תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רסז

ראיתי אחד מכם שנטמא וא"י איזה מכם הוא שניהם מביאין קרבן טומאה, וקדייק בגמ' ואמאי כל ספק טומאה מהיכא גמירא לה מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת וכו' אבל הכא שני נזירין והאי דקאי גביהון הא תלתא הו"ל ספק טומאה בר"ה, אלמא כל היכא דאיכא תלת חשיב ליה כר"ה א"כ הא דתנן בנדה (דף ס' ע"ב) שלש נשים שהיו ישינות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות אמאי כיון דאיכא שלש הו"ל כר"ה, מיהו מהתם לא קשיא מידי דלא דמי לשרץ דשרץ אפשר דלא נגע וטהור אבל התם אחת מהן ודאי טמאה וכו' והאיך נטהר כולם ולא דמי אלא לשני שבילין (טהרות פ"ה מ"ה) עכ"ל, והקשה בהגהות הרש"ש וכן הקשה כבר השיורי קרבן בירושלמי ר"פ ב' נזירין דהרי גם בההיא דשני נזירין ג"כ אחד מהן טמא ואיך נטהר שניהם ברה"ר הא דמי לשני שבילין, ובאמת קושיתם לא קשה כלל דהרי כתבו התוס' בפסחים (דף יו"ד) והר"ש בתרומות פ"ח ועיין מל"מ פי"ט מה' אבות הטומאה דהא דבשני שבילין בבאו לשאול בבת אחת שניהם טמאין הוא רק מדרבנן ומה"ת שניהם טהורין, וא"כ מש"כ התוס' בסוטה בשלש נשים דדמו לשני שבילין בבאו לשאול בבת אחת ששניהם טמאין וה"נ שלשתן טמאין מדרבנן הוא, אבל בהך דשני נזירין שפיר פריך הש"ס שני נזירים והאי דקאי גבייהו הא תלתא הו"ל ספק טומאה ברה"ר וא"כ נהי דמדרבנן כולם טמאין כבשני שבילין, אבל מ"מ מה"ת הרי גם בשני שבילין שניהם טהורין אפי' באו לשאול בבת אחת ואיך יביאו קרבן טומאה, ועיין או"ת סי' תל"ט בט"ז ס"ק ד' וביו"ד סי' ק"ץ בט"ז ס"ק י"ז דנראה דס"ל דבבאו לשאול כאחת מדאורייתא שניהם טמאין ועיין ביו"ד בנקודות הכסף שם וגם ביד אברהם שם ולהט"ז ודאי קשה הש"ס גבי ב' נזירין מאי פריך הא הוה ספק טומאה ברה"ר, הא בשני נזירין כיון דנפל הספק על שניהם ביחד כבאו לשאול בב"א וטמאים מה"ת לשיטתיה משו"ה מביאין קרב טומאה, אבל סוגיא דעלמא היא כהתוס' בפסחים הנ"ל והר"ש הנ"ל והמל"מ דבשני שבילין גם בבאו לשאול בבת אחת שניהם טמאין רק מדרבנן וא"ש הכל על נכון וגם דעת הרמב"ם הוא כן דבבת אחת הוא דרבנן כדמוכח מדבריו בפ"ב מה' חמץ שפסק דלענין בדיקה אף אם שניהם באו לשאול כאחת אזלינן להקל. והקשה הרב המגיד מהא דב' שבילין ותירץ לפי פירוש הכ"מ שם דחומרא דב' שבילין בבאו בבת אחת לשאול הוא דרבנן וגבי בדיקת חמץ העמידו על דין תורה עיי"ש ובמל"מ שם וכ"ז ברה"ר אבל ברה"י הדבר ברור דבאחד ספק טומאה ברה"י ספיקו כודאי טומאה משווינן לה, אבל בשנים כעין שני שבילין דשניהם לא נוכל לטמאות בתורת ודאי שהרי אחד מהן ודאי טהור, משו"ה שניהם טמאין רק בתורת ספק אפי' ברה"י ולא בתורת ודאי, וכ"כ התוס' בפסחים (דף ט"ו רע"ב) בד"ה חבית שנולד לה ספק טומאה להדיא עיי"ש ועיין בפמ"ג ליו"ד סי' ק"י בדיני ס"ס אות כ"ה שדבריו שם צ"ע

