תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רמא

לא ומזה למד המרדכי דינו לענין גיגית שהוא דרבנן, אבל באיסור שהוא דאורייתא שאינו בטיל בדשיל"מ לא שמענו לחלק בין הוכר האיסור קודם התערובות אם לא עכת"ד, אבל כל גדולי האחרונים לא ס"ל כוותיה דהרב עמודי אור בזה וס"ל דאפי' באיסור דאורייתא אמורים דברי המרדכי פ"ק דשבת וצ"ע בזה

ובדבר המרדכי סוף חולין דדבר איסור שנולד עם ההיתר בתערובות לא בטיל כתב הגאון ר"י העלער זצ"ל בעמודי אור סי' קי"ח, דיש עוד כיוצא דצחצוחי רוק בדם ביבמה וצחצוחי זיבה בקרי, דתנן במכשירין פ"ו מ"ה דר"ש ס"ל דמוחל הזתים מצד עצמו אינו משקה והיוצא מן הבור טמא לפי שאי אפשר לו בלא צחצוחי שמן ורבנן ס"ל דמוחל מצד עצמו הוה משקה, ועיין להגר"א שם בפירושו באורך, ובשבת (דף קמ"ד ע"ב) מייתי הש"ס פלוגתא דר"ש ורבנן במוחל אם פוסל את המקוה כמשקה, ומוקי אביי משנה דמקואות דמוחל פוסל את המקוה כרבנן דר"ש, והקשו שם התוס' דלמא כר"ש נמי אתי ובמוחל היוצא מן הבור עסקינן, ולהמתבאר א"ש דכיון דלס"ד דש"ס שם לפסול המקוה בשינוי מראה משקה בעינן, נהי דצחצוחי שמן לא בטיל ברוב המוחל וע"כ מיסודו של המרדכי דדבר שבא מתחילת ברייתו בתערובות לא בטיל, אבל לפסול המקוה בשינוי מראה שהמוחל פועל השינוי מראה לא צחצוחי השמן איך יפסל מהאי טעמא להכי מוכרח לאוקמי מתניתין דמקואות כרבנן עכ"ד הנחמדים, ובפרק הבא אעתיק איה"ש את דברי המרדכי סוף חולין כתומם: פרק י'

זה לשון המרדכי סוף חולין, בספר החכמה הקשה רבינו משולם לר"ב הא דאמרינן פרק הזרוע חורי הנמלים וכו' הכל לעניים אמאי לא אזלינן בתר רובא ורובא דקמה לבעה"ב הוא, וכי תימא ר"מ לטעמיה דחייש למיעוטא אנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הוא כדאמרינן גבי גבינות בית אונייקי וכו' והשיב לו ר"ב אני אומר דר"מ מודה בבטול ברוב בכל דוכתא אע"ג דאיהו חייש למיעוטא מדאורייתא כדמוכח פ"ק דחולין וכו' וברובא דאיתא קמן נראה דלא פליג ר"מ דהרי כתיב אחרי רבים להטות וכו', ובפ"ב דבב"ק וביבמות א"ר יהושע שכבת זרע של זב מטמא במשא לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה, וכה"ג אמרינן בפ' מצות חליצה יבמה שרקקה דם חליצתה כשרה לפי שא"א בלא צחצוחי רוק, ותימה הא תניא בזבחים פרק התערובות ר' יהודא אומר בשם ר"ג אין דם מבטל דם ואין רוק מבטל רוק. אבל משמע לכו"ע דדם מבטל רוק [וליכא למימר דאתיא כר"מ דחייש למיעוטא דהא ר"מ מודה ברובא דאיתא קמן, ע"כ הגה] א"כ ה"נ נימא הכי, וי"ל דבב"ק וביבמות מיירי כגון שהוא בעין וניכר [המתבטל] וכל דבר שהוא בעין וניכר לא בטיל, א"נ ליכא למימר בטול ברוב אלא דבר שהיה ניכר בפ"ע תחילה ואח"כ נתערב. אבל בדבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב כגון בב"ק וביבמות ליכא למימר דבטל, והא דתנן פרק המפלת שליא בבית טמא ור"ש מטהר ומסיק טעמא דר"ש משום בטול ברוב שנימוח הולד ונתבטל ברוב, י"ל דהתם נמי הולד היה ניכר מתחילה ואח"כ נימוח וע"כ מתבטל וכו' עכ"ל המרדכי הצריך לענינינו בכמה פרקים בספרנו הזה, ומשו"ה העתקתיו כולו בזה, ודע דאין לתמוה על עיקר קושית רבינו משולם דלמה לא אזלינן בקמה אחר רובא ורובא דקמה לבעה"ב, מהא דקיי"ל בביצה (דף ל"ח ע"ב) דאין בממון דין בטול ברוב וכבר דברנו בזה בפרקים הקודמים ועוד נדבר בזה להלן בישע ה', והרי זה ממש דין נתערב קב חטין של העניים בתשעה קבין של בעה"ב וכי יאכל הלה וחדי, הא לא קשיא כלל חדא דקושית רבינו משולם היא רק דמ"מ אמאי כולה לעניים. ותו אפשר דממון עניים דין ממון שאין לו תובעין יש לו ושפיר בטיל כדמסיק הש"ס בביצה שם

