תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רמד

באכילה גם לגבי ישראל כמובן, וא"כ שפיר מיירי קרא באמת בחד גוונא היינו שנעשית מוכת שחין בחייה כדפירש"י הנ"ל, וא"כ לענין הבשר דמיירי לענין טומאה הו"ל נסרחה מעיקרא שהרי נסרחה עוד בחייה קודם שנעשית נבלה, אבל לענין החלב שבהנבלה דהתירא דקרא ע"כ רק לענין איסור אכילה מיירי כמו שנתבאר, הרי ודאי גם כשנעשית מוכת שחין בחייה נסרחה אחרי כן היא, דהא קיי"ל דאיסורא דחלב חל תיכף בשעה שיצאה הבהמה ממעי אמה ואפי' בעודה במעי אמה אם כלו חדשיה חל על החלב איסור כרת של חלב. כדאיתא בחולין פרק בהמה המקשה אליבא דר"י דקיי"ל כוותיה, וא"כ אף שנעשית הבהמה מוכת שחין בחייה הו"ל החלב כנסרח אח"כ, ומוכח דלענין איסור גם בנסרח אחר חלות האיסור נמי שרי ומיושב הכל כפתור ופרח ומתורתו של ידידי הגאון הגדול ר' מאיר אריק למדתי זה, ועפ"ז יש עוד לפלפל גם בדברי הגאון רי"ד שהבאנו אמנם קשה עלי להאריך יותר מדין וראיה לכל דברינו אלה מהא דכתב מרן הח"ס בחידושיו לע"ז דף ס"ח ע"א דעשה דשאינה זבוחה יש גם בסרוחה מעיקרא דהא חל כבר האיסור במעי אמו ותו לא פקע אליבא דרבי מאיר ע"ש ודו"ק אלא דבעיקר דברינו יש לפקפק מעט דהרי אפשר שנעשית מוכת שחין במעי אמה ואני סומך על המעיין הישר: פרק י"ג

והאחרונים דס"ל דאפי' אם נולד האיסור בתערובות שלא בטבע הבריאה נמי ס"ל להמרדכי שלא שייך גביה בטול אם ההיתר יכול להיות כהאיסור, הביאו ע"ז כמה ראיות ורבים מהן הבאתי כבר לעיל בפרק ו' ז' ח' ע"ש ובספר עין יצחק שזכרתי שם, וכאן אוסיף עוד ראיה אחת לזה מהש"ס דסוטה (דף מ"ג ע"ב) חמשה אחין ומת אחד מהן במלחמה כולן חוזרין דכל חד וחד קרינן ביה אשתו, ופירש"י דכל חד וחד יש לספוקי שמא לו תתיבם ע"ש, וקשה נמי התם דאמאי לא יתבטל האחד ברוב ג' הנשארים ברוב, אלא ע"כ לומר דהתם נמי נא שייך בטול כיון שנולד האיסור בתערובות וכל אחד מהם יכול לעשות איסור כגון אם יקח אשה או בית או כרם או ינתן לו בית או כרם במתנה, ולהרמב"ם דלא ס"ל בזה כהמרדכי ע"כ דס"ל דלא מטעם ספק למי תתיבם אתינן עלה, אלא דס"ל דיבמה בעצם היא חלה כארוסה לכל אחד ואחד מהאחין וקרינן ביה אשתו ואין להאריך כאן יותר בזה

