תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רסב

ברוב, ואלה הם דבריו, דהנה מקור הדבר דבעינן שיהא נודע התערובות הוא בירושלמי מס' ערלה, (פ"ב ה"א) ע"ש, וקאמר שם בירושלמי פשיטא שידיעתו מתירתו, וידיעת חבירו מהו שתתירו ע"ש, והובא הירושלמי גם בר"ש במשניות שם, וא"כ אם נאמר דבעינן דוקא ידיעת הבעלים שנתערב וידיעת אחרים לא מהני, ובהקדש הרי גבוה הוא בעליו ואצל גבוה הרי לא שייך ידיעת התערובות דהרי קמי שמיא גליא איזה היא של הקדש ואיזה היא של חולין, וכיון דבהקדש לא נודע התערובות לבעלים ממילא לא בטיל מה"ת ומתורצת קושית התוס', והא דבנדרים (דף כ"ו ע"ב) קחשיב הקדש בין הנך דלא בטילי רק מטעם דבשי"ל מתירין ולמה לא קאמר משום דתמיד בהקדש לא נודע התערובות לבעלים, י"ל דכיון דבנדרים שם הברייתא היא אליבא דר"ש ואיהו לשיטתיה אזיל דס"ל דלא בעינן נודע התערובות לבעלים לבטול, דהרי בתרומות פ"ה תנן סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת אסור ור"ש מתיר ע"ש, ובתוספתא שם מבואר דפליגי בלא נודע בנתיים וכמש"כ הפ"מ בירושלמי שם, ונראה דבהא פליגי דר"ש ס"ל דבלא נודע נמי שייך בטיל משו"ה אינו חוזר וניעור, ות"ק סבר דבלא נודע ליכא בטול ומשו"ה כשנפלה אחרת שתיהן מצטרפין לאסור כיון דהראשונה לא נתבטלה עדיין, ולפי"ז ר"ש בנדרים שם אזיל לשיטתיה משו"ה בעי בהקדש טעמא דדבר שיל"מ, אבל לדינא בלאו"ה לא שייך בטול בהקדש מטעם דאין בה ידיעת הבעלים וכל שאין ידיעת הבעלים ליכא בטול מה"ת גם מלבד טעם דשיל"מ

ועוד י"ל בהך דנדרים ע"פ מש"כ התוס' במנחות (דף ע"א ע"ב) ד"ה ומתירין וכו' דהא דהקדש שוה מאה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, היינו דוקא הבעלים שהקדישו, אבל אחר אינו יכול לפרות הקדש רק בשוויו עיי"ש, ובבכורות (דף י"א ע"ב) מבואר דאף ר"י דס"ל פטר חמור אסור בהנאה מ"מ יש לבעליו בו זכות ונקרא בעליו מפני שיכול לפדותו בשה אפי' כל דהו משא"כ אחר דלאו בעלים עיי"ש, וא"כ יש לומר דכל הקדש נמי המקדיש את ההקדש נקרא נמי בטלים, מפני הזכות שיש לו בו לפדות שוה מאמ"נ בפרוטה וכמש"כ התוס' במנחות הנ"ל וכדבכורות הנ"ל, וא"כ שייך שפיר בהקדש נמי דין בטול אם נודע התערובות לבעליו שהקדישוהו, משו"ה אתי עלה בברייתא דנדרים שם רק מטעם דשיל"מ, דהרי התם סתמא קתני ומיירי בהקדש שוה הרבה נמי שיש לו להמקדיש דין בעלים מפני שיש לו הזכות לפדותו בפרוטה משא"כ אדם אחר, אך הא תינח אם ההקדש הוא יותר משו"פ דאז יש להמקדיש זכות לפדות בפרוטה ולהרויח העודף משו"ה יש לו דין בעלים, אבל אם כל ההקדש הוא רק פרוטה או שו"פ דאז אין להמקדיש שום זכות בההקדש יותר מאחר, דהרי גם הבעלים אין יכולים לפדות בפחות משו"פ וא"כ אין הבעלים יכולים להרויח בפדיונו כלום. משו"ה במשנתינו דמעילה דדכל ההקדש הוא רק פרוטה דומיא דפרוטה בכיס זה הקדש, וכיון דאיירי בפרוטה לבד ואין לו בעלים רק גבוה לבד בודאי מה"ת לא בטיל לפי שחסר ידיעת בעליו התערובות ושפיר מעל עכת"ד

אבל אע"פ שהוא דבר חד וחריף מ"מ חידודו קודם לליבונו ואין התחלה לתירוצו מכמה טעמים, והבאתיו רק מפני שראיתי גדולים וטובים ממני טעו בזה וסברו שיש בתירוץ זה ממש ואבאר דברי בעזה"ש וממילא יתברר שמעתתא שאין זה תירוץ מכמה טעמים

א) אם נימא דמשו"ה לא בטלה פרוטה של ההקדש ברוב משום דלא נודע התערובות לבעלים, קשה דא"כ למה לא פשיט הירושלמי הך בעיא אם בעינן נודע התערובות לבעלים דוקא ממשנתינו דמעילה דבעינן ידיעת הבעלים דוקא, ולמה נשאר באבעיא דלא אפשיטא, והש"ך בספרו הארוך סי' צ"ד כתב נמי דהוא ספיקא דדינא אי בעינן ידיעת הבעלים דוקא והלבו"ש בחידושי דינים אות ל"ד העלה אמנם בפשיטות דבעינן ידיעת הבעלים דוקא לענין שלו אבל כתב כן רק מסברא ע"ש שאין זה ענין בנידן דידן, ותו אפי' אם נימא דבעינן ידיעת הבעלים דוקא זהו ודאי רק מדרבנן ולא מה"ת אפי' לשיטת הש"ך, והדבר מוכרח ג"כ דמה"ת סגי בידיעת אחר שלא הבעלים ג"כ. דאל"כ איך כתבו כל הפוסקים דקבוע דתערובות חתיכות הוא רק מדרבנן והא משכחת לה קבוע מה"ת בתערובות חתיכות ואפי' באינם ראוין להתכבד, כגון שנתערבה טרפה ברוב כשירות ולא נודע התערובות לבעלים רק לאיש אחר ולא נתבטלה מה"ת, וא"כ הו"ל קבוע דאורייתא דכל שלא נתבטל מה"ת הו"ל קבוע דאורייתא, ואין לומר דלא שייך קבוע כל זמן שלא נודע כהר"ן שבש"ך סי' ק"י ס"ק י"ד הבאתיו בפרק הקודם, דהא ודאי מורה הר"ן דבנודע הוה קבוע אפי' לא נודע לבעלים רק לאחר. אלא ע"כ דבידיעת אחרים שלא הבעלים נמי נתבטל מה"ת לכו"ע ואין אן קבוע, ובעיא דהירושלמי הוא רק לענין מדרבנן ודו"ק

ב) אפי' אם הוה אמת ויציב דבעינן ידיעת הבעלים דוקא מה"ת, הרי כבר ביארתי בפרק הקודם דכל וה הוא רק לענין בטול ברוב. אבל לענין כל דפריש מרו"פ לא בעינן כלל ידיעת הבעלים ולא ידיעת אחרים ע"ש, וא"כ אכתי תשאר הקושיא למה מעל כשהוציא הראשונה אליבא ד של חולין לא של הקדש עיין זה יפה (ומש"כ התוס' ואין לומר דכל דפריש מרו"פ אמרינן גם בדשיל"מ כמש"כ המל פ"ז מה' מעילה והצל"ח בביצה (דף יו"ד ע"ב) ע"ש הות משום דעיקר קושיתם הוא משום בטול ברוב ודו"ק] ואמנם יש מקום לומר דגם מכל דפריש מרו"פ לא תקשה בהקדם ההסבר למה לענין בטול ברוב בעינן נודע התערובות ולענין כד"פ מרובא פריש לא בעינן נודע התערובות ועיין בפרק הקודם, וי"ל דהסברא בזה הוא כך דבטול מאחרי רבים ילפינן לה ובסנהדרין הרי נודע התערובות קודם הפסק דין, משו"ה לא אמרינן שום בטול ברוב קודם שנודע התערובות, משא"כ הכלל דכל דפריש מרו"פ דנובע מההלכה למשה מסיני דאזלינן בתר רוב אפי' ברובא דליתא קמן, וכל דפריש מרו"פ לא גרע מרובא דליתא קמן משו"ה לא בעינן נודע התערובות, וכ"ז הוא לדידן אבל לר"מ דחייש למיעוטא ברובא דליתא קמן. ומ"מ מודה הוא בהכלל דכל דפריש מרו"פ גבי ט' חנויות דהוה רובא דאיתא קמן והוה בכלל קרא דאחרי רבים להטות, א"כ לשיטתיה בעינן גם לענין כל דפריש מרו"פ שיהא נודע התערובות דבעינן דומיא דסנהדרין [ובזה אולי אפשר ליישב קושית התוס' ביבמות (דף קי"ט) אהא דאיתא שם אימור דאזלי רבנן בתר רובא כגון ט' חנויות, והקשו התוס' דהרי ט' חניות גם ר"מ מודה, ולדברינו גם בט' חנויות פליג ר"מ בענין כל דפריש מרו"פ דס"ל דבעינן נודע התערובות ודו"ק] וקושית התוס' דלבטיל פרוטה של הקדש הרי לר"ע קאי ור"ע ס"ל כר"מ דחיישינן למיעוטא, כמש"כ התוס' בחולין (דף י"ב) ובמכות (דף ז') וא"כ גם לדידיה בעינן נודע התערובות אפי' לענין כל דפריש מרו"פ, ומתורצת קושית