תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רמג

ועפ"ז אפשר לפרש בפשוט פלוגתא דר"מ ור"ש גבי שליא בבית דנדחקו הרבה בטעמן עיי"ש ברשב"א הנ"ל, ולדברינו שפיר ניחא דלא פליגי כלל במציאות רק דבזה פליגי, דר"מ ס"ל דהבטול שנתבטל קודם יציאתו לאויר העולם לא מהני וכנ"ל, רק מה שנתערב אח"כ בבית החיצון זה הוא תערובות אחר ביאתו לעולם אז בטיל, ור"ש ס"ל דגם תערובות שקודם ביאתו לעולם ג"כ מהני לבטל כנ"ל במרדכי ודו"ק עכ"ל הגאון ר' יוסף דוד ז"ל בקונטרסו, ובאמת שהוא דבר חדש שלא שערוהו כל גאוני האחרונים והדבר יפה ומתקבל וראוין הדברים למי שאמרן, ומ"מ לענ"ד הצדק עם כל האחרונים לקושטא דמילתא שדברי המרדכי לכו"ע ולא רק לר"מ אזלי כמו שאבאר בפרק הבא בעזה"ש: פרק י"ב

דהנה לשון המרדכי שכתב וז"ל והא דתנן פרק המפלת שליא בבית הבית טמא ור"ש מטהר, ומסיק טעמיה דר"ש משום בטול ברוב שנימוק ונימוח הולד ונתבטל ברוב, וי"ל דהתם נמי הולד היה ניכר מתחילה ואח"כ נימוח וע"כ נתבטל עכ"ל, לשון זה בולט דלר"ש מקשה המרדכי ולא לר"מ שלא נזכר כאן, ואיך נימא דלר"ש סובר המרדכי דדבר שנולד בתערובות בטיל נמי, וכל תירוצו הוא לר"מ ושביק לר"מ ונקט לר"ש דלדידיה אין קושיא וגם לא ס"ל התירוץ הא חדא, ועוד הרי במכשירין (פ"ו מ"ה) פליגי ר"מ ור"ש לענין הכשר דר"ש ס"ל דמוחל אינו משקה מצד עצמו וטהור אבל היוצא מן הבור טמא לפי שאי אפשר בלא צחצוחי שמן ור"מ ס"ל דמוחל עצמו משקה הוא, וכתב הגר"א ז"ל באליה' רבה דאזלי לשיטתם במס' טהרות (פ"ט מ"ג) ע"ש שהאריך, וזה שכתבנו דטעמא דר"ש הוא לפי שא"א בלא צחצוחי שמן הוא מבואר בתוספתא הובאה בפיהמ"ש להרמב"ם ז"ל, והרי גם שם יקשה לר"ש ממש כקושית המרדכי אהא דיבמה שרקקה דם ואהא דזב שראה קרי דלבטיל ברוב, דהרי ענין הכשר אינו דומה לענין משא רק לענין נגיעה, תדע דהרי פסק הרמב"ם בפט"ז מה' טומאת אוכלין דמי פירות שנתערבו בשאר משקין הולכין אחר הרוב ע"ש בה"ד, ורק במים פסק שם דגם משהו לא בטיל וגם ע"ז חולק עליו הראב"ד ז"ל דגם במים הולכין אחר הרוב ע"ש, וא"כ הרי קשה מאוד קושיתנו דאמאי לא בטיל מעט צחצוחי שמן ברוב המוחל דהרי בשארי משקין לכו"ע הולכין אחר הרוב, ואחר החיפוש מצאתי שכן הקשה כבר הרש"ש בהגהותיו שם ונשאר בקושיא ע"ש בהגהות הרש"ש בטהרות (פ"ג מ"ג), וע"כ לבוא לסברת המרדכי דכיון דצחצוחי השמן נולד בתערובות בהמוחל ודמי ממש לצחצוחי רוק בדם וכיוצא לא שייך בטול, הרי מוכח דלר"ש נמי דבר שבא לעולם ע"י תערובות לא בטיל, וא"כ אזדי לה כל דברי הגאון רי"ד ז"ל בקונטרסו והצדק עם כל אלה המובאים בפרקים הקודמים, דהמרדכי לכו"ע ס"ל דהנולד בתערובות לא בטיל ובפרט לר"ש בלי ספק ודו"ק

גם ההוכחה שהוכיח דר"מ ס"ל בטול גם לענין משא מהא דס"ל נו"ט לפגם אסור יש לדחות בכמה אנפי, ועיין נו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ו וגם במהדו"ת חיו"ד סי' כ"ט ע"ש היטב והגאון רי"ב בקשות מיושב עמד על עיקר הקושיא שנשאר בש"ס על ר' ירמיה ע"ש ברש"י דמה זו קושיא וכי גברא אגברא קרמית וכתב וז"ל, אע"כ דפריך הש"ס מההלכה הרווחת בישראל דקיי"ל כר' ירמיה לענין לוקח ציר מע"ה, דלקדרה מצא מין את מינו וניעור, וגם קיי"ל כריו"ח דאחד זו ואחד זו לכלב והלכה רווחת היא וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא וזהו דקשיא ליה להש"ס, וע"ז מסיק הש"ס בקושיא כלומר דנהי דההלכות קשיין אבל מ"מ לא מצינו לדחות הלכה רווחת זו מקמי הלכה רווחת דאידך, וא"ש פסק הרמב"ם כר' ירמיה וכריו"ח מאחר דחזינן דסתמא דהש"ס ס"ל דתרווייהו הלכות פסוקות הן עכ"ל, וא"כ שוב אין לנו ראיה איך ס"ל לר"מ דאפשר גם ר"מ אף דס"ל נו"ט לפגם אסור מ"מ מודה דלענין משא לא בטיל אף דלכאורה הדברים סתראי אינון, כמו דאע"פ שההלכות סתרי אהדדי ונשארו בקושיא מ"מ לא נדחתה חדא מקמי אידך ודו"ק, ולכאורה דברי הקשות מיושב בישוב פסקי הרמב"ם מוכרחים, דמה שתירץ המראה הפנים בירושלמי שהובא בפרק הקודם והעתיקו מהרי"ט אלגזי בה' בכורות אות ל"א כבר השיג עליהם מהרי"ט אלגזי שם, וגם בספר שי למורא על בכורות תמה עליו הרבה ועיין בלח"מ פ"ד מה' בכורות הי"א, וההכרח נותן כמש"כ הגרי"ב בספרו קשות מיושב דעיקר הדבר הוא כיון דהש"ס מסיק בקושיא ולא בתיובתא נשארו גם שני הדינים על מקומם ולא נדחו חד מקמא אידך דיש איזה סברא לחלק בין הנושאים, וא"כ ממילא בטלי הראיות שמביא הגרי"ד גם מהא דבכורות גם מהא דנדה, ועיין בספר שי למורא על מס' בכורות הנ"ל שהאריך בשיטה זו, גם יסודו דכשבא לעולם ע"י תערובות הוה רובא דליתא קמן יש לפקפק בזה הרבה כמובן, ודי בזה כאן שלא באתי רק לברר עניני דבר חשוב ודבר שלא שייך גביה דין בטול, והענינים הבאים דרך אגב מענין לענין קצרתי מאוד והוא הדבר גם בענין הזה שקצרתי בו מאוד

ודרך אגב אכתוב כאן ביאור התוס' בבכורות (דף כ"ג ע"ב) שהביא הגאון הנ"ל כמש"כ בפרק הקודם שכתבו בד"ה ואידך דהא בע"ז משמע דסרוחה מעיקרא לא צריך קרא, ותירצו דלענין איסור אכילה ס"ל לריו"ח באמת דלא צריך קרא לסרוחה מעיקרא. אבל לטומאה הוה אמינא דמטמאה גם סרוחה מעיקרא כמו שרץ ושכבת זרע וזיבה עכ"ד, והנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ו תמה מאוד בצדק על דבריהם דא"כ מנ"ל באמת דלענין איסור גם בנסרחה אח"כ שריא, הא קרא לטומאה אצטריך לנסרחה מעיקרא, ותו דאיך יתכן דקרא מיירי בשני ענינים לענין טומאה בנסרחה מחיים ולענין איסור בנתנבלה ואחר כך נסרחה, והם באמת פליאות עצומות ועיין מש"כ שם הנו"ב בזה ע"ד הפלפול, אך י"ל בזה דבר ישר דהרי נהי דקרא לענין טומאה רק בנסרחה מעיקרא איירי, היינו שמחיים נעשית מוכת שחין כדפירש"י בע"ז (דף ס"ח), אבל הרי קרא זה דנבלה לגר אשר בשעריך תתננה מיירי לא רק בבשרה רק גם בחלב שלה כמו שמפורש בפסחים (דף כ"ב) כשהותרה נבלה היא וחלבה הותרו עיי"ש, והרי זה ברור דקרא זה רק לענין הבשר מיירי לענין טומאה, אבל לענין החלב ע"כ רק לענין איסור מיירי, דהא אי אפשר לומר גבי החלב דאם אין ראוי לגר אינו מטמא דהא חלב הראוי לגר ג"כ אין לו שום טומאת נבלה כמפורש בכ"ד בש"ס ובמס' עוקצין פ"ג משנה ט' ע"ש, וע"כ דלענין החלב שבהנבלה רק לענין איסור אשמעינן קרא דאם אינה ראויה לגר אין בה איסור אכילה, כלומר שאם אינה ראויה לגר שריא