תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רנה

הכיס, ורבנן ס"ל דאף ע"ג דאסרו ליהנות מ"מ לא תקנו כאן חכמים שימעלו בו עד שיוציא את כל הכיס, שהרי יש כמה דברים שאסרו חכמים משום קודש ואין בו מעילה, ולהכי אם הוציא את כל הכיס מעל גם לרבנן, ור"פ לטעמיה דמחייב אספק מעילות אשם תלוי והרי כל אחד נאסר מספק וכן מבואר בתוספתא דמעילה דר"ע מחייב רק אשם תלוי, עוד יש להקדים דמתניתין לא מיירי בכיס פרוטות שוות כמבואר בתוס' שם ד"ה היו, וידוע דעת התוס' בשבועות (דף מ' ע"א) ד"ה בטענו דפרוטות שאינן שוות לאו חד מינא הוא, והשתא יש לבאר כוונת התוס' הכי שהקשו ולבטיל האי פרוטה ברובה שיהא מותר ליהנות, דידוע דששים לא שייך אלא במידי דאכילה וכמש"כ התוס' בבכורות (דף כ"ב ע"א) ד"ה הנך דלא איתמר טעם כעיקר לענין טומאה וה"נ ששים דנפיק מינה, וכי תימא משום דהוה דשיל"מ ולא בטיל וא"כ שייך בו מעילה וכמש"כ הא ליכא למימר, שהוא מדרבנן וא"כ לא גזרו בשאינו מינו כמש"כ הר"ן בנדרים (דף נ"ב ע"א) והכא הוא שאינו מינו כנ"ל, וצ"ל דליכא אלא חד בכיס אי נמי מטבע חשיב ולא בטיל מדרבנן וכמש"כ, והכסף משנה ז"ל [עיין בדברינו לקמן] מפרש דמיירי בפרוטות שוות משו"ה שפיר דלא בטיל מטעם דשיל"מ, עכת"ד המשיב דבר שם וכ"כ עוד בחלק א' סי' ל"ד ע"ש

ומה שיש לי להעיר ע"ז הוא דמלבד שכל זה הוא רחוק מאוד בכוונת התוס', הנה הדמיון להפקר בי"ד קשה לשיטת הסוברים דכח יש ביד בי"ד רק להפקיר שלא יהא הדבר של בעלים הראשונים. אבל לא שיהיה הדבר של בעלים חדשים ומה לי בעלים חדשים דהדיוט מה לי דהקדש. גם מה שהביא ראיה משבועות (דף מ' ע"א) תוס' ד"ה בטוענו שכתבו דפרוטות שאינן שוות לאו חד מינא הוא אתפלא, דמה ענין מינו ושאינו מינו לענין מודה במקצת ממין הטענה לענין מינו ושאינו מינו לענין דשיל"מ, והרי בב"ק (פ"ג משנה י"א) בשני שוורים אחד תם ואחד מועד או אחד גדול ואחד קטן פטור המזיק מלשלם אפי' דמי תם וקטן שהודה משום דאין ההודאה חמין הטענה עיי"ש בגמ'. ובדשיל"מ הרי ודאי דמינו מיקרי בכהא"ג דאל"כ לא משכחת לה דשיל"מ בתערובות דיבש ביבש כלל, וגם ביצה שנולדה ביו"ט שנתערבה בבצים אחרות למה לא תבטיל מ"ש שני בצים משני שוורים שווים בגדלות אלא שזה תם וזה מועד, אלא ע"כ שאין הנושאים שווים דלענין מודה במקצת הטענה לאו אמינו ושאינו מינו בשמא משגחינן, ואפי' בשהם דומין בשמא אם תובעו חפץ זה והוא מודה לו מחצה בחפץ אחר הדומה לגמרי בשמא לחפץ שהוא תובעו אין זה ממין הטענה, שהרי התורה אשר יאמר כי הוא זה אמרה שצריכה ההודאה להיות דוקא זה גופא שתבעו, אבל לענין דשיל"מ דבעינן שיהא מינו בשמא ודאי דמטבעות כסף גדולים וקטנים חד מינא הוא, ויש עוד להעיר בזה אבל הנני סומך על המעיין מפני שאינני רק מעיר ולהעיר די במש"כ בזה

והגאון עין יצחק ח"א סי' כתב, שלולא דברי התוס' י"ל באמת כוונת המשנה הוא דמעל רק מדרבנן. כדמצינו בריש מכילתין (דף ב') מאי מעל מדרבנן וכן שנינו לעיל (דף י"ת) הנהנה מן החטאת כשהיא מתה כיון שנהנה מעל והוא מדרבנן, ועיין לעיל ודף ב' ע"ב) תוס' ד"ה ומי איכא שכתבו דאיכא מעילה טובי דאינן אלא מדרבנן. ובאמת דברי התוס' צריכין ביאור דלמה לא ניחא להו לומר דהמעילה היא מדרבנן ואינה בטולה מטעם דשיל"מ, ואפשר לומר בכוונתם דהרי מבואר לעיל, (דף ב' ע"ב) דהנפ"מ בין מעילה מה"ת למעילה דדרבנן דבדרבנן אונו חייב חומש ואשם רק קרן גרידא. ובכריתות (דף כ"ב) איתא דאף ר"ע דמחייב ע ספק מעילות אשם תלוי מ"מ מודה דהקרן והחומש לא בעי לאתויי, וא"כ לא מצינן למימר דמעל דמשנתינו הוא דרבנן, דהא אמעילה דרבנן אינו מביא קרבן ועל ספיקה אינו מביא אשם תלוי וגם החומש נמי אינו חייב במעילה דרבנן כמש"כ לעיל, והקרן הרי אף לר"ע אינו מביא בספק מעילות אפי' בספק מעילה דאורייתא, ואף דמודה ר"ע במעילה מועטת דמביא הקרן כמבואר בכריתות שם אין זה רק עצה טובה כדי שלא יהיה צריך אח"כ להביא אשם ודאי משו"ה מביא הקרן עם אשם תלוי ומתנה כמש"כ התוס' בשבת (דף ע"א ע"ב) ד"ה מאן דאמר עיי"ש, ובאמר פרוטה בכיס זה הקדש לא שייך שיזכור אח"כ דהיתה הפרוטה הראשונה שלקח מן הכיס הקדש [א"ה אין זה ממותק, דהרי התוס' העמידו קושיתם אנפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו ובודאי יכול להיות שיזכור אח"כ איזה פרוטה היתה של הקדש, וצ"ל בכוונתו דמסתמא נפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו ופרוטה בכיס זה הקדש תרתי בבי אלו בחד גוונא מיירי, וטפי הול"ל דכיון דכל המעילה היא מדרבנן א"כ גם לאחר שיזכור לא יהיה צריך להביא אשם מעילה וא"כ למה יביא עתה קרן ודו"ק] וא"כ אף לר"ע אינו מביא עתה הקרן ומזה הוכיחו התוס' דע"כ מעל דמשנתינו מעל מדאורייתא קאמר

אבל לענ"ד אין זה רק לשיטת התוס', אבל לדידי י"ל דאין זה מוכרח דהמעילה היא מה"ת וי"ל דמעילה דקאמר ר"ע מעילה מדרבנן קאמר, וכן ראיתי דגריס הצ"ק בתוס' גופא באמת כזה"ל, וליכא למימר דליכא אלא חד בכיס דא"כ מאי עד שיוציא את כל הכיס דקאמר, הו"ל למימר עד שיוציא את השנייה, וי"ל דמעילה מדרבנן קאמר אי נמי מטבע חשיב ולא בטיל עכ"ל, הרי להדיא דהאי מעל מדרבנן הוא, והא דקשה אליבא דר"ע דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי הא אינו חייב קרבן על מעילה דרבנן י"ל בזה דהרי הטעם שאין מביאין אמעילה דרבנן אשם מעילה הוא משום דהוה חולין בעזרה וממילא דאינו מביא נמי חומש כמש"כ רש"י ותוס' במעילה (דף ב' ע"ב) ע"ש, ונ"ל דזה אינו רק למ"ד חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא אבל למ"ד חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא יכול הוא באמת להביא גם אשם גם אמעילה דרבנן. כדמצינו בנזיר (דף כ"ט) אהא דהאיש מדיר את בנו בנזיר ומביא קרבן אף שאינו אלא לחנכו במצות משום דקסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ע"ש והרי בחולין (דף י"ז) אמרינן דר"ע סבר בשר תאוה לא איתסר כלל ורי"ש סבר בשר נחירה לא אישתרי כלל, ופירש"י ד"ה בשר נחירה לא אישתרי וכו' וזביחה דכתיב. בהאי קרא וכו' אי נמי לאסור שחיטת חולין בעזרה עכ"ל, חזינן מזה דרש"י ס"ל לחד תירוצא דלר"ע דס"ל דקרא דוכי ירחק וזבחת אתי לאסור בשר נחירה אין לו שום קרא לחולין שנשחטו בעזרה א"כ ודאי דס"ל חולין שנשחטו בעזרה מדרבנן הוא, וממילא מביאין קרבן גם על מעילה דרבנן וכההיא דנזיר הנ"ל, ושפיר א"כ י"ל דמעל דקאמר מדרבנן הוא דקאמר ר"ע דהרי חולין שנשחטו בעזרה מדרבנן הוא לדידיה, ועל פי זה יש לדון בשיטת הרמב"ם לפי מש"כ המל"מ פ"ב דנזירות הי"ג וכמש"כ הרמב"ם בפ"א מה' מעילה הלכה וא"ו ודו"ק כי קצרתי

ועוד י"ל אליבא דר"א דאמר אדם מתנדב אשם תלוי בכל יום כדאיתא בכריתות (דף כ"ה) ולדידיה י"ל דאף על מעילה דרבנן מייתי אשם תלוי, ואין בו