דאכתי קשה לי דהא הרמב"ם פסק שם כוותיה דר"ע ויש מהפוסקים שפסקו ג"כ כר"מ דכל שדרכו למנות, אך אדרבה א"כ גם פסק הלכה נמי מסייע דמה"ת דבר חשוב לא בטיל, דאל"כ תמה על עצמך שפסקו כר"ע וכר"י והיכן מצינו כיוצא בזה להחמיר במחלוקת של דבריהם, ועוד משנה מפורשת מסייע לן ההיא דתנן פ"ט דבכורות קפץ אחד מן המנויים לתוכן כולן פטורין, שהניחו התוס' בתימה פ"ק דב"מ למה לא יבטל הקופץ ברוב והניחו בתימה, ולדידן לא קשה מידי והיא ראיה שאין עליה תשובה שכל דבר חשוב אינו בטיל מה"ת ודאי ואלים טובא דאפי' לקולא אזלינן בתריה, ברם הא דמקשה הפר"ח והביא טובא מרבוותא דסברי דאיסור דבר חשוב הוא מדרבנן וכייל נמי להרמב"ם והר"ש בהדייהו, רבותא היא למיחשב גברי רברבי בקושטא אמינא דתיובתא לא חזינא לא מדברי הרמב"ם בה' מאכלות אסורות ולא ממש"כ הר"ש במסכת ביכורים, דמדברי הרמב"ם ודאי לא משמע מידי דאע"ג דקרי להו לאיסורים הללו מדבריהם לא ס"ל מ"מ דהוו מדרבנן, וכן מש"כ בריש פרק ט"ו דטעמו ולא ממשו אסור מדברי סופרים וכתב הכ"מ דקם ליה בשיטת רש"י, ולא היא אלא בשיטת ר"ת אמרה אלא דאיהו קרי לכל דברי הללמ"מ ולכל הבא בי"ג מידות דברי סופרים כידוע ועם כל זה לא נשתנה דינם מדברי תורה, א"כ ה"ה לשיעורין הללו ולענין דבר שבמנין וכיוצא דברי סופרים הן וכדברי תורה דמו, וה"נ מהר"ש לא תידוק מידי דאיהו בשיעורי מאה ומאתים מיירי משא"כ בדבר חשוב לא שמעינן ליה לגמרי, וכן יש לפקפק עוד במה שכתב שם עוד בשם פוסקים אחרים

איברא מההיא דהניזקין (דף נ"ד) דאקשינן לר"י גבי נתפצעו האגוזים וכו' דקניס שוגג אטו מזיד, והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטיל ורבנן הוא דגזור ש"מ דאגוזי פרך בטלין מה"ת, ואע"ג דקיי"ל לר"י פ"ק דביצה דמחמיר בדבר שבמנין טפי מכו"ע, וכן איתא בהדיא התם דמדאורייתא אין חילוק בין דבר חשוב לשאינו חשוב דהכל בטיל מקרא דאחרי רבים להטות, זהו דקשיא לדידי לכאורה, אפ"ה לא ניחא לי לאשוויי נפשי הדרנא ואף היא לא תברא, דנ"ל אע"פ שאיני כדאי דפירש"י אינו מוכרח דאפי' לדידי שפיר קמקשה, דהא מה"ת חד בתרי בטיל כשנתפצעו האגוזים דאזיל להו חשיבותייהו, ור"י בהכי מיירי ואקשינן שפיר דלא הו"ל לקנוס בשוגג במילי דרבנן דבטיל, אבל כל שלא נתפצעו לעולם אסורין לר"י דע"כ ס"ל דאיסור דבר חשוב הוא מה"ת כדהוכחנו לעיל שיש טעם הגון בדבר אם אמנם במחלוקת היא שנויה כנ"ל, גם יש דס"ל אין ביטול ועיין מש"כ עוד בס"ד סמך יפה לדבר זה מה"ת בלח"ש פ' יו"ד דתרומות ולכשאפנה אשנה פרק זה בעיון לעשות סמוכות לדבר זה שהוא ישר בעיני, וה' יורני דרך אמת הצעיר לימים קטן התלמידים עבד לחכמים יעב"ץ ס"ט עכ"ל, ובאשר דמשמע דהגאון הנפלא יעב"ץ ז"ל מחזיק דבריו אלה לאמיתים וטעם מניעת הבטול בדבר חשוב מה"ת משום לא תענה על רב ליתד שלא תמוט. והוא הולך בשיטה זו גם בסוף סימן קנ"ז שם עיי"ש, ובעניי כל דבריו בסי' זה נפלאים תמוהים ורחוקים במחילת כבודו הגדול, לכן אברר זה בפרק הבא: פרק ל'

מה שכתב הגאון יעב"ץ דדבר חשוב דלא בטיל הוא מקרא המפורש דלא תענה על ריב ודרשינן על רב וילפינן מזה דבדיני נפשות מתחילין מן הצד הדבר פלא, דהרי זה לשון רש"י במשנה דסנהדרין (דף ל"ב ע"א) שם ד"ה מן הצד מן הקטנים שמא יחייבנו הגדול ולא ירצו לחלוק על דבריו משום לא תענה על ריב על