ולשלמות דברינו אביא כאן עוד ענין אחד ולהעיר עליו, דהנה בפמ"ג יו"ד סי' ק"ה בשפ"ד סק"ל כתב וז"ל והכנה"ג תירץ דלא אמרינן חד בתרי בטל אלא כשידוע שב' מותרין משא"כ כאן שכל אחת בספק איסור עומדת שמא לזו פלט החלב אינו בטל ובזה הוה א"ש גם הא דסוטה שהבאתי] והוא עצמו חשב זה לדוחק, וכן נראה דכ"ש הוא דמתחילה כולן מותרות היו ולא דמי למש"כ לעיל סי' מ"א בחסר הכבד בג' מקומות בג' בהמות אחד במקום מרה וכו' ובסי' נ"ט בג' סלעים בגלודה התם כל אחד נולד בספק איסור וכו' עכ"ל, ועיין בפתיחתו לה' תערובות ח"א פ"א, וגם החו"ד בסי' ק"א החליט כהפרמ"ג דאם כל אחד בפ"ע גם בלא התערובות היה אסור מספק לא שייך גביה בטול, ומה שהביאו לזה הוא קושית הכרו"פ שם אהא דפסחים (דף פ"ח ע"ב) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם לאחר זריקה דכולן אינן עושין פסח שני משום שאין עצה עם החזה והשוק שא"א להתנות בשלמים משום שהכהן לא יהיה מהמנויין על הפסח עיי"ש, והקשה דאמאי אסור הכהן בחזה ושוק לבטיל ברוב והבית מאיר ליו"ד סי' ק"י הקשה ג"כ הכי והוכיח מזה דין חדש אשר כל האחרונים לא ס"ל כוותיה עיי"ש] ומזה הוכיח החו"ד דלא שייך בטול ברוב רק היכא דהספק נולד מכח התערובות, אבל אם על כל אחד בפ"ע בלא התערובות יש ספק לא בטיל ברוב עכ"ד, והנה על הוכחה זו כבר אמרו האחרונים תירוצים שונים עיי"ש ביו"ד סי' ק"א ביד אברהם והיד המלך תירץ דהתם איכא מלבד איסור בע"מ גם איסור שלא למנוייו שאסור פסח אחד לחבירו ואין שם רוב היתר עיי"ש היטב דמשו"ה אין הרוב מסייע לבטל, ובעין יצחק תירץ דהתם עד הלילה כל פסח אפי' כשר אסור באכילה עיי"ש, ולכאורה היה אפשר עוד לתרץ קושיא זו ע"פ מש"כ הרא"ש הובא בשמ"ק בב"מ (דף ו' ע"ב) דכל רובא לא מטעם ודאי הוא רק שספק כזה התורה התירה, וא"כ בחמשה שנתערבו עורות פסחיהן אף דהבע"מ בטל ברוב מ"מ כיון דכל אחד חייב מצוה ודאית לאכול קרבן פסח כשר, לא יוכל לצאת בפסח שאינו כשר רק מטעם בטול ברוב שהוא רק מספק כשר, אך שבתי וראיתי דע"כ זה אינו לכאורה שהרי בחולין (דף י"א ע"ב) מוכיח דאזלינן בתר רובא אפי' דליתא קמן מפסח וקדשים דלא חיישינן לטרפה משום רוב בהמות כשרות הן הרי לפנינו דרובא מהני אפי' לענין מצוה ודאית, אם לא דנימא דאדרבה רובא דאיתא קמן גרע בזה כיון דאיכא כאן אחד דפסול ודאי הרי גם המיעוט איתא קמן וקשה עלי להאריך בזה במקום הזה ועיין גם בהגהות הגאון רא"מ הורעוויץ בפסחים שם

עוד הוכיח החו"ד סברתו מהא דחולין (דף י"ב ע"א) ור"מ דחייש למיעוטא היכא אכיל בשרא, ומאי קושיא הא ר"מ ע"כ מודה בדין בטול ברוב, ובטול ברוב הוא אפי' אחד בסוף העולם וכיון דרובא כשרות הוו יתבטלו הטריפות ברוב, אלא ודאי כיון דאפי' היה לפנינו רק אחת היה בה ספק שמא טרפה היא ולא מצד התערובות לא שייך בטול ברוב עכ"ד, ואני תמה על עצמי דלכאורה נעלם ממנו אשר עינו כעין הבדולח דברי המרדכי סוף תולין דכתב מפורש בזה"ל, והשיב לו רבינו ברוך אני אומר דר"מ מודה בבטול ברוב בכל דוכתא, ואע"ג דאיהו חייש למיעוטא גם מדאורייתא כדמוכח בחולין (דף י"א) דקאמר ולר"מ דחייש למיעוטא ה"נ דלא אכיל בשרא וכי תימא ה"נ פסח וקדשים מאי איכא למימר, ואי לא הוה חייש למיעוט מדאורייתא מאי פריך לישני הא דחייש למיעוטא הוא מדרבנן ובאכילת קדשים היה מעמיד על דין תורה אלא ש"מ מדאורייתא חייש, וברובא דאיתא קמן נראה דלא פליג ר"מ דהא כתיב אחרי רבים להטות וכו' עכ"ל, וכן כתב הר"ן בריש פ"ג דע"ז ממש להדיא כדברי המרדכי, הרי מפורש דר"מ מודה לדין בטול ברוב רק ברובא דאיתא קמן אבל ברובא דליתא קמן ס"ל באמת דלא אזלינן בתר רובא וליכא גם דין בטול וא"כ בטלה ההוכחה, וכן כתב גם הפמ"ג בפתיחה לה' תערובות ריש ח"א פ"א וגם הוא לא הביא המרדכי והר"ן, ומ"מ נראה דדינו של החו"ד דין אמת זולת הראיות רק מסברא, כיון דעיקר דין בטול ברוב מאחרי רבים להטות דגבי סנהדרין ילפינן לה, והתם לולא דברי המזכין או דברי המחייבין לא היה שום ספק רק מפני ששניהם לפנינו