תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רלו

לציבור יפה משום דנוח לו יותר שיקריבו משלו וכו' משא"כ בשקלים אין לחוש שמא לא ימסרם לציבור יפה, דמה ירויח אם לא ימסרם לציבור הרי נתבטלו בשקלים של כל ישראל, ואע"ג דמטבע חשיב ולא בטיל היינו מדרבנן אבל התמידין והמוספין ודאי שלא יהיו שלו, לכן לא חיישינן שמא לא ימסרם לציבור יפה ומקבלין מהם, ואע"ג דלכתחילה אם אינו מוסר לציבור לא סמכינן אביטול ולא מקבלים מנייהו היינו לפי שאין מבטלין איסור בידים, אמנם כשמוסרן לציבור מקבלין מהם ולא חיישינן שמא לא מסרן יפה כיון שכבר נתבטלו בשקלים של כל ישראל ולא יהיו קריבין תמידין ומוספים משלו, וממילא אמרינן דמוסר לציבור יפה כיון שאין לו ריוח אם לא ימסור יפה שהרי נתבטלו, אלא דלפי"ז קשה מאוד ללשנא בתרא דסוף בבא מציעא דהחשש הוא לרבנן שמא לא ימסרו הד' זוזי שכר השמירה לציבור יפה וכו' ונמצא אין תמידין ומוספים באים משל ציבור עיי"ש ברש"י, והרי שם הד' זוזים הם כבר בלשכה וכבר נתבטלו ברוב הממון שבלשכה ומה חשש יש כאן שלא ימסרו לציבור יפה וכו' עיי"ש בשעה"מ, אבל לפי ההנחה שנתבארה לעיל אתי שפיר, דכיון דצריכין לשלם להשומרים ד' זוזים ויש עתה להשומרים ד' זוזים בהלשכה הרי נולד האיסור בתערובות ולא היה ההיתר מעולם בפ"ע, לכן אינם יכולים להתבטל מה"ת אלא דעיקר חילוקו של השעה"מ קשה לי דהרי אתי עלה מטעם ביטול והרי אנן קיי"ל דממונא לא בטיל וא"כ שפיר יבואו תמידין ומוספים משלהן אם לא ימסרו הנשים והעבדים והקטנים לציבור יפה, וכן אין אני מבין מש"כ השעה"מ בה' שקלים פ"א ה"א שהקשה דאיך מקבלים שקלים מקטנים והרי קיי"ל דקטן אינו מקנה שום דבר לאחרים מה"ת עד שיגדיל ויביא ב' שערות וא"כ מאי מהני מסירתו לציבור, אף דמדרבנן מקנה, מכ"מ מה"ת לא מקנה ומדאורייתא יבוא התמיד משל יחיד. כדאמרינן גבי לולב לא ליקני אינש לולב לקטן ביומא קמא משום דאקנויי לא מקנה והיא קושיא עצומה, ותירץ דמה"ת אף בלא מסירה לציבור מהני משום דכיון דרובן של שקלים מבני חיובא אינהו בטלים ברוב, אלא דכיון דמטבע חשוב ולא בטיל בעינן שימסור לציבור, וכל דברים החשובים דלא בטילי הוא מדרבנן כמש"כ הרשב"א בתו"ה, ומש"כ התוס' סוף מעילה דמה"ת מטבע לא בטלה המה דברים תמוהין כמש"כ המל"מ פ"ו מה' מעילה, וא"כ כיון דהאיסור אינו אלא מדרבנן אתי קנין שיש לקטן ומפיק איסור דרבנן כנ"ל נכון וברור עכ"ד, ובעניי אין אני מבין דבריו אלה כלל, חדא שהוא סותר דברי עצמו בפ"ד מה' שקלים שהבאתי לעיל דעכ"פ בעינן מסירה לציבור לכתחילה משום שאין מבטלין איסור לכתחילה מה"ת ביבש עכ"פ כמש"כ המל"מ בפ"ו מה' מעילה ראיה מהא דאמרינן גבי צפרי מצורע לא אמרה תורה שלח לתקלה, והרי זה הקטן אין מסירתו לציבור כלום מה"ת ואיך מהני תקנתא דרבנן שתקנו שיהיה קנינו קנין להפקיע איסור דאורייתא דאין מבטלין איסור לכתחילה, ותו דאפי' לאחר שנתערב הרי ממונא לא בטיל מה"ת ואיך יהיו שקליהם בטיל ברוב, והרי גם לקטנים יש ממון שהם שלהם מה"ת כירושה ושכר פעולה דג"כ שלהם המה מה"ת כמש"כ התוס' בסנהדרין (דף ס"ט) דלא דמו למציאת קטן עיי"ש

