תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רמ

פרק ט'

היוצא מדברינו בפרקים הקודמים דבביאור כלל המרדכי דדבר שבא לעולם ע"י תערובות אין בו בטול, יש מחלוקת גדולי האחרונים, דיש אחרונים דס"ל דכלל זה לא נאמר רק בבא בעולם בתערובות בטבע הבריאה כמו הרוק בדם שרקקה היבמה, אבל אם בא התערובות שלא בטבע הבריאה שפיר בטיל אע"פ שהאיסור לא היה לבדו בשום פעם, ואדרבה באופן זה שפיר בטיל אפי' בדשיל"מ, וכן ס"ל להפרמ"ג באו"ח סי' תמ"ז והשואל ומשיב והארצוה"ח והגרע"א ביו"ד סי' ק"ב ועוד אחרונים, כמו שביארנו בארוכה לעיל פרק ב', ודעת הרמב"ם בודאי דכן הוא דכל שלא נולד האיסור בתערובות בטבע הבריאה שפיר בטיל מדפסק בפ"ד מה' איסורי מזבח דב' שותפים שחלקו זה נטל עשרה טלאים וזה נטל תשעה טלאים וכלב מוציא אחד מהם והשאר מותרין מטעם ברירה, וע"כ מה"ת בטיל המחיר כלב ברוב ובדרבנן יש ברירה כמש"כ המקו"ח והמהרי"ט עיין לעיל פ"ב וגם בפ"ו שנתבאר זה בארוכה, והעין יצחק ועמו עוד רבים המקנה ועוד אחרונים דס"ל דאם ההיתר יכול להיות כהאיסור אפי' אם נולד האיסור בתערובות שלא בטבע הבריאה נמי לא בטיל, והעין יצחק הרבה להביא ראיות לשיטתם כמו שנתבאר לעיל פרק ו' ז' ח', אלא דהיכא דאי אפשר לההיתר להיות איסור כהיין היוצא מהענבים בשבת להיין שיצא כבר קודם השבת אז שפיר בטיל אפי' בדשיל"מ כהמרדכי שהובא ברמ"א יו"ד סי' ק"ב סעי' ד', ולפי"ז אפשר דאם אחד לש עיסה ונטל ממנה חלה ואח"כ עירב בה קמח לעבותה אם יש בהעיסה רוב נגד הקמח או ששים לדעת הנו"ב מהדו"ת סי' נ"ד שפיר בטל הקמח אע"ג דהוה דשיל"מ, משום דבשעה שהיה עדיין קמח הרי לא נתחייב בחלה, ואימתי נעשה טבל כשלש ונעשה עיסה ואז הרי האיסור כבר מעורב בהיתר ואין ההיתר יכול להיות טבל שנית ושפיר בטיל אפי' בדשיל"מ, אולם מש"כ הבאר עשק בתרנגולת שהטילה ביו"ט ביצה אשאר בצים דג"כ בטיל מה"ט דלא היה ניכר האיסור קודם שנתערב, נראה כיון דבשעה שיצאה הביצה רובה הרי היא כילוד ואז הרי היה יכול להכיר האיסור שוב לא בטלה אע"פ שלא ראה אותה אז שום אדם

ודע דאם נולד האיסור שלא בתערובות דלא בטיל בדשיל"מ, אפי' אם נודע האיסור אחר שכבר נתערב נמי לא בטיל, דעתה כשנודע נתודע למפרע שנתערב כאן איסור, כמש"כ הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"א בשפ"ד סק"ה על דבר האו"ה כלל ז' דין ג' לענין חתיכה שלא נמלחה שנפלה לחתיכות אחרות ע"ש, ולפי"ז קשה מאוד דברי המקור חיים בה' פסח סי' תמ"ז ס"ק ט' שרצה לומר דבלח בלח דקיי"ל דאינו חוזר וניעור בפסח אם לא נודע עד אחר שכבר בא הפסח אם בטיל אם לא, וכתב סניף להתיר מטעם האו"ה כלל ז' דין ג' הנ"ל שכתב דכל דבר שאינו מתבטל אם לא נודע האיסור עד אחר התערובות מתבטל שפיר וא"כ ה"נ בחמץ בפסח עכ"ד ע"ש, ואין דבריו נכונים דהרי האו"ה מיירי רק בנולד האיסור לאחר שנתערב דבכה"ג אפי' דברים שאינם מתבטלין מטעם חשיבותן כחתיכה הראויה להתכבד או דשיל"מ נמי בטיל כמש"כ המרדכי בההיא דגיגית מלאה יין, אבל חמץ דשמו עליו גם קודם פסח אלא דקודם פסח הוא היתר ובפסח נאסר, ומ"מ קיי"ל דביבש ביבש אמרינן חוזר וניעור אף שנולד האיסור בתערובות משום חומרא דחמץ וע"כ דגם המרדכי והאו"ה מודים בזה, א"כ גם בלח בלח אין היתר מטעם זה והידיעה לא מעלה ולא מוריד גם בכל דברים החשובים כמש"כ הפמ"ג הנ"ל ודו"ק שקצרתי בזה

