תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רסו

ויש להרוס על מנת לבנות הרבה מאוד בכל פרט וכלל שכתבנו בזה אבל אין אני נכנס כאן לפלפל בדיני דשיל"מ לארכם ולרחבם, רק הנחוץ לענין ביאור דברי התוס' במעילה אשר זהו מטרתי כאן, ונאמר דכיון דסברת הר"ן לא אזלה בספק דרבנן בלא תערובות בדשיל"מ שלא יהא מותר כמש"כ לעיל אות ב', וגם סברת הר"ן לא אזלה בתערובות יבש ביבש כמש"כ לעיל אות ה', וכיון דבסוגיא דריש ביצה מבואר מפורש דגם ספק דרבנן בדשיל"מ אסור וגם תערובות יבש ביבש לא בטיל בדשיל"מ, שהרי ספק ביצה שנולדה ביו"ט הוא ספק דרבנן ואסורה, ותערובות בצים הוא תערובות יבש ביבש ומ"מ קיי"ל דלא בטיל, ע"כ מוכרחין אנו לומר דהר"ן מודה בדברים וענינים המוכרחים מהש"ס ואין להמלט בשום עצה, לסברת רש"י דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, אלא דס"ל להר"ן דסברת רש"י לא שייך רק בספק דרבנן בלא תערובות דלא הוה כאן בטול, וכן בתערובות יבש ביבש דג"כ עדיין לא נתבטל האיסור לגמרי שהרי אם יוכר האיסור אחר התערובות ישוב לאיסורו, משו"ה י"ל עד שתאכלנו באיסור וכו', אבל בתערובות לח בלח שנתבטל האיסור לגמרי לא שייך לומר עד שתאכלנו באיסור שהרי אין כאן איסור כלל, משו"ה חידש הטעם דבלח בלח בדשיל"מ מודו רבנן לר"י דבמין במינו ליכא בטול מדרבנן עכ"פ דהוה כהיתר בהיתר, והיתר בהיתר גמור אפי' מין באינו מינו לא בטיל ודו"ק

ועל פי כל הדברים האלה נאמר דהתוס' סוף מעילה אזלי בשיטת הר"ן, ומשו"ה כתבו דאין לומר דמשו"ה לא בטלה פרוטה של הקדש בכיס משום דהוה דשיל"מ ע"י פדיון. הא ליכא למימר דדשיל"מ דרבנן הוא עכ"ל, פירוש דבשלמא הא דאמרינן בנדרים (דף נ"ח רע"א) דהקדש לא בטיל משום שיל"מ ע"י פדייה י"ל דמיירי בלח בלח ושייך בהו סברת הר"ן דהוה כמין במינו, דכיון דהו"ל היתר ע"י פדיון קודם שנתערב הוה במין במינו כהיתר בהיתר ומשו"ה לא בטיל, אבל כאן בתערובות פרוטות דהוה יבש ביבש דלא שייך סברת הר"ן כלל, רק שי"ל סברת רש"י דלא בטיל משום דעד שתאכלנו באיסור, וכו', וא"כ כאן כיון דדשיל"מ דלא בטיל הוא רק מדרבנן ומה"ת כבר נתבטל, וא"כ מה"ת לא יתפוס פדיונו כלל ולא יוכל לאוכלו בהיתר, א"כ אין זה דשיל"מ כלל אפי' מדרבנן ודו"ק שעמוק הוא בעזהשי"ת: פרק כ"ה

