תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רסח

הזה בפשטות לא קשה מידי דאשם תלוי שאני שאפי' אמר לבי נוקרני וכו' שבא לכפר על פגם השוגג ספק

ובקונטרס תוספת שביעית שבסוף ספר בציר אליעזר העיר דלכאורה מהש"ס דידן בחולין (דף מ"ג ע"ב) דאמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא, ופריך הש"ס מ"ש מב' חתיכות אחד חלב ואחד שומן ומשני התם אתחזק איסורא עכ"ל הגמ', ולהסבר הירושלמי הרי קושית הגמ' מעיקרא לקמ"ד דשאני אשם תלוי הבא אפי' על ניקור הלב משא"כ עולא דמיירי באיסור לאו דנבלה או טרפה, ומוכח לכאורה מכאן דש"ס דילן פליג בזה על הירושלמי, והאריך בזה וסיים וז"ל י"ל דלא קשה מידי די"ל דהש"ס דחולין שם לא פריך דוקא מאשם תלוי אלא ממעשים בכל יום פריך בספק איסור דאקבע איסורא בב' חתיכות אסרינן לאוכלו מה"ת לכו"ע וה"ה בכל ספק איסור דאקבע כמו ב' חתיכות ואיך אמר עולא דאין חוששין שמא הבריא ורש"י שכתב שם דהא מביא אשם תלוי אין כונתו דפריך דוקא מאשם תלוין אלא ר"ל דכיון דמביא א"ח מכ"ש דיהיה אסור עכ"פ לכתחילה משום ספק, וה"ה דהוה מצי פריך בפשיטות דהא קיי"ל ספק איסורא לחומרא מדאורייתא או מדרבנן עכ"פ לכו"ע, ואיך אמר עולא דלא חיישינן כלל לשמא הבריא ומותרת באכילה לכתחילה, רק פריך מאשם תלוי לפי דבא"ת מפורש להדיא במשנה דכריתות בספק חלב ושומן דמביא אשם תלוי, וכן משמע לכאורה מלשון התוס' שם ד"ה שאני שכתבו וז"ל, ובחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן אע"ג דלא אתחזק איסורא לא אתחזק נמי התירא אבל הכא מעיקרא היתה בחזקת כשרה עכ"ל, ואם קושית הש"ס היא דוקא מא"ת מה זה קושיא מחתיכה אחת הא קיי"ל דלענין א"ת בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות ושפיר תירץ הש"ס אליבא דעולא דס"ל כדקיי"ל להלכה, ואין לומר דכונת התוס' לתרץ עכ"פ אפי' למ"ד דלא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות דא"כ הו"ל להתוס' לפרש כן ולומר אפי' למ"ד דבחתיכה אחת סגי לא"ת מ"מ לא אתחזק היתר, ולמה זה כתבו סתמא ובחתיכה אחת וכו' כאלו היה זה דין מוסכם אליבא דכו"ע, אע"כ דהתוס' מפרשי דהש"ס לא מא"ת קפריך רק ממעשים בכל יום דספק אסור עכ"פ באכילה, ומשו"ה העירו בצדק מחתיכה אחת דספק אסור באכילה עכ"פ מדרבנן לכו"ע, וא"כ שפיר י"ל דגם ש"ס דילן ס"ל סברת הירושלמי דאשם תלוי שאני שאפי' הוא עצמו מסופק ואומר לבי נוקפי אם אכלתי חלב מביא אשם תלוי עכת"ד, ואחר כל אלה הרי שפיר כתבו התוס' במעילה דבליכא אלא חד בכיס כיון דאלו הוה נהנה משניהם הוה חייב אשם מעילות ודאי דהרי בחד בחד ליכא בטול, לכן כשהוציא הראשונה ס"ל לר"ע דמביא אשם תלוי אספק שגגתו, אבל לוא היו שלשה פרוטות בכיס דשייך בטול ברוב הרי אפי' אם הוציא כל הג' פרוטות ביחד בפעם אחד ונהנה מכולן כאחת היה ג"כ פטור מאשם ודאי, א"כ כשהוציא הראשונה אמאי מביא אשם תלוי הא אין כאן שום ספק שגגת איסור וליכא נקיפת הלב כלל כיון דכבר נתבטלה פרוטה של הקדש ולענ"ד הדברים נכונים בעזהשי"ת, [ועיין בדברינו לקמן פרק כ"ח מש"כ בענין זה שנית אחרי שהגיע לידי ספר שאילת שלום, כי בעת כתבי פרק הנוכחי לא היה הספר ההוא במחיצתי]: פרק כ"ז