והח"ס חאו"ח סי' קל"ג לענין יי"ש של פסח הנעשה מתבואה ותפוחי אדמה כתב וז"ל, ועוד נ"ל דאפי' יהיה הרוב מדבר המותר מ"מ כל זמן שהן התבואה ושאר המינים בעינם לא שייך בטול כי אפשר לבררם ולהפרידם והיכא דניכר לא שייך בטול, ולא נידן אלא על טיפת הזיעה, וכיון שתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות אין לו בטול כמו שהוכיח המרדכי ס"פ הזרוע מהא דיבמה שרקקה דם וזב שראה קרי, ולא דמי להא שכתב המרדכי פ"ק דשבת גבי גיגית ענבים דרוכים היפך מזה, התם שאני דכל דבטל האיסור בעוצם מיעוטו ולא נבא עליו אלא מחומרת יש לו מתירין בזה נימא כל שלא ניכר האיסור מעולם לא החמירו בו חכמים. אבל כל שנולד כך ולא נשתנה דבר ע"י תערובות הרי הוא כמו שהיה, וא"כ ה"נ דכוותיה ואין כאן בטול עכ"ל, ולפי מיעוט שכלי אין לשונו מבורר לי במקום הזה, וכנראה דגם רבינו הח"ס ס"ל דדברי המרדכי ס"פ הזרוע אמורים רק בנולד בתערובות בטבע הבריאה כלהקת הנביאים שהבאתי לעיל וזיעת היי"ש נמי נולד בתערובות בטבע הבריאה משו"ה לא שייך בהזיעה היתר המרדכי דפ"ק דשבת, ואולם לפמש"כ לעיל על אודות המקו"ח בלאו"ה לא שייך לענין חמץ בפסח היתר המרדכי פ"ק דשבת, כיון דקיי"ל דביבש ביבש שנתערב קודם פסח חוזר וניעור בפסח משום חומרא דחמץ דלא בדילי אינשי מיניה, וה"ח לח בלח דלא שייך היתר זה אלא דבלח אם יש ששים אינו חוזר וניעור וביי"ש ליכא ששים ודו"ק גם עיקר הסברא של הח"ס דזיעה היוצא מהתבואה ותפוחי אדמה נקרא נולד האיסור בתערובות ולא בטיל כהמרדכי סוף חולין, לא זכיתי להבין ולענ"ד כיון דהתבואה עם תפוחי האדמה לא נולדו בתערובות גם זיעת התבואה שפיר בטיל ברוב זיעת תפוחי האדמה, ולדברי הח"ס צריכין אנו לומר שאם מלח בשר כשרה עם בשר טרפה ביחד לקיום, ויש בבשר הכשרה ששים נגד בשר הטרפה באופן דהבשר הכשר לא נאסר יהיה הציר שיצא מהן אסור מ"מ כיון דהציר נולד בתערובות לסברת הח"ס וזו לא שמענו וה' יאיר עיני

ודע שהרב הג"מ יחיאל העלער בספרו עמודי אור סי' כ"ג כתב, דכל חידושו של המרדכי סוף פ"ק דשבת הוא דוקא בדבר שעיקרו מדרבנן כמוקצה וכיוצא בה אבל לא בדבר שעיקרו מה"ת, וז"ל שם אחר שהביא דברי הגהת הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ח' באותו ואת בנו שנתערב אחד מהן באחרים ואח"כ שחט השני שהוא בטיל אע"פ שהוא דשיל"מ כיון שנולד האיסור בתערובות, והביא גם דברי הגר"א ז"ל ביו"ד סי' ש"ך שדחה דברי התוס' בב"ק (דף צ"ט) שכתבו בענין בטול רבעי דהוה דשיל"מ ע"פ המרדכי דבנולד בתערובות ליתא לחומרת דשיל"מ [גם הגרע"א כתב והעיר בחידושיו ליו"ד סי' ק"ב סעי' ד' שדברי התוס' בב"ק עם דברי המרדכי בפ"ק דשבת סתראי אינון] ועפ"ז דחו המג"א והגר"א ז"ל דברי הרמ"א באו"ח סי' שי"ח סעי' ב' ע"ש, כתב ע"ז הגאון ר"י העלער זצ"ל בזה"ל ואני בעניי לא זכיתי להבין וכו' והלא יסודו של המרדכי בפ"ק דשבת הוא מדאמר הש"ס בריש ביצה הני מילי היכא דאיתא לאיסורא בעיניה, והלא מבואר שם שזהו רק בדבר שעיקרו מדרבנן, דקאי שם דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא דוקא בדאורייתא ובדרבנן מבטלין, ופריך שם ולרב אשי דאמר דדשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל מאי א"ל ומשני ה"מ היכא דאיתא לאיסור בעיניה בזה אמר ר"א דאפי' בדרבנן דבשיל"מ לא בטיל, אבל היכא דליתא לאיסורא בעיניה