תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רס

בבכורות (דף כ"ג ע"א) א"ר יובר"ח טהור מלטמא במגע אבל מטהר במשא, פי' דבמגע נוגע רק בחתיכה אחת אבל במשא שנושא את כולם לא נתבטלה עיי"ש ברש"י, ולדברי כת"ר דלענין מקצת אפי' בממון ואפי' אית ליה בעלים לכו"ע אזלינן בתר רובא. א"כ שפיר בטילה נבלה בשחוטה לעולם אפי' אית לה בעלים ומאי מייתי מינה שם בביצה (דף ל"ח ע"ב), וע"כ דהפירוש בגמ' ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה הכונה שיהא מותר לטלטל מקצת, ומתניתין סתמא קתני כרגלי שתיהן, אבל קשיא דבעיסה אפי' במקצתה יש בודאי מים ומלח א"כ אפי' מקצתה הוה ככולה, וצריכין אנו בזה לסברת כת"ר דכיון שבעלת המים והמלח לא תשיג בחזרה את המים והמלח שלה, רק שאם תתבע ינתן לה חלק בהעיסה, א"כ המים והמלח נתהפכו להיות חלק מן העיסה וכשמטלטל מקצת מהעיסה הוה כמטלטל מקצת מהתערובות עיסה בעיסה, וכנוגע בחתיכה אחת מהחתיכות שנתבטלה בהם חתיכת הנבלה, והא דאמר בגמ' מי שנתערב קב חטין בעשרה קבין של חבירו יאכל הלה וחדי, הכונה שיאכל קודם שישיב לחבירו את הסאה של חבירו וחדי בשלו אע"פ שלא השיב לחבירו, וע"ז מסיק ר' אושעיא דבטיל שפיר ויכול לעשות כן, ולמה דמשיב הגמ' כילא חסריה הכונה שמחויב להשיב או להפריש מקודם חלק חבירו, ואף שהוא דחוק בלשון רש"י מ"מ א"א לפרש בענין אחר:

ומה שהביא כת"ר מערכין (דף ד' ע"א) לענ"ד גם שם אין כונת רש"י מטעם בטול ברוב, אלא דכשאמרה תורה דמנחת כהן תהי' כליל, לא אמרה רק במנחה שמיוחדת לכהן כדדייק רש"י וכתב במנחת כהן גרידא כתיב, ומה שסיים אבל במנחת ציבור זיל בתר רובא אין כונתו מטעם בטול, אלא שאין בדין שהציבור יהיו נגררין אחר המיעוט כהנים שתהא כולה כליל, וע"כ יודה כבודו לסברא זו שהרי בקרבנות צבור יש לכל אחד מישראל חלק ועיין בפירש"י בחומש בפסוק אל תפן אל מנחתם, וא"כ בכל מנחה הוה כשותפות חדש ואיך תאמר דחשוב כנוטל או אוכל מקצת ויתבטל המיעוט ברוב, הדבר פשוט דחשיב כנוטל כל הכיס וכן כמו שמטלטל כל העיסה דהא בודאי יש גם לכהנים חלק בעומר ובשתי הלחם ונאכלים כולם, אבל הענין הוא כמו שכתבתי שבתחילה לא נאסר כלל חלק כהנים שבאותן המנחות, ובכלל קשה סברת כת"ר לחלק בדבר הנבלל בין מקצתו לכולו להאמר ובעירובין (דף מ"ה) בגשמים הסמוכין לעיר שהביא כת"ר לענ"ד פשוט דשם עוד לא זכה אדם בהם, ואם יקח אחד מבני העיר מים יותר לא יוציאו ממנו בדיינים שרשות לכל אחד ליקח כמה דבעי ולא שייך כילא חסריה כבורר צרורות מגרנו של חבירו והוה ככל דבר דבטיל ברובא, עד כאן דברי הספר דברי דודים והאריכו שם הרבה בענין ריבית אשר בהבאנק שרוב הכסף של נכרים והמיעוט של ישראל, אבל אין דבריהם שייכים לנו לענינינו ומה שיש לנו להעיר בדבריהם כבר מבואר במה שקדם בדברינו:

