תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רלה

האסורה באכילה, ובזה הוא ממתיק שם כל הסוגיא עיי"ש סי' ט"ו ענף ב', ודוקא אם היתה הקב אסורה בהנאה או א"צ לשלם לו כלל אע"פ שבטלה ובעל הט' קבין נהנה מ"מ הוא לא חסר הוה זה נהנה וזה לא חסר דפטור לכו"ע, וא"כ בפרוטה של הקדש שיש לה תובעין הגזבר של הקדש וממשכנין על הקדישות זולת חייבי חטאות ואשמות, א"כ שפיר הקשו האחרונים על קושית התוס' סוף מעילה בנפלה פרוטה של הקדש לתוך כיסו שהקשו דלבטיל האי פרוטה ברוב של חולין דמאי קושיא הא קיי"ל דממונא לא בטיל, ולפי המבואר בפרק זה הא יש להקדש חלק ושותפות גמור בהתערובות למסקנת הש"ס בביצה שם ומשו"ה משהוציא הראשונה מעל מספק לר"ע ולרבנן עד שיוציא את כל הכיס, אם לא דנימא כהשב שמעתתא שהבאתי בפרק הקודם דהקדש לאו דין ממון יש לו רק דין איסור לבד ויתבאר לקמן איה"ש, ועיין לקמן פרק מ"ד: פרק ו'

לעיל פ"ב כתבתי מעט ע"ד המרדכי בענין יבמה שרקקה דם ועתה אשנה איה"ש פרק זה, מפני שראיתי להגאון מאוה"ג בעין יצחק ח"א בחלק יו"ד סי' י"ד ובחלק או"ח סי' כ"ו כ"ז שהאריך בזה וראוי להביא כאן תמצית דבריו, ואדלג על הענינים הבאים שם שאינם נחוצים מאוד למטרת קונטרסי הזה ולהעיר עליהם באיזה מקומן, וזהו דבריו בקצרה

בהא שכתבתי בספרי באר יצחק או"ח סי' כ"ד במה דפסק הרמב"ם פ"ד מה' איסורי מזבח ב' שותפים שחלקו זה נטל עשרה טלאים וזה נטל ט' טלאים וכלב מוציא אחד מהן והשאר מותרין, ותמהו עליו הא קיי"ל בדאורייתא אין ברירה, ותירץ המקו"ח בה' פסח סי' תמ"ח סק"ג דהא דבע"ח חשיבי ולא בטילי הוא מדרבנן דמה"ת בטילי ברוב ובדרבנן יש ברירה [עי' לעיל פ"ב הבאתי שהמהרי"ט תירץ ג"כ כן, אולם יש להעיר שהדרבנן בא ע"י הביטול והוה ע"י גלגול ומ"מ אמרינן ברירה, אלא דהכא הדאורייתא והדרבנן באים כאחד ודו"ק היטב] אך להמרדכי ביבמה שרקקה דם שכתב דבנולד האיסור בתערובות לא בטיל, א"כ כה"ג נמי לא שייך בטול כיון דלא היה ניכר המבטל לעולם בפ"ע, ואפשר דהרמב"ם לא ס"ל להאי כללא [כ"כ גם הפמ"ג יו"ד סי' י"ד בשפ"ד סקי"ב ועיין מש"כ לעיל בפ"ב] ודאי שדברי נכונים וכ"כ המקנה בקדושין (דף ס"ד) גבי מקדש אחת מבנותיו דאסורות לו כל הבנות מה"ת ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש, והוכיח דכל כה"ג לא שייך בטול כמש"כ המרדכי ביבמה שרקקה דם וכו' הרי דס"ל להמרדכי דדבר שנאסר אחד מהן בתערובות לאחר שנתערב כיון שלא היה ההיתר ניכר בפ"ע, והיה ראוי כל אחד מהן לאיסור כמו חבירו לא אזלינן בזה בתר רובא, ובזה ניחא מה שהקשו המפרשים ביו"ד סי' ק"ב סעי' ד' בש"ך סקי"ב גבי גיגית מלאה ענבים דאם אין האיסור ניכר בתחילה בטל אף בדשיל"מ והקשו מהך דסוף מעילה דתנן או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש דמעל ולא אזלינן בתר רובא והתם הא האיסור לא היה ניכר ואמאי לא בטיל אף בדשיל"מ, ולפמש"כ א"ש דלא שייך למזיל התם בתר רובא כיון שההיתר לא היה ניכר קודם התערובות כי כל אחד הרי ראוי להיות קודש עכ"ל המקנה, ובאמת הכו"פ הקשה בסי' ק"ב מתוס' דסוף מעילה ולא נחית לזה, ועיין בדורש לציון דרוש י"ג שכתב ג"כ כהמקנה ובהגה שם ביאר כן כונת אביו הנו"ב, הרי דגם הם סוברים כמש"כ, לענ"ד יש לתמוה על המקו"ח שסותר דברי עצמו שהרי בסי' תמ"ז סק"ח באמצע הס"ק כתב וז"ל דאטו אם נתערב קמח חטים בקמח שעורים ואח"כ נדר אחד מקמח חטים לא יהיה בכלל דשיל"מ כיון שנתערב קודם שנדר ודאי לא וכן מוכח בכמה דוכתי עכ"ל, והוא כמעט ממש האי דינא שהבאתי לעיל ספ"ב מהפמ"ג שכתב דבטיל שפיר מכח פסק הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב סעי' ד', וכבר תפס על המקו"ח הגרע"א בחידושיו ליו"ד סי' ק"ב סעי' ד' ועיי"ש בהגהות גליון מהרש"א וע"כ דס"ל להמקו"ח כהמקנה, וא"כ אינו עולה יפה תירוצו על הרמב"ם בהא דעשרה טלאים ודו"ק]

ומוכרח לומר כן דאל"כ קשה בתמורה (דף ט"ו ע"ב) דמוכיח הש"ס דאין חטאת ציבור מתה משעירי רגלים ור"ח דאמר רחמנא אייתיה מתרומת הלשכה דלמא מתו מרייהו דהנך זוזי ש"מ דאין חטאת ציבור מתה, ופירש"י ד"ה ה"ט וכו' דאע"ג דאיכא למימר מתו מרייהו קצת מאותן שהביאו השקלים עכ"ל, וקשה הא מבעיא ליה להיות בטיל ברוב ואף דמטבע חשוב ולא בטיל אין זה רק מדרבנן, ושם הרי רוצה ר"פ להוכיח דמדאורייתא אמרינן דאין חטאת ציבור מתה, ובפרט לשיטת האו"ה הובאה בפמ"ג ליו"ד סי' ס"ט שם במשבצות ס"ק ל"ה דחתיכה שלא נמלחה שנתערבה בין חתיכות מלוחות ונתבשלו כיון דדם שלא פירש מותר מיקרי נולד האיסור בתערובות ובטל אף בחתיכה הראויה להתכבד, וכ"כ החו"י סי' קל"ג בהך דיו"ד סי' ט"ז בבהמה שיש לה בת שנתערבה באחרות דלא שייך לדון התם דין דבע"ח חשיבי ולא בטילי כיון דנולד האיסור בתערובות, תקשה ביותר הך דתמורה אף אי נימא דמטבע חשוב, [לכאורה התם יש לחוש דמתו בעלים קודם שנתן המעות בלשכה כגון ששלח ע"י אחר] אלא ע"כ לומר כמש"כ דהיכא דלא היה המבטל ניכר מעולם בפ"ע לא בטיל מה"ת ושם במטבע גם קודם התערובות לא הי' על המבטל שם היתר חלוק ומובדל לגבי הבטל דעל כולם יכול לחול האיסור דחטאת שמתו בעליה וכה"ג אין כח בהרוב לבטל המיעוט, ועיין בנו"ב מהדו"ת סי' נ"ד בחלק יו"ד שהביא דבריו בצל"ח פסחים (דף ל"ד) ולדברי המל"מ פ"א ה"ה מטומו"מ הי"ד, ועיין ביומא (דף נ"ה ע"ב) גזרה משום חטאת שמתו בעליה ועיי"ש ברש"י שכתב שמא מת אחד מהם והו"ל מעות חטאת שמתו בעליה והולכות לים המלח וכו' משנתן מעות לשופר ועדיין לא קרבו וכו' אולם לפי מש"כ לתרץ הא דתמורה א"ש כל זה וכל זה ברור בעזה"ש, דאין לומר דלכן אינו בטיל ברוב מטעם דממון לא בטיל כדאיתא בסוף ביצה דהרי חטאת שמתו בעליה למיתה אזיל והמעות הולכות לים המלח, ואין להיורשין רשות וזכות כלל בהנך זוזי ואין שייך לדון בזה דממונא לא בטיל, ועיין ביצה (דף ל"ח) דמחלק שם בין ממון שיש לו תובעין לאין לו תובעין ומוכח לומר דלא בטיל מפני שנולד בתערובות עד כאן דברי העין יצחק (זולת מה שכתבתי בין ב' חצאי מרובע כמובן] והאריך עוד בדברים שאינם נחוצים לענינינו

ובזה אמרתי ליישב קושית התוי"ט בשקלים (פ"ד מ"א) גבי שומרי ספיחי שביעית דחיישינן שמא לא ימסרו לציבור יפה, ואמאי מקבלין שקלים מנשים ועבדים וקטנים דפטורין ולא חיישינן שמא לא ימסרו לציבור יפה ועיי"ש מה שתירץ, ודחו לתירוצו המל"מ פ"ד דשקלים והשעה"מ שם, וגם התוס' הקשו קושיא זו ביומא (דף ל"ב ע"ב) ותירצו שני תירוצים וגם שניהם דחה המל"מ שם עיי"ש, והשעה"מ שם תירץ וז"ל דיש לחלק דבשלמא גבי עומר ושתי הלחם חיישינן שמא לא ימסרום