תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רנט

דהתם האיסור תלוי בחתיכה, אבל אם תלוי בממון לא בטיל לכו"ע

עוד יש לי לדון לפני רבותי דאף שאיסור הבא מחמת ממון נימא דלא בטיל, י"ל דהיינו דוקא אם לוקח כל הממון כמו במעילה בהוציא את כל הכיס ובתחומין אם מטלטל כל העיסה, אבל בלוקח רק קצתו או אפי' רובו אזלינן לענין איסור בתר רובא, דמי שנתערב לו קב חטין של חבירו בעשרה שלו, מותר לו לאכול תשעה קבין אפי' לכתחילה ולא דמי בזה להקדש שלכתחילה עכ"פ אסור, וזהו מש"כ רש"י בערכין (דף ד' ע"א) דרק הכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחכ"ה כליל תהיה אם עומר ושתה"ל ולחה"פ משלנו איך נאכלין, ולדידן לית לן הך דרשה דכליל תהיה במנחת כהן גרידא כתיב אבל במנחת ציבור זיל בתר רובא עכ"ל רש"י, דאף דממונא לא בטיל מ"מ כיון דרק מקצת מעות הלשכה ניטל על העומר ולחה"פ אזלינן בתר רובא, ועוד קצת ראיה לזה דהא רב ספרא סובר בביצה דתחומין מקרי תלוי בממונא ולא בטיל, ואפ"ה ס"ל בעירובין (דף מ"ה ע"ב) בהא דתניא גשמים שירדו מערב יו"ט יש להם אלפים אמה לכל רוח דבגשמים הסמוכין לעיר עסקינן. דדעת אנשי העיר עלייהו ומשום תחום העיר נגעו בה, וקשה מי לא משכחת לה שעירב אחד מהן ואוסר על כל בני העיר ואיך סתם תנא דיש להם אלפים אמה לכל רוח, ומצאתי בעזה"ש שהרשב"א בביצה הביא ראיה זו דאזלינן בתר רוב העיר, וא"כ אמאי אמר רב ספרא בביצה דממונא דתחומין לא בטיל, אע"כ לחלק בין לוקח מעט מהמים כהא דעירובין שם ובין לוקח הכל כהא דביצה, דהיכא דלוקח רק מעט גם לרב ספרא אזלינן בתר רובא, ע"כ תמצית תשובת הגאון ר' חנוך הענדיל פרידלאנד ז"ל, והרב ר' שאול בן הלוי השיג עליו שם בתשובתו והנני מעתיק גם דבריו וז"ל