עוד תירצו התוס' באחרית דבריהם במעילה שם וז"ל, אי נמי מטבע חשיב ולא בטול עכ"ל, ומשמע ומוכח מדבריהם דס"ל דדברים החשובים מה"ת לא בטיל, דאל"כ כמו שלא הסתפקו התוס' בעצמן לומר דמטעם דשיל"מ לא בטיל משום דדשיל"מ דלא בטיל הוא רק מדרבנן ואיך יביא קרבן דהוה מה"ת חולין לעזרה כיון דמה"ת אין כאן קודש ולא מעל, ה"נ יקשה גם מטעם דבר חשוב אם לא בטיל רק מדרבנן איך יביא קרבן מעילה וע"כ דס"ל דדבר חשוב מדאורייתא לא בטיל, וע"ז תמהו כל האחרונים ובראשם הרב ברכת הזבח וזה לשונו, ולא הבינותי דבריהם דהרי הא דדבר חשוב לא בטיל ברובא אפי' באלף הוא ג"כ מדבריהם וכו' כמבואר בפ' הערל דמדאורייתא חד בתרי בטיל כל האיסורים ביבש אפי' דבר חשוב, וכך מבואר בפוסקים ובטור יו"ד סי' צ"ט וסי' ק' וכן כתבו להדיא התוס' בזבחים (דף ע"ג ע"ב) ד"ה אלא אמר רבא וכו' ע"ש ועיין בתוס' בב"מ (דף ז' ע"ב) ד"ה קפץ וכו' וצ"ע עכ"ל הבה"ז

ובודאי דכן הוא דכל דבר שאין לו שיעור להתבטל הוא רק מדרבנן, אבל מה"ת אין לך דבר שלא יתבטל ביבש ביבש ברוב ולח בלח בששים, ואפרטם בזה כאשר תמצא ידי איה"ש אולי יהיה מזה תועלת להמעיין הישר

א) בריה, בריה דקיי"ל דלא בטיל הוא רק מדרבנן, שכן כתב הרשב"א בתורת הבית שער ראשון בשם הרמב"ן. וכן כתב הר"ן בפרק גיד הנשה סמוך לסוף הפרק ד"ה גרסינן בגמרא עלה דהך מתניתין עיי"ש, וכ"כ הרא"ש בפ' גיה"נ סי' ל"ה, וכן כתב הרשב"א בתשובה סי' רע"א, וכן נראה מהרמב"ם בפרק ט"ז מה' מאכלות אסורות, וכ"כ התוס' בכמה דוכתי, ואמת שמדברי התוס' בב"מ (דף ו' ע"ב) ד"ה קפץ לא משמע כן וגם התוס' בע"ז דף מ' ע"א נראה דס"ל דבריה מה"ת לא בטלה ועיין בפמ"ג ליו"ד סי' פ"ג בשפ"ד ס"ק כ"ג אבל דבריהם בזה באמת צע"ג, ועיין בהגהות רצה"ח שם

ב) בעלי חיים וה"ה אדם שנתערב באנשים לא בטלי מדרבנן. כן מבואר בהנ"ל באות הקודם, דלא כיש אחרונים שרצו לומר דאדם באדם אף מדרבנן בטילי דאין דבריהם נראים כמו שהאריך החקרי לב חיו"ד סי' פ"ט ע"ש

ג) מחובר לקרקע לא בטיל כידוע מרש"י בגיטין (דף נ"ד ע"ב) גבי נטיעות וכ"כ הראב"ד בתומת ישרים סי' רל"ט וכ"כ הגהות מרדכי פ"ק דקדושין, והפר"ח בנימוקיו לגיטין כתב דלהרמב"ם מחובר לא חשיב ובטיל שפיר, ואולם עיין מה שכתבתי בזה לעיל ח"א פרק ח' בעזה"ש, ועיין בפרמ"ג לאו"ח סי' תס"א במשבצות סק"ד וביו"ד סי' ק"י בשפ"ד ס"ק י"ד, ואם מחובר חשוב ולא בטיל מכ"ש קרקע גופא בקרקע ודאי דלא בטיל, אבל מבואר דכ"ז הוא מדרבנן, אבל מה"ת אפי' קרקע בקרקע חד בתרי בטיל, וכאן אין להאריך יותר בזה

ד) חתיכה הראויה להתכבד ק דבר שבמנין וכן כל דבר דלא בטיל מחמת חשיבותו, הוא רק מדרבנן ומה"ת כולם בטלים ברוב, וכ"כ הרב ארעא דרבנן באות רל"א והביא הרמב"ם פט"ז מה' מאכלות אסורות הלכה ט' ושכ"כ הארוך כלל כ"ה, וכ"כ הרב פחד יצחק הובא דבריו בעיקרי הד"ט ליו"ד סי' י"א אות ו' ע"ש

ה) דבר המעמיד דאפי' באלף לא בטיל, הביא המג"א סי' תמ"ב סק"ט בשם או"ה דמה"ת בטיל