תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רנד

קושיות התוס' לפמש"כ רבינו כאן דכל הספיקות מד"ס חוץ מספק כרת, דמשו"ה לא פריך הש"ס פ"ק דכ"מ גבי עשירי ספק תשיעי אצטריך קרא למעט ספיקא משום דה"א דהוה מעשר מספק ואסור לשוחטו מחוץ לעזרה דשחוטי חוץ בכרת, ואצטריך נמי קרא לספק בהרת קודם שער לבן דלא נימא דטמא מספק ואסור במקדש וקדשיו דטומאת מקדש וקדשיו בכרת ושפיר פריך הש"ס ביומא אצטריך קרא לרבות ספק חלב דכוי דחלב הרי הוא בכרת וידעינן בלא קרא דכל חלב דאסור, וכרת וחטאת גם לאחר דכתיב כל אין בחלב כוי דומיא דתערובות חמץ דמרבינן מכל ומ"מ כרת אין בון וניחא נמי הא דפריך בחגיגה שם ל"ל קרא למעט טומטום ממצות ראיה דהא גם בלא קרא הו"ל ספק מצות עשה ופטור דבר תורה, וכו' ע"ש שהאריך ליישב כל המקומות לשיטת הרמב"ם ועכ"פ ס"ל מפורש דגם ספק מצ"ע מה"ת לקולא ופטור וכן ס"ל לעוד אחרונים אך די לנו באלה, ועיין מש"כ בענין זה בחידושי להלכות חגיגה ברמב"ם פרק ב' הלכה א'

גם ביסוד השני בסברת הש"ך ביו"ד סי' קי"ט יש להעיר לכאורה מב"מ (דף נ"ה ע"ב) דתנן התם חמשה חומשין הן וכו' ותרומת מעשר של דמאי, ובגמ' שם אמר רבא ק"ל לר"א תרומת מעשר של דמאי וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה אר"נ א"ש הא מני ר"מ היא וכו' עכ"ל הגמ' וקשה לכאורה לסברת הש"ך כשחז"ל גזרו על הדמאי לא הו"ל לגזור לענין תשלומין דחומש דלענין הוצאת ממון הו"ל לאוקמה אדאורייתא, אכן הרה"ג ר' ישעיה נאייזאטץ הסביר בזה בקונטרס תוספת שביעית שלו הסבר הראוי להאמר וז"ל, דלכאורה לפמש"כ הש"ך דחכמים לא גזרו איסור להוציא ממון צריכין אנו לחקור ולהבין איך יש שום מציאות כלל לאיסור דרבנן, הרי בזה שאנו אוסרין דבר זה. על האי גברא אנו מפסידין ממונו, ועיין פני יהושע בגיטין (דף נ"ד ע"ב) ד"ה אמר אביי כל שבידו וכו' דחשב זאת להפסד ממון, וכן מצאתי זאת בלשון הש"ך יו"ד סי' קכ"ו סק"ג ע"ש ומצאתי עוד יותר בחידושי הרשב"א לגיטין (דף נ"ג ע"א) ד"ה מ"ט וכו' עשה"ט, וא"כ איך גזרו חז"ל איסור להפסיד ממונו של זה, ונראה דבאמת זה לא דמי כלל לההיא דש"ך הנ"ל, דהש"ך קאמר רק להוציא עי"ז ממון ר"ל היכא דנתגלגל הדבר ונעשה עי"ז ממון ממקום אחר בזה אמרינן דחז"ל לא גזרו לענין ממון, דמעיקרא כשגזרו רק לענין איסור גזרו, משא"כ בכל איסור דרבנן הוה ממילא כיון שחז"ל אוסרים דבר זה ממילא גם יופסד ממונו ועל זה גופא היה עיקר גזרתם שלא יהיה היתר אכילה בדבר, ולזה יש להם כח כמו שמצינו שהפקר בי"ד הפקר גבי מקדש בחטי קורדינייתא, ומעתה לקמ"ד קושיתי הנ"ל מגמ' דב"מ הנ"ל, בהקדם מש"כ התוס' בכתובות (דף למ"ד ע"ב) ד"ה זר וכו' דשוגג דתרומה תשלומין דידיה כפרה הוה ולא ממונא ע"ש, וא"כ הוה כאן כפרת החומש במקום האיסור גופא, וכמו שאמרה תורה בתרומה דאורייתא כן אמרו חז"ל ג"כ גבי דמאי, וא"כ התשלומין כאן נכלל ג"כ בכלל האיסור גופיה שאמרו חז"ל שדבר זה יהיה אסור באכילה וצריך כפרה כמו בתרומה דאורייתא דענין כפרה וענין איסור גופא דבר אחד הוא דדא ודא אחת היא ועיין בחידושי למעילה (דף ב' ע"ב) שם הבאתי את לשון הרמב"ם פ"י ה"ד מה' תרומות שכתב וז"ל, דמן הדין היה דאין חייבין חומש על תרומת מעשר של דמאי אבל אמרו חכמים דאם לא יתנו חומש יזלזלו בה עכ"ל, והכ"מ לא הראה מקום לטעם זה אכן הוא מפורש בירושלמי דדמאי (פ"א ה"ב) והובא בר"ש פ"ק דדמאי והאי טעמא שייך גם בתרומה דרבנן, ומשו"ה בקרשים דלא שייך בהו זלזול דהרי בדילי אינשי מנהון יותר הרבה מחולין ונוהגין בהם כבוד משו"ה היכא שאין בהו מעילה דאורייתא רק מדרבנן משלמין רק קרן ולא חומש, ועוד הארכתי שם בזה בחילוק שבין תרמ"ע של דמאי שמשלם חומש לבין מעילה דרבנן שאין משלם עליה רק קרן בדברים נכונים, אבל מ"מ צריכין אנו גם להסברא שכתב הרה"ג ר' ישעיה נאייזאטץ דחז"ל שפיר גזרו חומש בדמאי כיון שהוא לכפרה משא"כ היכא שהתשלומין הוא משום ממון כהך דמעילה כמש"כ התוס' בכתובות שם שפיר לא גזרו חומש דחז"ל לא גזרו להוציא ממון

