תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רמח

דאין אחע"א כמש"כ בפרק הקודם, אבל עתה ניחא דהרמב"ם בא לפרש דגם באכל שיעור פרוטה ע"י צירוף היום חצי פרוטה ומחר חצי פרוטה שמצטרפין נמי למעילה דבזה לא הוה התשלומין משום גזל הקדש דהא בעת שאכל לא היה בו דין ממון כלל כמו שהוכחתי לעיל, ואינו רק איסור גרידא וחל הוא מ"מ אאיסור תרומה וע"כ דהוא משום דהוה איסור מוסיף, ולפי"ז אם נפל פחות מפרוטה של הקדש ברובא דחול צריך הוא להתבטל, אם לא מטעם דהוה דשיל"מ ע"י פדייה, דזה ברור בעיני דגם פחות משו"פ של הקדש נמי יוצאה לחולין ע"י פדיון מדלא חשיב שש פרוטות במשנה דב"מ (דף נ"ה עיי"ש), וכן מוכח ביבמות (דף פ"ח ע"א) מדלא משני הש"ס דמיירי בחתיכה פחות משו"פ דאי אפשר לפדותה, וגם נתפס קדושת הקדש על פדיון פחות משו"פ, לא מבעיא לדעת התוס' בגיטין (דף י"ב) דתחילת הקדש חל נמי על פחות משו"פ אלא אפי' לשיטת רש"י שם דאין הקדש חל על פחות משו"פ, נלענ"ד דהיינו דוקא באמירה בעלמא ואולי דרש"י הולך בזה לשיטתיה בסוכה (דף כ"ז ול"ה) שהבאתי לעיל דפחות משו"פ לא מיקרי לך, וה"ה דלא מצי להקדישה דלא מיקרי כי יקדיש איש את ביתו, אבל ע"י מסירה ליד הגזבר ודאי דזכה בו הקדש דלא גרע מהדיוט דקונה ודאי גם פחות משו"פ בקנין גמור, וה"ה דקונה הקדש פדיון אפי' פחות משו"פ ע"י מסירה לגזבר דמ"ש, וראיה לזה מהא דמבואר בכריתות דף יו"ד ע"ב) דקרבן דדלי דלות הוה מה"ת בפרוטה נכי רבעא, ואיך חל הקדושה לדעת רש"י על פחות משו"פ אלא ע"כ דבמסירה ליד גזבר גם לדעת רש"י חל הקדושה גם על פחות משו"פ, ואין להקשות איך יוצא בקרבנו הא בעינן שיהא שלו בעת ההקרבה, די"ל דמקרבנו ממעטינן של אחר קרבנו ולא הגזול, אבל אם אינו של אחר אלא שאינו שלו רק כעין של הפקר לא איכפת לן ועיין ח"ס חא"ח סס"י ק"פ עיי"ש היטב] והא דערכין (דף כ"ז) דבעינן בהקדש שיהא בחומשו פרוטה,, וכן בכ"מ דאמרינן הקדש שחיללו על שו"פ זה אינו דהקדש שאינו שו"פ רק במעשר שני נתמעט מדכתיב ממעשרו ולא כל מעשרון אך מהתוס' בב"מ (דף נ"ג) ד"ה אין בו משמע דמסברא אמרינן דפחות משו"פ לא חשיב ממון לתפוס פדיון, אבל מ"מ י"ל דהו"ל דשיל"מ ע"י שיכול לחללו על פרוטה שלימה, ובמע"ש מה דלא חל על פרוטה קדושתה דחצי פרוטה לא מסברא ידעינן לה רק ממיעוטא דקרא כמש"כ השמ"ק בב"מ שם, אבל בהקדש שאין לנו קרא למעט חזר הדין דהקדש שחיללו יותר על דמיו תפס הכל, כמבואר בירושלמי פ"ד ה"ב דמס' מע"ש וכן בש"ס דילן בב"מ (דף נ"ה) כמש"כ רש"י שם ד"ה הקדישו פדוי וכן פסק הרמב"ם פ"ז מה' ערכין הי"א, ובודאי אף ששוה מעט יותר משיווי ההקדש כיון שהמותר הוא פחות מפרוטה שהרי ההקדש עצמו שוה עכ"פ מעט א"כ פרוטה שהוא פודה בה אין במותרה רק פחות משו"פ יותר על שיווי ההקדש ודאי דמיקרי אכתי דשיל"מ לכן פחות משו"פ דהקדש שפיר דאינה בטילה מטעם דשיל"מ ע"י פדיון:

וכל זה הוא רק אם לא נשאר עוד מעות של הקדש שלא נתערב, אבל בנשאר מעות של הקדש מלבד המעורב בחולין פשיטא דהוה דשיל"מ אפי' אם מה שנתערב אינו שו"פ, שהרי הוא יכול לפדות עם הנשאר ביחד ששו"פ ובודאי דהוה דשיל"מ

ומש"כ כבוד אבי דלהכי לא דנו בנפל פרוטה של הקדש בתוך כיסו להא דממונא דהקדש לא בטיל, משום דעדיין ביד הבעלים לשאול על הקדישו ואין זה ממון הקדש [עיין לעיל פרק י"ד] לדעתי יש להעיר ממש"כ העטרת פז סוף מס' ביצה דבתערובות שהאיסור נהפך להיתר שוב אין לשאול אהקדישו דהוה כאכלו כולו שאין נשאל עליה, ובמקום שנאמר שגה בתערובות יכולין הבעלים לשאול היינו בנשאר קצת שלא נתערב. ולדבריו בפרוטה בכיס זה הקדש דלא נשאר בידו מהקדש זה שלא נתערב אם תתבטל ברוב לא יוכל עוד לשאול על הקדישו, א"כ חזר הדין דלא תתבטל דאם תתבטל לא יהיה עוד ביד הבעלים לשאול, וא"כ לא תבטיל דלאחר הביטול אין ביד הבעלים לשאול וחזר הדין דממונא לא בטיל, ועוד י"ל דלשיטת הסוברים דמזיק הקדש פטור אף מקרן י"ל דאין בממון הקדש תורת ממון כלל, והתורה לא ציותה לשלם רק בנהנה או אכל או שהוציא מרשות הקדש וא"כ אין בממון הקדש רק תורת איסור אבל לא דין ממון כלל, ולפי"ז י"ל דמה שהקשו התוס' סוף מעילה דלבטיל פרוטה של הקדש ברוב דחולין הוא משום דאזלי שם בשיטת הסוברין דמזיק הקדש פטור גם מקרן,, וא"כ אין בו תורת ממון רק תורת איסור ושפיר צריך להתבטל מה"ת עכת"ד ובכלל המה דברים יקרים ונחמדים. ומה שיש לי להעיר עליהם אעיר בזה אבל בתכלית הקיצור

א) מה שכתב דפחות משו"פ אין לה דין ממון ודאי דכן הוא, וכבר הבאתי ראיה לזה מהא דקדושין (דף י"א ע"ב) דאמר חזקיה והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה אי אמרת בשלמא דיהיב לה דינר היינו דמגרעה ואזלי אלא אי אמרת דיהיב לה פרוטה מפרוטה מאי מגרעה, הרי מפורש דפחות מפרוטה אין לה דין ממון כלל, וכן מוכח בקדושין שם (דף י"ט ע"א) והפדה צריך שיהא שהות ביום כדי פדייה מכאן אמר ריב"י אם יש שהות ביום לעשות עמו שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, הרי מבואר דפחות משו"פ אין לה דין ממון בלי ספק

וממילא דהקדש פחות משו"פ אין לה דין ממון רק תורת איסור, ויש לי ראיה לזה ממעשר שני פ"ז מ"ח דתנן התם המניח איסר של מע"ש אוכל עליו אחד עשר באיסר וכו' וב"ה ס"ל בודאי אחד עשר ובדמאי עשרה, וכתב פ"ז הרמב"ם בפיהמ"ש שם וז"ל, לפי שעיקר אצלנו שמה שהוא פחות משו"פ אין חוששין לו בכל התורה לא לענין גזל ולא לענין נהנה מן הקודש ולא לשום ענין מן הענינים עכ"ל, והרע"ב במשניות הביא דבריו שם, ולכאורה תמוה דהרי הרמב"ם בעצמו פסק דגזל פחות משו"פ אסור מה"ת והובא בשו"ע ח"מ שנ"ט, וביותר תמוה שהרי בהקדש מרבינן מאשר חטא על הקודש ישלם לרבות פחות משו"פ להשבון בב"מ (דף נ"ה ע"ב) ע"ש, ועיין בכ"מ פ"ח דמע"ש מה שהביא בשם הר"י קורקוס ותבין מה שיש להעיר על דבריו ע"פ דברינו, אלא ע"כ דהכי קאמר דכיון דהתם בתערובות מיירי דהרי בהאי איסר מעורב רק חלק אחד עשר של מע"ש בעשרה חלקים של חולין, ממילא בטיל הוא חלק של איסור ברוב של היתר, אלא דקשה ע"ז הרי מע"ש ממון גבוה הוא לכמה תנאי וקיי"ל דממונא לא בטיל ועיין שב שמעתתא שמעתא ו' פ"ד, ע"ז כתב הרמב"ם דהעיקר אצלינו דכל פחות משו"פ אין חוששין לו משום ממון בכל התורה, לא לענין גזל שאם נתערב לו פחות משו"פ של חבירו בשלו ודאי דבטיל כיון שאין בו דין ממון רק דין איסור ואיסורא בטיל ברוב. וכן לענין הקדש שאם נתערב פחות משו"פ של הקדש בחולין באופן שאינה דבר שיל"מ כגון חתיכת בשר קודש מקדשי קדשים לפני זריקה או מעולה אפי' לאחר זריקה שאינה יוצאה לחולין ע"י פדיון ואין לה מתירין ודאי דבטילה ומותר אח"כ ליהנות מהתערובות אפי' לכתחילה, כיון דאין בה רק איסור