תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רלט

וכו' בצלים של ששית שנכנסו לשביעית והשחירו עלין שלהם ונאסרו, ועקרם וחזר ושתלן בשמינית והשחירו עליהן חזרו להיתירן הראשון, דעקרו היתר ונאסרו בתוס' כל שהוא הותר נמי בתוספת כל שהוא להצטרף אל העיקר לעוקרו מאיסורו ולחזור להיתירו הראשון עכ"ל, וא"כ לכאורה קושית התוס' בב"ק שם לא קשה מידי, אולם באמת בלאו כל אלה לא זכיתי להבין קושית התוס' דבב"ק, דהרי מפורש שנינו במס' שביעית דדבר שאינו כלה לחיה מן השדה ליתא גביה דין שביעית לענין ביעור כלל, והרי עצים אינם כלים לחיה מן השדה לעולם וא"כ קושיתם אין לה התחלה כלל, ופלא בעיני שלא הרגישו המפרשים בזה ולכאורה הדבר פשוט מאוד ולענ"ד צע"ג

ויש עוד להביא ראיה דמחובר לקרקע לא בטיל גם אליבא דר' יוסי כדעת רש"י בגיטין הנ"ל, מדתנן במס' פאה פ"ז מ"ח המקדיש כרמו וכו' משנודעו בו העוללות לעניים, ר' יוסי אומר יתן שכר גידוליו להקדש עכ"ל המשנה, ואם איתא דלר' יוסי מחובר לקרקע בטיל אמאי יתנו העניים שכר הגידולין להקדש, הא משנודעו העוללות סתמא קתני ומשמע אפי' היו הגידולין כבר סמוך לגמר בישולן ולא השביחו מהקדש רק מעט, ואמאי לא יתבטל שכר ההקדש ברובא דחולין וע"כ דמחובר לקרקע לא בטיל, אלא דיש לומר דהתם לא בטיל מטעם ממונא דהקדש וממונא לא בטיל כדאיתא בסוף ביצה, וא"כ יהיה מזה עכ"פ ראיה דהקדש דין ממון יש לו דלא כהשב שמעתתא שהבאתי לעיל, דהרי לשיטת התוס' בב"ק הנ"ל אי אפשר לומר כשיטת המרדכי דאיסור הנולד בתערובות לא בטיל ומשו"ה לא בטיל שבח ההקדש בחולין, דא"כ איך תירצו התוס' דבטלי עצים דשביעית ברוב העצים דשאר שנים שקודם שביעית או שלאחר שביעית הרי נולד האיסור בתערובות, וע"כ לומר דכיון דההיתר אי אפשר להיות כהאיסור לא מיקרי נולד האיסור בתערובות כמש"כ לעיל, וא"כ עכ"פ לשיטת הרמב"ם דלית ליה סברת המרדכי כמו שנתבאר לעיל, ע"כ לומר דמטעם ממונא לא בטיל שבח ההקדש בעוללות שרובן חולין, או מטעם דמחובר לקרקע לא שייך גביה ביטול, והא דבמחיצת הכרם שנפרצה עד שהוסיף מאתים בטיל, יש לומר דהביטול מהני כשיתלשו מעצמן דאז יהיו תלוש ויתבטל שפיר חלק האסור, ועיין בריש מס' שקלים ברע"ב ד"ה ועל הכלאים ובתוי"ט שם ובתפארת ישראל ובהגהות מהרי"ב שם, וקצרתי בזה הרבה לפי שלענ"ד כיון דהא דמחול"ק לא בטיל הוא נמי רק מדרבנן, שוב רבנן לא גזרו בזה היכא דיהיה גזרה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה ודו"ק היטב שקצרתי בזה מאוד

ודרך אגב ראיתי מה שהביא התפא"י על משנה דפאה שם בחידושיו קושיא בשם אביו הגאון ז"ל, דאמאי לא נימא שם קמא קמא דהקדש בטיל בחולין, ותירץ דהיכא דלא נפסק הקילוח לא אמרינן קמא קמא בטיל כמש"כ התוס' בב"ק (דף ק' ע"ב) ע"ש, והתפא"י עצמו תירץ דדוקא בלח בלח אמרינן קמא קמא בטיל ולא בלח ביבש ע"ש, ולענ"ד לכאורה מעיקרא לא קשה מידי דאיה מצינו שיעור להקדש שיתבטל ולא יצטרכו העניים לתת שכר להקדש שנוכל לומר קמא קמא בטיל, הא סתמא קתני ואפי' אם הוסיף ההקדש משהו נמי צריכין העניים לשלם השבח להקדש דמשהו קתא נמי לא בטיל, מטעם דמחובר לקרקע לא בטיל או מטעם דהקדש דין ממון יש לו וחיישינן שמא הוסיף ההקדש בכל עוללות האילן שוה פרוטה אחת ברגע אחד, בשגם בהקדש גם פחות מפרוטה יש להשיב כידוע וממונא לא בטיל ועיין לקמן פרק ט"ז, אלא משום דכרם רק קדושת דמים יש לו יכולין העניים לפדות הנאתן ודו"ק, ובעיקר הדברים נראה שנעלם מהתפא"י במח"כ הגדול מש"כ הרשב"א בחידושיו לשבת (דף ס"ה) ד"ה סבר שמא ירבו הנוטפין ע"ש

