תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רמז

חלב אף דהוה קל על חמור, והכ"מ פ"א מה' מעילה כתב דדרשא דרבי רק על שוגג קאי ולא אמזיד עיי"ש, ואם איתא דקדושת הגוף נמי מעילתו משום גזל הקדש איך שייך לומר בזה אין איסור חל על איסור, אטו אם יגזול חלב של חבירו ויאכלנו נימא שלא יצטרך לשלם משום דאין אחע"א, אלא ע"כ דחיוב מעילה בקדשי הגוף אינם מטעם ממון הקדש אלא איסור בעלמא ומשו"ה שייך שפיר גביה דין אין אחע"א, ומה דקאמר הש"ס בכריתות (דף י"ח ע"ב) דמשו"ה אין יוהכ"פ מכפר על אכילה והנאה דהקדש משום דאין יוהכ"פ מכפר על ממונא, אין הכונה דעיקר האיסור הוא משום ממון אלא הכונה היא כיון שמחויב לשלם להקדש באכל או נהנה חצי פרוטה משו"ה אין יוהכ"פ מכפר עליו, והרי חטאות ואשמות ודאי דלא מטעם גזל הקדש הוא מחויב להביאן בודאי ומ"מ קרי להו הש"ס בכריתות (דף כ"ו) ממונא עיי"ש ברש"י, וה"נ כונת הש"ס לענין מעילה, ואין ראיה מהא דכריתות (דף י"ח ע"ב) דמעילה הוא מטעם ממונא שלא יתבטל דבר של הקדש ברוב ככל ממון הדיוט דלא בטיל כבסוף ביצה עכת"ד

אכן אנכי בעניי כבר הארכתי בזה בחידושי למעילה (דף יו"ד ע"א) בגמ' וברש"י ד"ה פשיטא מאי קמפסיד ובספרי תקנת השבים סי' כ"ד ולא אכפול כאן הדברים, והיוצא מדברינו שם הוא דבהך מילתא אי בקדוה"ג נמי מעילתו הוה משום דין ממון וגזל הקדש או לא, מחלוקת הראשונים היא, דרש"י בכריתות (דף כ"ג ע"א) ד"ה בגסה ורגמ"ה והמפרש במעילה שם ולזה נוטה גם דעת הרמב"ם ס"ל דלא מחייב מעילה עלייהו רק בדשוו כסף, וא"כ שפיר י"ל דגם בקדוה"ג מעילתן משום גזל הקדש הוא ודין דמים יש להם, והתוס' ישנים בכריתות וכן התוס' במעילה שם סברי דאף אם לא שוו מידי נמי חייבין מעילה בקדה"ג, ולשיטתם ע"כ דלא מטעם ממון אתינן עלה רק משום איסור גרידא, ובזה כבר אזדי לה השגת הנתיבות בח"מ סי' כ"ח סק"ב על הקצות עיי"ש דקושית הקצות ודאי נכונה היא לדעת רש"י ורגמ"ה והרמב"ם ואכמ"ל יותר בזה ובחידושי למעילה (דף יו"ד ע"א) ובחידושי לרמב"ם פ"א מה' מעילה יתבאר איה"ש דבר זה ביותר, ומה דלכאורה קשה דאם נימא דקדוה"ג נמי דין דמים יש לו ומטעם גזילת דמים אתינן עלה, א"כ איך מוכיח הש"ס בכריתות (דף כ"ג ע"ב) דבקדשים אחע"א דמה ענין איסור חל על איסור לענין גזל כמה שהקשה בצדק הג"מ רצ"ה כמש"כ לעיל, לקושטא דמילתא אין כאן קושיא, חדא דאיכא למימר כמש"כ התוס' במעילה (דף ט"ז ע"א) ד"ה אמר רב לא שנו וכו' שהקשו דמה ענין טומאה אצל איסור חל על איסור הא ודאי בין טמאה ובין טהורה מטמאין בנבלתם, ותירצו וז"ל וי"ל דקסבר כיון דלענין אכילה לא מצטרפי לענין טומאה נמי לא מצטרפי עכ"ל ועיי"ש, חזינן מזה דלרב אסי אע"ג דודאי חל טומאת נבלה אבהמה טמאה מ"מ היכא דאיסור אכילת נבלה לא חל על איסור אכילת בהמה טמאה לא חל נמי טומאת נבלה עליה, וסברא כעין זו כתב הרמב"ם בפיהמ"ש בכריתות בנקודה הנפלאה כידוע, וא"כ ה"נ אף דודאי חל איסור גזל על איסור חלב מ"מ כיון דבכל הקדשים הנקרבים ע"ג המזבח יש בהן איסור תורה וגם מלקות על אכילתן מלבד איסור מעילה עיין מל"מ פ"א מה' מעילה שמבאר שם דבר זה היטב. א"כ אי נימא דבקדשים נמי אין איסור חל על איסור, א"כ ע"כ דבאימורי ליכא מלקות דאכילת קודש דלא אתי לאו דאכילת קודש וחייל אאיסור חלב, ומדלא חל איסור אכילת קודש לא חל נמי איסור גזל הקדש כמש"כ התוס' לענין טומאה, ואפי' לרב דס"ל התם במעילה דמצטרפי לענין טומאה וחל טומאה אאיסור בהמה טמאה אע"פ דאיהו נמי מודה דלענין אכילה לא מצטרפי משום דאין אחע"א, י"ל דדוקא התם ס"ל הכי דהטומאה לא מאכילה היא באה ואין ענין זל"ז כלל, אבל באכל חלב קדשים י"ל דגם רב מודה דכיון דלא חל על אכילה זו איסורא של אכילת קודש לא חל נמי על אכילה זו איסור מעילה ודו"ק