ואמת שיש לעיין עדיין בקדושת הגוף דיש ראשונים הסוברים דבקדוה"ג התשלומין לכפרה באין, למה לא יתחייב במעילה דרבנן שבהם חומש ג"כ, ונצטרך לומר לשיטתם סברא אחרת דדוקא בתרומה ובתרומת מעשר דבדאורייתא אין בהם רק קרן וחומש משו"ה גם בתרומה דרבנן ובתרמ"ע של דמאי יש קרן וחומש, משא"כ במעילה דבדאורייתא יש גם אשם מעילה עם הקרן והחומש והא בלא הא לא סגי, משו"ה במעילה דרבנן דאשם אי אפשר להקריב ולא שייך לומר כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון משו"ה פטור נמי מחומש ודי בזה כאן: פרק כ'

עוד רצו אחרונים להסיר קושית התוס' דלבטיל פרוטה של הקדש ברוב של החולין. בטענה דהא דתנן כיון שהוציא הראשונה מעל כוונת המשנה היא דהמעילה היא רק מדרבנן, והרי מדרבנן ודאי דמטבע לא בטיל דהוה דבר שבמנין עכ"פ, ואולם לפי שבתוספתא פ"ג דמעילה מפורש דלר"ע כיון שהוציא את הראשונה מביא אשם תלוי כמש"כ התוס', השתדלו להוכיח דגם אמעילה דרבנן יכול להביא קרבן מעילה, ויש שרצו להעמיס זה בכוונת תירוץ התוס' גופא דמטבע חשיב ולא בטיל מדרבנן אבל מ"מ שפיר מביא קרבן מעילה גם אדרבנן ואנכי לפי רגל חיבורי זה הנני מוצא לנפשי חובה להביא דבריהם ואולם בתכלית הקיצור ולהעיר עליהם כיד ה' הטובה עלי

זה לשון הגאון משיב דבר ח"ג סי' ע"ד, והנראה לי להקדים דאפי' אי מדרבנן לא בטיל יש בו מעילה מה"ת דממילא הוא קדוש מה"ת, וכמו דמצינו בירושלמי דשקלים פ"ב אהא דתנן בני העיר שוקלין אחרים תחתיהן, מתניתין פליגא אר"ל וכו', עוד הוא משום תקנה ואח"כ פליגי אמוראי אי נפלה לתקלין חדתין או לתקלין עתיקין וקשה איך יקריבו קרבנות ציבור ממעות שהן חולין מה"ת, ולמ"ל משום בטול ברוב דהא א מבטלין איסור לכתחילה, אלא צ"ל דכשם שבי"ד יכולין להפקיר בע"כ ופטור מן המעשרות וכו' כן יכולין להקדיש בע"כ וכ"ש בהוראה דלאו בע"כ הוא, אלא הבעלים מקדישין ע"ד הוראתם מרצונם הטוב, וה"נ אם אינו בטל מדרבנן יכול להיות שמועלין בו אלא שלא תקנו חכמים שיהא כל הכיס קודש וימעלו בכל פרוטה ופרוטה כיון דיש תקנה לחללה על היתר, ונחלקו ר"ע ורבנן ר"ע סובר כיון דהראשון שיצא מן הכיס הקדשיהו חכמים מועלין בו וממילא שוב לא ימעלו באחרינא שהרי לא הקדישן כל