והתוס' מתרצין שם במעילה שני תירוצים על קושיתם דלמה לא בטלה פרוטה של הקדש ברוב וז"ל, וצריך לומר דליכא אלא חד בכיס עכ"ל, פירוש דבכיס היה כל התערובות רק שנים וכשהוציא הראשון נשאר רק אחד בכיס, וכיון דמעיקרא לא היו רק שנים פשוט דלא שייך בטול בחד בחד והתירוץ הזה הוא ודאי פשוט ונכון, אלא שכל האחרונים הצ"ק והתפא"י במשניות והעין יצחק ועוד רבים הקשו דלשון וחכ"א עד שיוציא את כל הכיס משמע שיש עכ"פ עוד שנים בכיס אחר שהוציא את הראשונה, וכשאני לעצמי הנני חושב כי תירוץ זה של התוס' הוא האמיתי שהרי כבר הבאתי לשון התוספתא במעילה והירושלמי במס' דמאי דאיתא התם להדיא דחכ"א עד שיוציא את השניה, ומזה מבואר דכל הגהת הצ"ק בתוס' זה כנדפס בש"ס על הגליון אין לה מקום כלל בלי ספק, וגם בעיקר הדקדוק שדקדקו גדולי האחרונים מלשון עד שיוציא את כל הכיס לא הבינותי מה כל החרדה הזאת, אע"פ שיש סמך לדבריהם מכתובות (דף ח' ע"א) תוס' ד"ה שהכל ברא לכבודו בסופו ע"ש, מ"מ אין כאן דוחק כלום שהרי כבר מצינו כיוצא בזה ממש בעירובין (דף ל"ז ע"ב) עיי"ש, דאיתא התם ומודה ר"י באומר מעשר שיש לי בתוך ביתי יהיה מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי שחילל וכו' היכי דמי אי דאיכא תרתי תלת היינו קמייתא אלא דליכא אלא חדא מאי תעלה, ומשני איידי דתני רישא תעלה תני סיפא נמי תעלה עכ"ל הגמ' שם [ועיין בכ"מ פ"ד מה' מעשר שני הט"ו בשם הר"י קורקוס ודו"ק שם היטב] וא"כ מכ"ש דאיכא למימר הכי במשנתינו דמעילה כאן דמיירי דליכא חד בכיס, ומאי דקאמר וחכ"א עד שיוציא את כל הכיס הוא איידי דסיפא דקתני ומודה ר"ע לחכמים באומר פרוטה מן כיס זה הקדש וכו' עד שיוציא את כל הכיס, דסיפא ודאי גם ביש הרבה בכיס מיירי דהרי שם לא שייך בטול כלל לכן תני נמי רישא עד שיוציא את כל הכיס, דהרי איידי דקתני סיפא תני רישא ודאי אמרינן אף כששתי הבבות אינן אליבא דחד תנא אלא רישא תנא אחד וסיפא תנא אחר, וכן מוכח בעירובין (דף צ"ד ע"א) דאמר עליה דר"א והא מתוכה קאמר ומשני איידי דאמרי רבנן מתוכה אמר איהו נמי מתוכה, וכן איתא שם (דף י"ט) מר"מ לר"י וכן ביבמות (דף ס"א ע"א) משנינן איידי דבעי למיתני ר' יהודא אומר וכו' משו"ה קתני כהן, וה"נ משני הש"ס בכתובות (דף ס"ח ע"א) גבי יתומה שהשיאוה אמה ואחיה וכן שם (דף פ"ד ע"א) ובב"ב (דף נ"ט ע"א) גבי חלון המצרית ועוד בכמה דוכתי, וא"כ כיון דמצינו כיוצא בזה ממש בעירובין (דף ל"ז) דמשני דליכא אלא חד בכיס ומ"מ תני סיפא תעלה אגב רישא, מכ"ש דאיכא למימר כאן במעילה נמי איידי דקתני סיפא אליבא דר"ע עד שיוציא את כל הכיס תני רישא נמי אליבא דר"ע גופיה, ובפרט דכאן גם ברישא גופה בבבא דפרוטה בכיס זה הקדש נמי אפשר דמיירי שיש הרבה בכיס אם נימא דהתוס' ס"ל כהמרדכי דדבר שנולד האיסור בתערובות לא בטיל היכא שההיתר יכול להיות איסור כדהכא שהרי יכול הוא להקדיש גם הפרוטות של חולין כמו שנתבאר כבר לעיל בחלק א' בארוכה, ודאי דיש לומר איידי דתני עד שיוציא את כל הכיס משום פרוטה בכיס זה הקדש תני נמי לשון זה על נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו והדבר פשוט וברור לענ"ד, ואין זה ענין למש"כ התוס' בב"מ (דף ו' ע"ב) גבי קפץ אחד מן המנויים לתוכן דאין לומר דמיירי שלא היה רק עוד טלה אחד בדיר כיון דתנן לשון לתוכן דודאי לשון לתוכן לשון רבים הוא וגם דשם אין לומר איידי ופשוט

אולם אע"פ שכאמור תירוץ זה של התוס' הוא נכון ופשוט ולא קשה שוב דלא ימעול מטעם בטול ברוב, מ"מ בבבא דפרוטה בכיס זה הקדש יש לי אכתי מקום עיון למה ימעול כשהוציא את הראשונה לא מטעם בטול רק מטעם אחר ויתבאר בפרק הבא, והנני מזכיר כאן הא דהביא בספר תולדות אדם דהגאון ר' זלמן זצ"ל הביא מהפסוק עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' וע"ש בתרגום הרי דעל שנים כתיב כולם: פרק כ"ו

דהנה כתבו התוס' בסוטה (דף כ"ח ע"ב) ד"ה בר"ה ספיקו טהור וז"ל, מקשין מפרק שני נזירין (דף נ"ז ע"א) דתנן שני נזירין שאמר להן אחד