בסוגיא דביצה (דף ל"ח) הרי שנתערב לו קב חטין וכו' א"ר אושעי' שפיר וכו' חטין בחטין נמי וכו' דמבטיל בטיל, וקשה לי מאוד איך שייך להעלות על הדעת דר"א דגם תערובות ממון בטיל, א"כ בטלת כל שותפות שבעולם שאם יהי' לאחד שני חלקים ולהשני חלק אחד יקח בעל ב' החלקים כל החפץ מטעם בטול, וע"כ צ"ל דודאי בעשו שותפות מתחילה אין שייך שום ביטול, ודברי הגמ' בנתערב אח"כ דוקא, ולהנחה הזאת בטלו רובי ראיות כת"ר, והנה הש"ס בבכורות (דף ג' ע"א) בכור לר"י כולו בכור משמע או כל הבכור לרבנן, היינו כיון שא"א להפקיע חלק הנכרי שהרי עשה בתחילה שותפות עם נכרי, ולא חייבה תורה ליתן בכור לכהן אם יש לנכרי חלק בו אפי' אחד ממאה, וכן זרוע ולחיים לא חייבה תורה ליתן לכהן אם יש למי שהוא פטור ממתנות איזה חלק בהם. ואל תשיבני מרבנן דר"א דמחייבי בצבי הבא על התיישה בחצי מתנות כדאיתא בחולין (דף קל"ב ע"א) אלמא דא"ל במתנות זרוע ולחיים שלמים, דהתם שאני שאין בבריה הזאת רק חצי תיישה א"כ חייב במתנות כל חלק התיישה, אבל אם מחלק התיישה ששייך מתנות מקצת בעליו פטורין בזה לא מצינו שחייבה התורה לחצאין, ומה שהביא כת"ר מיומא (דף י"א) גבי אבולי דמחוזא שרובה ישראל חייבת במזוזה משום דפסקינן כאב"א בבכורות שם דבכור רובא משמע או משום דלחומרא, ומשום דליכא לריבויא מלמען ירבו ימיכם לחייב שותפות נכרי ולאפטורי נמי ליכא מיעוט, לדעתי מלמען ירבו ימיכם הייתי מרבה אפי' מיעוט ישראל דחביב להקב"ה אפי' נפש אחת מישראל, וכן אין זה תלוי אם בכור רובו משמע או כולו משמע, אלא דתלוי כדאמרו בשבת (קכ"ב ע"א) במרחץ המרחצת בשבת ברוב נכרים יכנס בה מיד, מטעם דכי מחממי אדעתא דרובא מחממי, וה"נ לא חייבה תורה מזוזה רק שערי ישראל ואם רובא עכו"ם לא נעשו השערים בשביל ישראל וא"כ לאו שעריך נינהו, ולא מרבינן מלמען ירבו רק נשים מטעם שמצוה זו מרבה ימים והתורה חסה גם על חיות הנשים, אבל עיר שרובה עכו"ם אין זה שעריך וממילא פטורה וכן מה שהביא מכתובות (דף מ"ה ע"ב) שעריך ולא שער עכו"ם ובעיר שרובה נכרים סוקלין על פתח בי"ד, וכתב כת"ר דהוא משום שבטלה קדושת החומה וכו' דלא תלי זה בגמ' במחלוקת אי יש קנין לנכרי בא"י עכ"ל, לענ"ד סקילת ארוסה על פתח שער העיר אין תלוי כלל בעיר שיש לה חומה, וסנהדרין נוהגת גם בחו"ל כבמכות (דף ז' ע"א) וא"כ בעיר שרובה ישראל גם בחו"ל היה הדין לסוקלה על פתח שער העיר וא"כ לא תלוי זה כלל בקדושה ואם יש קנין לעכו"ם בא"י אם לאו, רק תלוי בשם שעריך שהשערים נעשו בגלל הרוב כנ"ל, ואם אין רוב ישראל אין זה שעריך שלא נעשו בגלל ישראל ומשו"ה הזונה נדונית על פתח שער בי"ד ומה שהביא כת"ר מהא דיו"ד סי' ק"כ סעי' דאם אומן נכרי קונה בשבח כלי אם עשה עכו"ם כלי לישראל חייבת בטבילה, וכן מעומר שקנו הנכרים מטעם אריס בשדה חבירו ומאריסי בתי אבות דפטורין ממעשר, ומשמע דביש לו חלק בקרקע חייב במעשר ולא אמרינן שיבטל ברוב, לענ"ד פשוט כמו שביארתי לעיל דכשהושוו לכתחילה שיהיה לזה חלק ושותפות אין שייך כלל ענין ביטול ברוב, ולהכי ביש לו איזה חלק קטן חייב ודאי במעשר, וכן אם אומן קונה בשבח כלי הרי יש לנכרי חלק בה כמו שנשתתפו בתחילה ובזה כבר נדחית גם ראיית הדר"ג ממגילה בביה"נ של כרכים דכיון דקנוי לאחד בסוף העולם חלק קטן הרי הוא שותף מדעת ואין כאן ענין ביטול ברוב, וכן מה שהביא הדר"ג מחולין (דף ל"ט ע"ב) יהיב לה זוזא לטבח ישראל מאי וכו' אסור ואמאי לא בטיל דינר של נכרי ברובא דישראל, לדברינו אין זה שום ראייה דכיון דקנה הנכרי שותפות אפי' חלק קטן לא בטיל, וכן במתנות שלא הורמו שם בקדושין (דף נ"ד) וכן ההיא דסוכה (דף ל"ה) באתרוג של טבל, כיון דזכתה לו התורה הרי הוא כשותף

ומש"כ כבודו דחתיכת חטאת לא הוה ממון גבוה יפה כתב, ומה שהביא ראיה מזרוע בשלה ומחטאת דמדאורייתא ברובא בטיל, לכאורה היא סתירה למש"כ דמתנות כהונה וכן שותפות אין שייך בטול דא"כ הכא אמאי בטיל, אבל באמת פשוט דהכא תלוי בנתינת טעם שלהם, ונתינת הטעם אי אפשר להשיב להכהן וכן החטאת שנתנה טעם בבשר אין נתינת הטעם בכלל מתנות כהונה, א"כ הדר הו"ל כשאר איסור דשפיר בטיל ברובן ומה שביאר כבודו דהתוס' דמעילה (דף כ"א ע"ב) קושיתם אזלי למסקנא דביצה דאפי' ממונא בטיל, וגם לבעל המאור אביי ורבא ור"א ס"ל דממונא בטיל יפה כתב

אך מה שחידש דאף אם, נימא דאיסור שמחמת ממון לא בטיל, היינו דוקא בנוטל כל הממון כבמעילה בהוציא כל הכיס ובתחומין שהוא מטלטל כל העיסה, אבל וכו' קצת או רובו אזלינן לענין איסור בתר רובא, ומי שנתערב לו קב חטין בט' קבין של חבירו מותר לבעל הט' לאכול ט' קבין ואין בזה איסור גזל וכו' עכ"ל, לענ"ד ע"כ לומר בהיפך שהרי הגמ' מביא ע"ז הא דר"ח נבלה בטלה בשחוטה, ובהדיא אמרו ע"ז