ונמצינו למדין דדברים הבאין לעולם בתערובות בטבע הבריאה אשר לפי מה שביארנו לעיל הכל מודים דאין בהם דין בטול ברוב. ויש לומר דגם הרמב"ם ס"ל הכי, שהרי אין לנו הוכחה דס"ל דמה"ת בטיל רק היכא שאין התערובות בטבע הבריאה, אלה המה

א) יבמה שרקקה דם שאי אפשר בלא צחצוחי רוק המבואר ביבמות (דף ק"ה ע"א) שהביא המרדכי

ב) ש"ז של זב שאי אפשר בלא צחצוחי זיבה המבואר בב"ק (דף כ"ה ע"א) וגם זה הביא המרדכי

ג) מותר השמן היוצא מן הבור שאי אפשר בלא צחצוחי שמן המבואר במכשירין (פ"ו מ"ה) עיין בפרק הקודם

ד) ואני בעניי הנני מוסיף עוד מה דאמרינן בירושלמי ברכות (פ"ב סוף ה"ו) תני כלה אסורה לביתה כל שבעה ואסור ליטול ממנה כוס של ברכה דברי ר' אליעזר, מ"ט דר"א אי אפשר שלא יצא דם נדה עם דם בתולים עכ"ל הירושלמי, ואולם יש לעיין כיון דקיי"ל דדם נדה עוד בבית החיצון מטמא מדכתיב בבשרה כדאיתא בריש פ"ק דנדה, א"כ אפשר דדם נדה דמי להא דולד שכתב המרדכי שהיה ניכר תחילה ואח"כ נימוח ויש בו בטול וה"נ דם נדה דכוותיה, ועיין בסדרי טהרה יו"ד סי' קצ"ג סק"ג מה שכתב בדין זה ובסוף הס"ק שם מעורר מסנהדרין (דף ע"ג) דמוכח שם דבהכנסת עטרה משיר דם בתולים ויש להאריך בזה אבל אין כאן מקומו, ועיין ירושלמי תרומות (פי"א ה"ב)

ה) והאחרונים הסמיכו לזה דין עובר שהוציא אבר ואח"כ נשחטה האם והוציאו העובר והרי היא נקבה דהחלב שלה אסור לשתותו, דהרי זה כחלב טרפה שנתערב בחלב כשרה והוה נולד האיסור בתערובות בטבע הבריאה, עיין בפ"ת ליו"ד סי' י"ד סעי' ה' ס"ק ג'. ודין פרה חולבת שיצא ממנה דם עם החלב שהובא בפ"ת ליו"ד סי' פ"א סק"י ואכמ"ל בזה, ועיין לעיל פרק ט' שהבאתי דברי הח"ס או"ח סי' קל"ג לענין יי"ש של פסח ומש"כ שם בעניי הערתי עליו ודי בזה כאן

ואחרי כל אלה יש לי להעיר על המרדכי מהא דמס' עכו"ם (דף נ"ט ע"א) דאמר שם ריו"ח משום רשב"י דמים של רבים אינן נאסרין אם השתחוה להן, וכתב שם הפלפולא חריפתא ברא"ש סי' ט' אות ס"א וז"ל ואפשר דטעמא הוא משום דכיון דאין הכל שלו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואע"פ שיש להמשתחוה ג"כ חלק בו בשותפות הלך אחר הרוב עכ"ל וכ"כ גם הגאון יעב"ץ בשאילת יעב"ץ ח"א סי' כ"ב וכן הוא ג"כ דעת הנקודות הכסף ביו"ד סי' קמ"ה, וקשה נהי דמטעם ממון בטיל חלקו שפיר דכיון דחלקו אסור לגמרי בהנאה הו"ל ממון שאין לו תובעין ואין לו דין ממון לענין בטול כמש"כ לעיל כמה פעמים, אבל הרי נולד בתערובות מתחילת בריאותו בנביעתו בטבע הבריאה וא"כ איך שייך כאן דין בטול, אלא דכד מעיינינן בזה שפיר בלאו"ה קשה שם לומר דמצד בטול אתינן עלה דהרי קיי"ל דעכו"ם אין לה בטול כדאיתא ביו"ד סי' ק"מ ועיין מש"כ בזה בחידושי למעילה (דף י"ג ע"ב) וכאן עת לקצר: