תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רנח

הטעם משום דעריבי ביה חילין. דפריך שם מ"ש מנפלים דאע"ג דליכא בהו חיותא קדשי הכי השתא וכו' התם כיון דלא עריבי ביה חולין וכו' הכא כיון דעריבי חולין בהו לא קרינן בהו כל בכור וכו', ואם נדחה ע"פ סברת המרדכי דבמעורב מתחילת ברייתו לא שייך ביטול, מ"מ וקשה משותפות של נכרי בהאם דפוטר ג"כ אפי' מקנה קודם לידה ואפי' חלק שאינו מבורר ולא אמרינן שחלק העכו"ם יתבטל ברוב, ובפסחים (דף וא"ו) בעיסת ארנונא אי לאו משום דלית ליה קלא הוה פטורה מחלה אף דארנונא הוא אחד מעשר, ולדעת קצת פוסקים אפי' כשיש להישראל לחוד שיעור חלה, וכן הוא ביו"ד סי' שכ"א גבי בכור בהמה טמאה דשותפות כהן או לוי פוטר בכל שהוא וכן לענין מתנות זרוע ולחיים [אמת דלפמש"כ השמ"ק בב"מ (דף וא"ו ע"ב) אקושית התוס' שם ד"ה קפץ דאף שנתבטל ברוב מ"מ עשירי ספק מקרי יש לדחות ראיה זו ואף דבאיבעית אימא אמרינן דבכור רובא בכור משמע, לאו משום ביטול המועט ברוב אתי עלה, אלא דמשום הרוב מקרי בכור ונותן רוב דמים לכהן: וכן מש"כ רש"י יומא (דף י"א) אהא דאבולי דמחוזא מ"ט לא עבדי בהו רבנן מזוזה דמחוזא עיר שרובה ישראל הוה, וכן הוא ביו"ד סי' רפ"ו דברוב ישראל חייבת במזוזה מדינא, לאו משום ביטול הוא אלא משום דפסקינן כהאב"א או משום דלחומרא ועיין פ"ז (דף ז') תוד"ה בשל תורה, דבדבר דאי אפשר למיפלג מקרי על שם הרוב ישראל, ועוד דהתם לאו מביתך נפקא דנימא וכיון דבטל חלק העכו"ם הו"ל ביתך דקדושת ישראל, דהא אצטריך לדרך ביאתך כבחולין (דף קל"ו פ"א), אלא משום דליכא לרבויי מלמען ירבו ימיכם ליחייב שותפות עכו"ם במזוזה, וא"כ ליכא נמי מיעוטא לפטורא אף אי נימא דלא בטל מקצת דעכו"ם ברובא דישראל [ועיין מרדכי ספ"ק דפ"ז וברשב"א שבת דף קל"א]

ואין להביא ראיה להדר"ג מכתובות (דף מ"ה ע"ב) בעיר שרובה נכרים סוקלין אותה על פתח בי"ד, משום דבטלה קדושת החומה כמש"כ התוס' וכן מוכרח גם מלבד קושייתם, דאי מבשעריך נפקא הו"ל למעוטי מחצה עכו"ם כבחולין (דף קל"ה) ובבמזוזה דמחצה פטור, דהתם לא תלוי כלל בממון וקנין אלא ברוב היושבים בה דאל"כ מ"ט באמת לא ילפינן מבשעריך, אע"כ דהתם קאי בשעריך אכלל ישראל היינו קדושת א"י, וברובה עכו"ם לית בה קדושה כמו בגלות שבטלה קדושת הארץ אף שהיא שממה לגמרי ואין בה אפי' עכו"ם למ"ד לא קדשה לעת"ל, ולענין זה גם קדושה שניה בטלה כמש"כ התוס' במגילה, (דף יו"ד פ"א) ד"ה הא אף דבודאי נשארו איזה יהודים בא"י, וה"נ בעיר פרטית כשרובה עכו"ם לית בה קרושה ולא משום בטול קאתינן עלה, והרי לא תלי הש"ס ענין זה בהמחלוקת אם יש קנין לעכו"ם בא"י אם לא

ועוד ראיה מהתוס' והרא"ש סוף ע"ז, שחקרו למ"ד אומן קונה בשבח כלי אם עכו"ם עשה כלי לישראל חייב בטבילה וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' ק"כ אף דאומן אינו קונה רק מקצת כמש"כ הגר"א שם, ואם מקצת הכסף של עכו"ם לכו"ע חייב בטבילה ולא אמרינן דבטל חלק העכו"ם ברוב דישראל: ובר"ה (דף י"ג פ"א) דעומר מייתי מהני דעיילי ביד עכו"ם דקצירך ולא של עכו"ם, וכתבו שם התוס' דאף דא"י מוחזקת מאבותיו יש לעכו"ם במה שזרעו היינו מדין ארים כמש"כ הטו"א שם והא אריס אין לו רק שליש או רביע עיין גיטין (דף פ"ר ע"ב) מ"מ לא בטיל חלק העכו"ם ברוב דישראל, וכן בגיטין (דף מ"ג ע"ב) האריסין והחכירין ואריסי בתי אבות פטורין מן המעשר, ועיין בחלה (פ"ד מ"ז) בפלוגתא דר"א ור"ג וברע"ב ובשנות אליהו שם ולא בטיל מיעוט קדושת א"י ברובא דעכו"ם ובשביעית (פ"ה מ"ג) לוף שעברה עליו שביעית וכו', וכתב שם הר"ש דאע"ג דאמרינן בנדרים דגדולי היתר מעלין האיסור. הכא אפקיע ממונא שאני עכ"ל. אף דהתם ג"כ משום קדושה ולא הוה ממונא דבעלים מיוחדים רק קדושת שביעית לעניים, ולא מסתבר לומר דהתם הוא רק מדרבנן משום פסידא דעניים. וכן מוכח מכמה בסדר זרעים

ובמגילה (דף כ"ו ע"א) דביהכ"נ של כרכים לא מצי למזבן כיון דמעלמא קאתו לה, וכתב שם הרא"ש מירושלמי דשמא יש אחר בסוף העולם שהיה סמוך לעיר זו והיה רגיל לכנוס בה ולדעתו נמי הוקדשה, ואי אפשר לאפקועי חלק קדושתו אף דממון ממש ודאי אין לו בה שהרי לא הקנו לו בה ממון ממש, ומ"מ אין יכולין להפקיע חלקו ואף בדיעבד אינו נמכר ולא אמרינן דחלקו יתבטל ברוב, ובקדושין (דף נ"ד ע"ב) אם מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי לא מצי יהיב טבל של מע"ש במתנה דמע"ש ממון גבוה הוא. אע"ג דרובא דידיה נינהו, ובפסחים (דף ל"ח) וסוכה (דף ל"ה) כתבו התוס' דאתרוג של טבל אינו שלכם משום חלק הכהן והלוי

וראיית הדר"ג מחתיכה של חטאת שנתערבה התם האיסור לא תלוי כלל בממון דהרי מעילה לית בה כיון שהיה לה שעת הכושר כמפורש במשנה דריש מעילה, משא"כ איסור ריבית וכדומה התלוי בממון, ומשום ממון כהן אין איסור לישראל דכל ממון כהן מותר גם לישראל, והרי חלה ותרומה דממון כהן הם ובטלים בחולין וה"נ חתיכה של חטאת כיון דכבר אין בה מעילה משום ממון כהן שפיר בטילה, ועוד נ"ל דלפי המסקנא בביצה (דף ל"ח ע"ב) איסור התלוי בממון בטיל לשיטת רש"י אף בבעלים מיוחדים, וגם לבעה"מ שם דרב ספרא מסיק דלא בטיל הרי כתב דאביי ורבא ור"א מסקי בטעמא אחרינא וא"כ הלכה כוותייהו דהלכה כבתראי ולכאורה קשה כל הנ"ל ובב"מ דהשוכר את הפועל למחצה לשליש ולרביע לא ילקט בנו משום דמקרי עני בשלו, ובחולין (דף ל"ט ע"ב) א"ל ר"א בריה דר"א לרב אשי יהיב ליה זוזא לטבח ישראל מאי וכו' אסור, והרי רב אשי בביצה מסיק דבטיל שם בעלת המים מהעיסה לולא דהוה דשיל"מ א"כ שם נמי לבטיל דינר דעכו"ם בשל ישראל ולא יאסר, ועכצ"ל דלענין זה ודאי ממונא לא בטיל דלפקע ממונו אצל חבירו להפסיד, ויש בודאי לבעל המיעוט חלק בהתערובות, משו"ה כיון דיש להעכו"ם חלק בבהמה זו אוסרה, אבל בתחומין כיון דבטיל חלקה בהתערובות ואין לה בעיסה רק חלק חדש בחילוף חלקה, וחלק זה לא קנתה רק היום משו"ה לא הוה כרגלה אף שיש לה תובעין כמש"כ רש"י שם. אבל בחולין שם העכו"ם מקרי בעלים קצת ויכול לאסור כשותף בפלגא, וא"כ א"ש בחטאת ותרומה דשם ג"כ החלק שהוא תמורת החטאת והתרומה לית ביה איסור [ומ"מ לרב ספרא דס"ל דבתחומין לא בטיל צ"ל כדכתבנו תחילה דחטאת לא תליא בבעלים משא"כ איסור תחומין דתליא בבעלים] והכלל הוא דאיסור התלוי בחתיכה אף שתלוי בממונא כשנתערבה בטל האיסור, אבל כשתלוי בבעלים לחוד בממונו ולא בחתיכה לא בטיל אפי' לאביי ורבא ורב אשי, ובפסחים (דף ע"ו ע"ב) אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובות וקשיא ללוי דס"ל ריחא לאו מילתא בנבלה עם כשרה, ולכאורה מאי קושיא הא בפסח האיסור הוא משום שלא למנוייו והוה ממונא דלא בטיל, ולפמש"כ א"ש