תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רנו

חשש חולין בעזרה דהא יכול להביא ולהתנות דאם לא מעל יהא נדבה כדמצינו בכריתות (דף י"ח ע"ב) ועיין ביו"ד סי' ה' ובאו"ח סי' א', ומצינו בחולין (דף מ"א) דעל סתם משנה אמרינן הא מני ר"א היא וא"כ י"ל דמעל דמשנתינו הוה רק מדרבנן, ואפ"ה מביא אשם תלוי משום דיכול להתנות כר"א, והא דאיתא בריש מעילה דעל מעילה דרבנן אינו מביא אשם וכן פסק הרמב"ם בפ"א מה' מעילה היינו משום דהלכה כרבנן דר"א דאין אדם מתנדב אשם תלוי, והא דס"ל לרבנן דלא מעל עד שיוציא את כל הכיס להסוברים ביו"ד סי' ק"ט דאיסור הבטל ברוב נהפך האיסור להיתר עדיין תקשה לחכמים אמאי מעל, ואפשר לומר דלחכמים נמי האי מעל רק מדרבנן הוא, אך זה ניחא לפי הסברא שכתבנו בראשונה דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. אבל לסברא השניה דמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום כר"א אכתי לא אתי שפיר לרבנן דמשנתינו, דאיך יביא אשם ודאי על מעילה דרבנן דאשם ודאי אינו יכול להתנות משום נדבה לכו"ע, אכן להסוברים דבטול ברוב הוא מצד רוב המברר ומשו"ה ס"ל להנך דקיימי בהך שיטה דאסור לאחד לאכול את כולן, כמש"כ התוס' בחולין (דף ק') ד"ה בריה וכו' והובאה דיעה זו ביו"ד סי' ק"ט ע"ש, א"ש הך מעל דחכמים דכיון דהוציא את כל הכיס שפיר מעל אף מה"ת דהא בכהאי גוונא לא שייך רוב המברר, וזהו כשיטת הסוברים בהך דבכורות (דף כ"ג) דהא דנבלה בטילה בשחוטה ומ"מ מטמאה במשא מה"ת הוא מטמא ודלא כשיטת התוס' שם דהוא מדרבנן עיין בדבריהם בבכורות שם עכת"ד העין יצחק

והנה סוף דבריו אלה המה דלא כדברי הפמ"ג ביו"ד סי' ק"ט ובפתיחה להלכות תערובות שכתב כמה פעמים דאפי' להסוברים דאסור לאדם אחד לאכול את כולן אין זה אלא מדרבנן ע"ש וזה פשוט, אבל זה ודאי אין לומר דלחכמים דמתניתין מעל כשהוציא את כל הכיס מדרבנן ובאמת אינו חייב לשלם רק הקרן, דבתוספתא פ"ג דמעילה איתא בזה"ל פרוטה של הקדש שנפל לתוך הכיס או שאמר וכו' כיון שהוציא את הראשונה מביא אשם תלוי ואת השניה מביא אשם ודאי דברי ר"ע וחכמים אומרים אינו מביא אשם תלוי עכ"ל התוספתא הרי להדיא דחכמים פליגי רק אאשם תלוי אבל כשהוציא את השניה מביא אשם ודאי לכו"ע, ותוספתא זו נעלם במח"כ מהצ"ק וכנראה שנעלמה גם מהעין יצחק שהרי לא הזכירה כלל, וכתוספתא זו מפורש גם בירושלמי פ"ו דדמאי בזה"ל תנא על הראשונה מעל בספק ועל השניה מעל בודאי דברי ר"ע עכ"ל, ומתוספתא וירושלמי האלה תמיהה קיימת על התוס' בסוטה שהבאתי לעיל פרק א' שרצו לפרש דר"ע מחייב כשהוציא הראשונה אשם ודאי מטעם ברירה ודבריהם צע"ג

והנה מה שבנה העין יצחק יסוד דלר"ע חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא על תירוץ אחד ברש"י חולין הנ"ל, לענ"ד יסוד רעוע הוא מאוד דמלבד דלתירוץ השני ליכא למימר הכי הרי גם לתירוץ קמא י"ל דתרתי שמעת מינה ואין להאריך בזה ועיין מלא הרועים ערך חולין שנשחטו בעזרה, אולם הסברא השניה דר"פ ס"ל כר"א דמתנדב אדם א"ת הוא דבר מתקבל מאוד. ויש לי להביא ראיה לדבריו מהא דכתב רש"י בשבת (דף ע"ב ע"ב) אהא דאמר עולא למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה, ופירש"י פלוגתא דר"ט ור"ע היא בכריתות דר"ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי [ועיין לעיל פרק א'] ומודה ר"ע שאינו מביא את מעילתו כלומר הקרן והאשם עד שיודע לו, ר"ט אומר מה לזה מביא שתי אשמות וכו' יביא קרן וחומש ויביא איל ויתנה אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזו אשמי וכו' אלמא לא בעי ידיעה בתחילה דהא לא אתידע כי אתיא ומכפר ליה עכ"ל רש"י שם, מבואר דס"ל דלר"ע גבי אשם בעינן ידיעה בתחילה והקשו התוס' על רש"י קושיא עצומה דהא מפורש בכריתות שם דמודה ר"ע במעילה מועטת דמביא אשם אחד ומתנה, וקאמר עלה רבא בגמ' שם דמדברי שניהם נלמד דאשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה. הרי דמפורש גם לר"ע דלא בעינן ידיעה בתחילה באשם ודאי וע"כ דחו התוס' שם דברי רש"י בשתי ידים ונראה ליישב שיטת רש"י בטוב טעם ודעת

דהנה כבר כתבתי בפרק א' דלרבא ס"ל דלר"ע לא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות באשם תלוי, ורב נחמן ס"ל דלר"ע בעינן חתיכה א' מב' חתיכות ואנן לדינא קיי"ל כרב נחמן ע"ש בפ"א כי לא אכפול כאן הדברים, ובהיות כן י"ל דס"ל לרש"י דהא דאמר רבא מדברי שניהם נלמד דאשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה זה יעלה לשיטתיה דוקא דס"ל דלר"ע לא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות, דהנה כבר חקרו רבים להרמב"ם דס"ל בפ"ט מה' טומאת מת דספק דאורייתא מה"ת לקולא ורק מדרבנן הוא לחומרא א"כ איך מביאין אשם תלוי על הספק, ותירצו האחרונים דכיון דהרמב"ם פסק כרב נחמן דבעינן חתיכה אחת מב' חתיכות שיקבע איסורו בכהא"ג גם להרמב"ם ספק מה"ת לחומרא, ובאמת למ"ד דלא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות ע"כ צריכין אנו לומר דמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ועיין בירושלמי שהביאו הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז] והשתא בשלמא לרבא דס"ל דר"ע לא בעי חתיכה אחת מב' חתיכות, ממילא מאי דתנינן במשנה דר"ע מחייב על ספק מעילות א"ת מיירי אפי' בחתיכה אחת, וא"כ נהי דיכול להביא אשם תלוי על ספק זה אע"ג דספק דאורייתא מותר מה"ת אבל איך קאמר דבמעילה מועטת מביא אשם ודאי ומתנה, איך תועיל לו ידיעה זו לאשם ודאי דהגם דנודע לו שאכל ספק קודש ספק חולין הא בחתיכה אחת עדיין ספק מותר מה"ת ולא נודע לו עדיין ידיעת איסור כלל, ומוכח לשיטתיה שפיר דלר"ע נמי לא בפי באשם ודאי ידיעה בתחילה, אבל בשבת שם י"ל דקאי להלכה דקיי"ל כרב נחמן וממילא בכהא"ג דמיירי ר"ע במתניתין באכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה מיקרי חתיכה מב' חתיכות, ומשו"ה צייר רש"י שם בחתיכה מב' חתיכות וכמו שכתבתי לעיל פרק א', וממילא לא מוכח כלל דלר"ע לא בעינן באשם ודאי ידיעה בתחילה די"ל דשאני הכא דאתידע ליה ידיעת איסור מספק עכ"פ וספק כזה הרי אסור מה"ת לכו"ע אף להרמב"ם, דהרי אקבע איסורא ומיקרי שפיר ידיעה לענין זה שיוכל להביא אשמו, אבל בלא הו"ל ידיעה כלל מודה ר"ע דאינו יכול להביא אשם ודאי ומתורץ שפיר דברי רש"י ז"ל, ומבואר ג"כ לפי"ז דלרבא עכ"פ ודאי דס"ל לר"ע דלא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות וממילא דס"ל ע"כ דמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום וה"ה נמי לר' זירא אליבא דר"ע מוכח הכי, וא"כ אף דאליבא דרב נחמן יכול ר"ע לסבור גם דלא כר"א, מ"מ כלל בידינו דאפושי פלוגתא לא מפשינן וא"כ לכו"ע ס"ל לר"ע כר"א דאדם מתנדב אשם תלוי, ושפיר מצינן למימר דר"ע סבר כיון שהוציא את הראשונה מעל היינו מדרבנן ומ"מ מביא א"ת, אפי' אם נימא חולין שנשחטו בעזרה