ובשילהי מס' בב"מ תנן שתי גינות זו למעלה מזו רמ"א של עליון ורי"א של תחתון ובגמ' שם אמר רבא בעיקרו כו"ע לא פליגי דעליון הוה כי פליגי בנופו, ר"מ סבר שדי נופו בתר עיקרו ור"י סבר לא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו ופליגא שם כעין זה גם לענין ערלה, והביא שם השמ"ק מש"כ הראב"ד וז"ל כי פליגי בנופו ר"מ סבר העיקר מגדלו משו"ה שדי נופו בתר עיקרו, ור"י סבר אוירא מגדל הלכך לא שדינן נופו בתר עיקרו, וכתב ע"ז הגאון ר"י פראגער ביערות דבש בההדרן על ב"מ דחלילה לומר דיסבור הראב"ד דר"מ ור"י פליגי כל כך רחוק במציאות הטבע, דר"מ יסבור שהגידול הוא רק מיניקת הקרקע ולא מהאויר כלל ור"י יסבור שהגידול הוא רק מאויר ולא מיניקת הקרקע, שהרי גם שניהם מכחיש החוש, אלא דר"מ סבר רוב גידולין הוא מהעיקר והמיעוט הוא מיניקת הקרקע ור"י סבר דהרוב הגידול הוא מאויר ומיעוטו הוא מהעיקר, ויש להבין לכאורה דזה שייך רק לענין איסור אבל לענין ממונות הרי ממונא לא בטיל, ולוא יהא דרוב הגידול הוא מאויר או מעיקר איך יתבטל חלק חבירו ויאכל הלה וחדי, וגם קמא קמא בטיל לא שייך היכא דלא נפסק הקלוח כמש"כ בב"ק הנ"ל או לדעת התפא"י דבלח ביבש לא שייך לומר ק"ק בטיל, ואיך סובר ר"מ דהכל לעליון ור"י דהכל לתחתון דבטל חלקו של זה בחלק חבירו שהוא יותר גדול, ואפי' לענין איסור נמי כבר נתבאר דרבים סוברים דמחובר לקרקע לא בטיל ושכן נראה ונוטה הדבר יותר, והנני כאן רק מעורר ובמקום אחר ביארתי הכל בענין זה בעזה"ש

ועוד אעיר הערה קטנה דהנה בגיטין פ"ד מ"ה גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין שחזרו ב"ה להורות כב"ש דכופין את רבו ועושה אותו ב"ח משום דלישא שפחה א"י בת חורין אינו יכול וכתב שם הרמב"ם בפיהמ"ש דאפי' עבד של אלף שותפין ושיחרר אחד מהן את חלקו כופין את כולן לשחררו וכן כתב גם הרע"ב במשניות שם עיי"ש, וקשה לכאורה למה לא יתבטל חלק האלף המשוחרר ברוב התתקצ"ט חלקים של עבד ויהיה מותר בשפחה ולמה יכופו את כולן לשחררו, וממונא לא בטיל לא שייך כאן לענ"ד כיון שהבטול הוא לטובת העבד גופא שיהא מותר בשפחה, ובשלמא להמרדכי י"ל דכיון דנולד חלק האסור בשפחה בתערובות וכל החלקים אפשרים נמי להיות אסורין בשפחה כגון אם ישחררו גם אותן משו"ה לא שייך גביה ביטול, אבל הרמב"ם לשיטתיה דלא ס"ל בזה כהמרדכי כמו שכתבנו כבר בפרקים הקודמים דאיהו ס"ל דאפי' בנולד האיסור בתערובות שפיר בטיל, למה כתב בפיהמ"ש שם דכופין את כולן לשחררו משום דאסור גם בשפחה, ואמאי יאסר בשפחה ולא בטיל חלק הבן חורין שבו באלף, וע"כ לומר דכיון דאדם איתקיש לקרקע ובקרקע לא שייך בטול משו"ה גם חלק גוף האדם באדם לא שייך בטול, ויש להאריך עוד הרבה בכל ענין זה, אבל מפני שכבר הארכתי כאן יותר ממה שחשבתי מראש לכן הנני מוכרח להפסיק באמצע ולהסתפק בההערות שהבאתי כאן: