תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רמט

ולא דין ממון כלל, ומשו"ה בטיל נמי שפיר גם גבי מע"ש, אלא היכא דאיכא שו"פ עם החומש כשיפדה המע"ש חוששין לו מדרבנן בעלמא, אבל אם לא יהיה שו"פ גם עם החומש אפי' מדרבנן אין חוששין לו מאי אמרת הרי יש לו מתירין ע"י פדיה הא כבר כתב הר"ש בפ"ב דמע"ש גבי מע"ש שאפאה השבח לשני בשם הירושלמי, דתבלין של מע"ש שנפלו לתוך חולין לא יאכל בגבולין ולא מהני פדיון לדבר שאינו בעין ע"ש, וכתב הקצוה"ח בשו"ת שבסוף ספרו אבני מילואים סי' ז' דלפי"ז הא דאיתא בירושלמי דמע"ש הוה דשיל"מ ולא בטיל הובא בתוס' בע"ז (דף ע"ז) ד"ה טבל, צ"ל דמיירי ביבש ביבש אבל לח בלח לא הוה דשיל"מ כיון דאין לו פדיון ורק יבש ביבש מיקרי בעין ע"ש, וא"כ הכא נמי כיון דבכל פורתא ופורתא פתיך ביה חלק אחד עשר של מע"ש בעשרה חלקים של חולין משו"ה לא מהני ביה פדיון כלל, דהוה כלח בלח ובטיל שפיר, אבל אי אית ביה שו"פ עם החומש אלו פדה אותו בהיותו בפ"ע לא בטיל דחיישינן גביה משום ממונא דגבוה וממונא לא בטיל ודו"ק היטב שזה נכון בעזה"ש ובזה מתורץ קושיות הרבה בענין זה, ועיין בספרי תקנת השבים למס' מעילה סי' כ"ג בזה ועיין בעין יצחק ח"א חאו"ח סי' כ"ב אות ט"ז מש"כ בזה, ועיין שמ"ק בכורות (דף י"ד ע"א) אות ג' שכתב דאין איסור הנאה בהקדש פחות משוה פרוטה, והם דברי מהר"י קורקוס בכ"מ ספ"ב מה' מעילה ושם פ"ז ה"ח וצע"ג, ובמק"א כתבתי גם בזה ליישב

ב) ומש"כ דבהדיוט קונה ודאי גם פחות משו"פ בקנין גמור וה"ה בהקדש כשמסר ליד גזבר, לענ"ד יש להביא ראיה לדבריו דגם בפחות משו"פ יש קנין גמור בהדיוט מהא דגיטין (דף כ') יכילנא למפסיל לכולהו גיטי דעלמא, אי משום דכתיב ונתן ופירש"י שיהיה בו שו"פ דילמא נתינת הגט היא עיי"ש הרי מבואר דסתם גט אינו שו"פ, וא"כ נהי דאין להוכיח מגט גופא דמועיל זכות האשה בגט אף שאין בו שו"פ דבגט דנותן לה גם בעל כרחה לא בעינן זכיה כלל רק נתינה, אבל הרי מוכח מהא דקיי"ל דהאשה כותבת את גיטה ומקנית אותו לבעל, והרי סתם גט אינו שו"פ ואיך זוכה הבעל בהגט והא הגט בעינן שיהיה של הבעל ממש אע"כ דיש קנין גם בפחות משו"פ, וכן מבואר פשטות המשנה דמעילה דף כ"א ע"א ע"ש וקצרתי, וכן מוכח מקדושין (דף י"ג) דכותב לו על השטר שדי מכורה לך אע"פ שאין בו שו"פ, והא בשטר לכו"ע בעינן שיקנה הלוקח בגוף השטר כדכתיב ואקח את ספר המקנה, ומה"ט שטר מקח שכתבו על איסורי הנאה פסול כמבואר באבני מילואים לאהע"ז סי' קל"ט, ואיך זוכה הלוקח בשטר שהוא פחות משו"פ אע"כ דמועיל זכיה בפחות משו"פ, ומזה נראה דפחות משו"פ נקנה בתורת אגב ג"כ דהרי קיי"ל דכיון שהחזיק בשדה נקנה השטר בכל מקום שהוא מטעם אגב כדאיתא בב"ב (דף ע"ז) וכ"ז פשוט, אלא משום דביד אפרים ליו"ד סי' ס"א כתב דבפחות משו"פ לא שייך זכיה כלל והביא ראיה מגיטין (דף כ') ודבריו תמוהין מאוד. ובאמת בסוף אריכות דבריו שם כתב דאפשר דאע"פ דפחות משו"פ אינה ממון מ"מ זכיה יש בה, אבל לדברינו הדבר ברור בלי שום ספק, וזהו גם דלא כהפנ"י גיטין דף י"ב ע"ש

ג) מש"כ דהקדש שפדאו ביותר משוויו חל ההקדש אכולו ולכן הקדש פחות משו"פ שחללו על פרוטה מחולל כן הסברא נותנת. מ"מ בהדיוט כה"ג למשל כשמכר חפץ פחות משו"פ אם שייך קנין כסף יש לעיין דהרי זה פשוט דכסף שקונה בו צריך להיות לא פחות מפרוטה כמפורש בח"מ סי' ק"ץ, והנה לדעת הסמ"ע סי' ק"ץ הנ"ל קנין כסף היינו דמי שיווי החפץ וא"כ כשנותן פרוטה בעד חפץ ששוה חצי פרוטה כיון דכסף שוויו אינו קונה דהוה פחות מפרוטה תו לא שייך בו קנין כסף כלל, אולם י"ל כיון דהקונה יודע שאין החפץ שו"פ והוא משלם בעדו פרוטה הוה כמו שהתנה המוכר ע"מ שאין לך עלי אונאה דאין בו אונאה כבהקדש וממילא חל הקנין, ותדע דאל"כ יוקשה מאוד ראיית הש"ס בע"ז (דף ע"א ע"ב) מדב"נ נהרג על פחות משוה פרוטה ש"מ דמשיכה בנכרי קונה דלמא בנכרי כסף קונה ואפ"ה בפחות משו"פ קונה משיכה משום דקנין כסף לא שייך גביה אע"כ כמש"כ דזה תלוי בדין אונאה ודו"ק וקצרתי מאוד בזה לפי שאין זה מענינינו

ד) מה שפקפק על סברת אביו הגאון ז"ל במה שכתב דלהכי לא דנו התוס' בפרוטה של הקדש שנפלה לתוך כיסו להא דממון הקדש לא בטיל משום דביד הבעלים לשאול על הקדישם ולא מיקרי עדיין ממון הקדש, מדברי העטרת פז סוף ביצה דבתערובות שנהפך האיסור להיתר שוב אינו יכול לשאול על הקדישו דהוה כאכלה כולה שאין נשאלין עליה, לענ"ד אין זו השגה כלל, חדא דעיקר דבר זה הוא מן המתהפכים, דאם נאמר דכיון דבטילה ברוב שוב אין נשאלין עליה דהוה כאכלה כולה א"כ הו"ל דין ממונא של הקדש וא"כ לא בטלה מטעם ממונא, ואם נימא דלא בטלה מטעם ממון א"כ הרי עדיין נשאלין עליה וא"כ אין לה דין ממון ושפיר בטילה ודו"ק. [עיין בהשמטה ולקמן פרק כ"ד אות ז'] ועוד דהא קושית התוס' אפרוטה שנפלה לתוך כיסו קאי ובאופן זה הרי יכול להיות שיש בידו עוד אחת של הקדש, וא"כ לא הוה כאכלה כולה ועדיין נשאלין עליה והתוס' בקושיתם הרי ס"ל דמשנתינו בכל גוונא איירי, ואפשר דמשו"ה לא הקשו התוס' קושייתם, רק אפרוטה שנפלה ולא על פרוטה בכיס זה הקדש, ועוד דקושית התוס' עכ"פ א"ש למ"ד דאפי' אכלה כולה נשאלין עליה וכן פסק הרמב"ם פ"ו מה' שבועות הי"ח, וכיון דאיתא בשאלה אין לה דין ממון לדעת העין יצחק ושפיר הקשו דתבטיל ברוב, וגם בעיקר דברי העטרת פז יש לפקפק ועיין בספר ברוך טעם דין ב' בפרק ב'

אלא דבעיקר הכלל שכתב אביו הגאון ז"ל דכל שיכול עדיין לשאול עליו עדיין ממון בעלים מיקרי לא ראיתי עוד שום ראיה לזה, דמהא דפסחים (דף מ"ו ע"ב). גבי חלה טמאה דאמרינן דאליבא דר"א הואיל דאי בעי מיתשיל עלה ממונו הוא. הנה מלבד דר' יהושע פליג עליו הרי כתבו שם התוס' ד"ה הואיל ואי בעי הראשון וז"ל, ועוד י"ל הואיל ואי בעי מיתשיל עלה לא שכיח לא אמר להתיר כדמוכח לקמן. גבי לחה"פ וכו' ע"ש, הרי דלהתיר לא אמרינן הואיל וא"ב מיתשיל עלה ממונו הוא, ובתוס' שם ד"ה הואיל ואי בעי השני כתבו וז"ל, תימה לרשב"א אמאי אמר בפ' כל שעה דמצות מע"ש אינו יוצא בה בפסח לר"מ דחשיב מע"ש ממון גבוה וכו' הא הואיל וא"ב מיתשיל עלה מחשבינן לה כשלו [ועיין מהרש"א שם] ותירץ ר"י דשאני הני דכתיב בהו לה' אע"ג דאי בעי מיתשיל עלה חשבם הכתוב של גבוה עכ"ל וגם לתירוץ זה הרי בהקדש כתיב נמי לה' ואינו חשוב שוב ממון בעלים. ואף דיש שם נמי עוד תירוצים אחרים מ"מ גם ראיה עכ"פ להאי כללא אין כאן, ומב"ק (דף ע"ו פ"א) מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דשמעון נמי אין ראיה. ואדרבה לכאורה יש סתירה להאי כללא מהתוס' שם ד"ה והשתא תורא דשמעון דכתבו דבקדשי בדה"ב לא מיקרו על שם בעליה, וגם בקדשי מזבח שינוי רשות מיקרי אלא דאין חייבין