ואפשר לדחוק בזה ולומר דמטעם ממון אפשר שיתבטל כיון דמחמת קנין דרבנן שתקנו קנין לקטן יכול הקטן להקנות ממילא אינו יכול עכ"פ לתבוע להשיב לו שקלו, וא"כ הו"ל ממון שאין לו תובעין דשפיר בטל כדאיתא בסוף ביצה, ואפי' למאן דלא ס"ל שם לחלק בין ממון שיש לו תובעין לאין לו תובעין, הוא משום דהתם בין השמשות שהיו המים והמלח ביד המשאיל היה עדיין ממון שי"ל תובעין, אבל כאן בעת חלות האיסור כבר היה השקל של איסור ביד הקדש ולא היה הקטן יכול לתבוע וכ"כ גם בעין יצחק, ואפשר לומר דגם בשומרי ספיחי שביעית לא שייך לומר דמטעם ממון לא בטיל, כיון דלענין ממון קיי"ל דברים שבלב אינן דברים וא"כ אפי' אם לא מסרן לציבור יפה לא איכפת לן וכבר הקשו כן המל"מ בפ"ד מה' שקלים והגרע"א במשניות שם ונשארו בצ"ע, והתפארת ירושלים במשניות שם רוצה לתרץ קושיא זו ודבריו צריכים עיון וחקירה, וע"כ לומר דעכ"פ גנאי הוא לתמידין ומוספין שיקרבו משל יחיד שלא מסר לציבור יפה בלב שלם ובנפש חפצה, אבל לתבוע בדין ודאי אינו יכול דהו"ל דברים שבלב וא"כ הו"ל נמי ממון שאין לו תובעין ובטל שפיר, ובזה לא נצטרך עוד לדוחק של השעה"מ דלהכי בעינן שיאמר עכ"פ שהוא מוסרו לציבור ולא סמכינן אביטול גרידא משום דאין מבטלין איסור לכתחילה כמו שהבאתי דבריו לעיל, דבפשוטו ניחא דאם לא היה אומר בפיו שהוא מוסרן לציבור לא היו יכולין להתבטל מטעם דממונא לא בטיל, אבל אחר שאמר בפיו שמוסר לציבור אע"פ שבלבו אינו מוסר שפיר בטלים ברוב השקלים שבלשכה, דעתה הו"ל ממון שאין לו תובעין ע"פ הדין כיון דדברים שבלב אינן דברים וזה נכון לענ"ד, אבל מ"מ קושיתי הראשונה דאיך סמכינן בשקלי הקטנים על ביטול ברוב שקלי הגדולים, הא קיי"ל אין מבטלין איסור לכתחילה ביבש מה"ת כידוע וכמש"כ הנו"ב במהדו"ת במקומה עומדת וצ"ע ודו"ק ועיין בהגהות הג"מ ר' יוסף שאול נאטאנזאהן למשניות שקלים פ"א מ"ה: פרק ז'

וע"פ הדברים האלה אשר כתבנו בפרק הקודם יש לפשוט שפיר ספיקו של השואל ומשיב מהדורא ד' סי' קצ"א בקרבן של שותפין ואחד מהשותפין נעשה אח"כ מומר אם נפסל הקרבן אם לאו ונשאר בצ"ע שלא מצא שום מקור לזה, ולדברינו לעיל הדבר מוכרח דבקרבן ציבור ושל שותפין לר"ש דס"ל דחטאת של שותפין שמת אחד מהן לא אזלה למיתה עי' הוריות דף ו' ויומא דף נ' אין חלק המומר אוסר הקרבן, דכמו שמוכיח הש"ס בתמורה (דף ט"ו ע"ב) דחטאת ציבור שמתו איזה בעלים שלה אינה מתה דאל"כ איך מביאין שעירי הרגלים ור"ח מתרומת הלשכה ליחוש שמא מת אחד מהציבור, ה"נ יש להוכיח לענין מומר דע"כ שותפות מומר בקרבן אינו פוסל דאל"כ יקשה ניחוש שמא נעשה אחד מומר לאחר שנתן שקלו ואיך מביאין תמידין ומוספין מתרוה"ל, ואין לומר דלמומר ליכא למיחש משום דמוקמינן כל אדם מישראל אחזקת כשרות, דא"כ איך מוכיח הש"ס דחטאת ציבור שמתו בעליה כשירה מדמביאין חטאות הציבור מתרהל"ש ליחוש שמא מת אחד מהציבור, נימא דמוקמינן כל אדם מישראל אחזקת חיים שהרי שנינו בגיטין (דף כ"ח) השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים, אלא ע"כ לומר כמש"כ הב"ש בשו"ע אבהע"ז סי' י"ז ס"ק פ"ד דחזקת חיים לא שייך רק אם אנו דנין על אדם פרטי וידוע דאז מוקמינן אותו על חזקתו אבל כשאנו דנין על הכלל כולו ודאי דחיישינן שמא מת אחד מהן, וה"נ לענין חזקת כשרות כשאנו דנין על הכלל למה לא ניחוש דאחד יצא מחזקת כשרות ונעשה חומר, כמש"כ התוס' בב"מ (דף קט"ו) ובשבועות (דף מ"ו ע"ב) לענין אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן ע"ש