ועוד י"ל בפשוטו דהרי רבי דקאמר ומעלה מעל בה' לרבות קדק"ל למעילה, סתמא ודאי לכל מילי דמעילה קאמר וגם לענין הדין דצירף את המעילה לזמן מרובה, ובאכל היום כזית חלב שהיה שוה רק חצי פרוטה ואכל לאחר שלש שנים עוד כזית חלב שהיה שוה ג"כ חצי פרוטה חייב נמי קרבן מעילה, והרי כאן אי אפשר לחייבו מדין גזל ממון רק מפני איסור גרידא, דהרי פחות משו"פ אין לה דין ממון לשום ענין ועיין בפרק דלקמן בסמוך ומ"מ חייב מעילה, הרי מוכח מזה דבקדשים איסור חל על איסור, והרי באמת כן הוא הדין דגם בחלב צירף את המעילה לזמן מרובה והוא מדרשא דרבי, ומוכח שפיר דבקדשים אחע"א אף אי נימא דבנהנה פרוטה שלימה בפעם אחד הוא חייב מעילתו מטעם גזל ממון הקדש, ולענ"ד נכון הוא ואין בזה דוחק כלל: פרק ט"ז

עוד כתב שם הגאון ר' צבה"י וז"ל, נראה דמה דהקדש בדה"ב משום גזל הקדש הוא היינו דוקא בנהנה או אכל שוה פרוטה שלימה בפעם אחד, אבל מה דריבתה התורה גבי הקדש גם פחות משו"פ להשבון אינו מטעם גזל הקדש רק מטעם איסור לבד, דהרי פחות משו"פ לא מיקרי ממון לשום דבר כמבואר בנחל יצחק סי' ז', וכן מוכח מרש"י סוכה (דף כ"ז) דפחות מפרוטה לא מיקרי לך למ"ד סוכה שאולה פסול, וכ"כ שם (דף ל"ה) דפחות משו"פ אין בו דין ממון לענין אתרוג, וכן מוכח בכריתות (דף י"ח ע"ב) דפחות משו"פ בהקדש אין בו שם ממון כלל וגרע גם מחטאות ואשמות דיש עליהם שם ממונא עיין בפרק הקודם, דהנה האיבעית אימא שם לא ניחא ליה בתירוץ קמא וס"ל דיש ליוהכ"פ לכפר על חצי פרוטה שאכל קודם יוהכ"פ, אם היה יוהכ"פ מכפר על חצי שיעור אף דחטאת ואשמות נקראים ממון לענין כפרת יוהכ"פ, אלמא דחצי פרוטה אינו ממון כלל ולא דמי גם לחטאות ואשמות, והסברא בזה היא פשוטה דכיון דחצי פרוטה של הדיוט לא נחשב כלל לממון, אין לו חשיבות ממון גם בהקדש, ובזה דריבתה תורה חצי פרוטה בהקדש להשבון לא נעשית בזה פנים חדשות שיהיה לה חשיבות ממון. רק גזרת הכתוב הוא שחייב בהקדש בהשבה מטעם איסור לחוד, ויש לעיין בירושלמי פסחים (פ"ב ה"ג) ובגיטין (דף כ' ע"א) בעלה של זית

ובזה יתיישב לנו מש"כ הרמב"ם בפ"י מה' תרומות ה' כ"ה, דבאכל תרומת הקדש בשוגג דחייב חומש גם משום הקדש, דהקדש הוה איסור מוסיף לכהנים וחל על איסור תרומה, ולכאורה תמוה דלמ"ל להרמב"ם טעמא דאיסור מוסיף הא חומש דהקדש גם הוא בא משום גזל ממון הקדש כמש"כ התוס' בכתובות (דף למ"ד) ובתשלומי ממון לא שייך הכלל