חלק שני עד הנה עזרונו חסדי ה' לבאר דקושית התוס' שהקשו דלבטיל פרוטה של הקדש שנפלה לתוך כיסו ברוב היא קושיא אלימתא, וצריכה היא ישוב מירווח, ובטרם נבוא לבאר תירוצי התוס' לאשורם, נציע תירוצים אשר רצו אחרונים לתרץ בזה לא בגדר דמעיקרא לא קשה מידי רק בגדר תירוצים לקושיא דחומר הנושא, ויהי ה' אלקינו עמנו לגמור את אשר החילונו אל יעזבנו ואל יטשנו לנצח. פרק כ"א

כתב הש"ך ביו"ד סי' ק"ט בסופו דכל זמן שלא נודע התערובות לא שייך בטול מה"ת עיי"ש, והרא"ש פרק גיה"נ סי' ל"ז הביא ראיה דהידיעה גורמת הן לאיסור הן להיתר מהא דזבחים (דף ק"ד) דאם נמצא טרפה בבני מעיים מרצה אע"ג דהוה פסולו קידם הפשט וקודם זריקה כיון דלא נודע פסולו קודם זריקה, ואם נודע פסולו שהוא טרפה קודם זריקה יוצא לבית השרפה אלמא דהידיעה גורמת הן לאיסור הן להיתר עיי"ש, ובפשוטו משמע ודאי דמה"ת לא שייך בטול קודם שנודע התערובות שהרי הא דנמצא טרפה קודם זריקה יוצא לבית השריפה הוא מה"ת, ומ"מ אם לא נודע עד אחר זריקה העור כשר הרי דהידיעה גורמת גם מה"ת, אמנם יש לדון בזה ע"פ שיטת הרמב"ם פ"ב מה' איסורי מזבח שכתב דבהמה שנולד בה אחת מן הטרפות אסורה למזבח רק מדבריהם ע"ש, וא"כ י"ל כיון דגם כשנודע הטרפות מה"ת כשר לכן הקילו כשלא נודע, אבל עיקר דברי הרמב"ם צ"ע ועיין שעה"מ פי"א מה' מאכלות אסורות, ופשטות דברי הרא"ש מורה כהש"ך דקודם שנודע לא שייך בטול מה"ת, ולפי"ז הרי לכאורה יש לתרץ קושית התוס' שהקשו דלבטיל פרוטה של הקדש ברוב הפרוטות דנימא דמתניתין דסוף מעילה מיירי בטרם שנודע התערובות שאו לקח פרוטה מהתערובות ואח"כ נודע התערובות משו"ה לא שייך לומר פרוטה של הקדש נתבטלה קודם שנהנה ומשו"ה מעל שפיר, ועמד ע"ז בספר בית יצחק חאו"ח סי' נ"ד, וכתב דמ"מ אין ארוכה בזה לתרץ קושית התוס' דאכתי קשה איך מביא קרבן מעילה, דהרי השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו וכן קיי"ל לדינא כידוע, וכאן אינו שב מידיעתו דהרי אם יתודע מהתערובות ג"כ היה עושה זה, דהרי היה בטיל ברוב והיה גם רשאי לעשות כן משו"ה אינו יכול להביא קרבן מעילה עכת"ד

והרב מנחת פתים ליו"ד סי' ק"ט כתב ליישב ע"פ דבריו דקדוק לשון התוס' במעילה שם דמשמעות דבריהם הוא להקשות רק אליבא דר"ע, דאמר כיון שהוציא את הראשונה מעל, והרי גם לרבנן דאמרי דאינו מוטל עד שיוציא את כל הכיס נמי קשה דלבטיל פרוטה של הקדש ולא ימעול כלל, אבל לפי האמור א"ש דבשלמא לר"ע שפיר הקשו התוס' דלמה ימעול כיון שהוציא את הראשונה לבטיל פרוטה של הקרש ברוב, ואי דמיירי שלא נודע עדיין התערובות אכתי איך יביא קרבן מטילה הרי