ולפי"ז יש להבין בהא דקיי"ל בחו"מ סי' ל"א כרב הונא בשבועות (דף מ"ז) דשתי כיתי עדים המכחישים זא"ז זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה, ואף רב חסדא דקאמר שם בהדי סהדי שקרא למ"ל ביאר הריטב"א שם בחידושיו דהיינו רק מדרבנן בעלמא אבל מה"ד גם לרב חסדא כשרים, וקשה למה שתי הכיתות כשרות מה"ת עכ"ת לכו"ע, נהי דשם לא שייך לא קולא ולא חומרא דרה"ר ורשות היחיד, אבל מ"מ כיון דאחת מהכיתות ודאי פסולה, א"כ כל אחת פסולה מספק מה"ת, ואטו אם נתערב חתיכת חלב בחתיכת שומן חד בחד נימא דזו תאכל בפ"ע וזו בפ"ע הרי תינוקות של בית רבן יודעין שאין הדבר כן. אולם כבר ביאר השב שמעתתא ש"ד פ"ב ד"ה ולכן נראה וכו' וז"ל, ואע"ג דבשני כיתי עדים המכחישות זא"ז מוקי כל חד בחזקת כשרות וזו באה בפ"ע ומעידה וכו' והתם נמי כת אחת מהן בודאי יצאה מחזקת כשרות, התם כיון דמעולם לא נפסלו ולא נתברר פסולה משו"ה כל כת וכת מוקי בחזקת כשרות, אבל הכא שידוע שאחת מן החתיכות כבר נשתטה ונתברר שכשרה היתה ואח"כ נתערבה, בזה לא מוקי לה בחזקת שאינו זבוח אלא הוה תערובות ומידי ספיקא לא נפקא ודו"ק, ולפי"ז בשחט שתי בהמות אחת בסכין בדוק ואחת בסכין פגום, ולא נודע איזו בסכין בדוק ואיזה בסכין פגום, כיון דלא נתברר כלל מעולם אם יצאה מחזקת שאינו זבוח הו"ל כל אחת נבלה ודאי, וכמו בב' כיתי עדים דמוקי כל אחת בחזקת כשרות עכ"ל והדברים נכונים, ועיין כתובות (דף כ"ז) דפריך הגמ' אההיא דמחבואה מ"ש משני שבילין דכי באו לשאול בבת אחת לכו"ע טמאים פי' מדרבנן ודו"ק כי קצרתי

וא"כ הרי יש לתמוה דמה שתירצו התוס' דמשו"ה ס"ל לר"ע דכיון שהוציא את הראשונה מעל ומביא אשם תלוי מספק משום דמיירי דליכא אלא חד בכיס, תירוץ זה א"ש רק אנפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו דהיה קשה להם למה לא בטלה הפרוטה של הקדש, וכיון דמיירי שלא היה בכיס רק שתי פרוטות הרי לא שייך בטול ברוב, וכיון דלהפרוטה שנפלה הוה לה חזקה ונתבררה מעיקרא שהיא הקדש שפיר דמעל כשהוציא את הראשונה מספק, אבל בבבא דאמר פרוטה בכיס זה הקדש דלא נתברר מעולם איזה פרוטה היא של הקדש, א"כ כשהוציא הראשונה אמאי מעל לר"ע נוקי לפרוטה זו אחזקת חולין דמעיקרא כמו בשני נזירין ובשתי כיתי עדות המכחישות זו את זו וצ"ע

ונראה ליישב ע"פ הירושלמי בפ' האשה רבה ה"ד הובא בש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד וז"ל שם, שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ר' יונה מדמה לה לחלבים אלו שנים אומרים אכל חלב ושנים אומרים לא אכל מביא אשם תלוי מספק והכא יתן גט מספק, א"ל ר' יוסי לא תדמוניה לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקרני [פי' נוקפני] מביא אשם תלוי עכ"ל, והירושלמי צריך ביאור דמה דמיון חלבים לאשה הרי האשה יש לה חזקת פנויה משא"כ חלבים, ונראה דהירושלמי מפלפל בספיקא דש"ס דילן ביבמות (דף ל"א) אי תרי ותרי ספק דאורייתא ולא אוקמה אחזקה או מה"ת אוקמה אחזקה, ור' יונה הוכיח דב' וב' לא מהני חזקת פנויה וה"ה כל חזקה מהא דמביא א"ת בב' וב' ולא אוקמינה אחזקת פטור, ור' יוסי השיב דשאני א"ת דאפי' אין שם עדים כלל רק הוא בעצמו מסופק ולבו נוקפו אם אכל חלב אם לא נמי מביא אשם תלוי, וע"ז ודאי יקשה נוקים גברא בחזקת פטור שהרי גם תרי ותרי אין כאן, אע"כ דגזה"כ הוא דגבי אשם תלוי אין מועיל חזקה ובא אפי' על נקיפת הלב בעלמא לכפר על הפגם דספק שוגג, וא"כ התוס' בקושיתם שהקשו דלבטיל הפרוטה ברוב שפיר הקשו דכיון דבטל ברוב א"כ אין כאן פגם דספק שוגג כלל ולמה מביא אשם תלוי לר"ע כשהוציא הראשונה, אבל בתירוצם שתירצו דמיירי שהיה רק חדא בכיס דכבר לא שייך בטול שוב יכול להביא אשם תלוי אף שיש להפרוטה חזקת היתר כבירושלמי הנ"ל דא"ת מביא גם על נקיפת הלב, וכבר כתב הרב תפארת ישראל בהגהותיו על קונטרס ביה"ס להפלתי אות ג' דבדברי הירושלמי האלה כבר מיושב הרמב"ם דפסק דספק דאורייתא מה"ת לקולא, והקשו עליו דא"כ איך מביאין על ספק חלב אשם תלוי ופלפלו כידוע, וע"פ הירושלמי