תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רלד

איסור, מהא דקיי"ל עד אחד נאמן באיסורין כל שבידו, וגבי ממון ודאי דלא מהני כלל הא דבידו רק אם בא בתורת מיגו ממש אז נאמן עד אחד, וא"כ מאי קאמר הש"ס ביבמות ר"פ האשה רבה הקדש נמי אי קסבר וכו' משום דבידו לפדותו, הא כיון דאין זה מיגו הא דבידו לפדותו דשמא אינו רוצה להוציא ממונו לפדות ההקדש של חבירו, כמש"כ הרא"ש בגיטין פרק הניזקין וז"ל דאטו בשופטני עסקינן שיתרום טבלו של חבירו, אלא כיון דבידו לתקנו הו"ל כבעליו עכ"ל, הרי דלא מטעם מיגו רק מטעם בידו אתינן עלה, וא"כ מה לי ממון הדיוט מה לי ממון הקדש ואיך נאמן להפקיע ממונא דהקדש, אלא ע"כ לומר דעד המעיד להוציא מהדיוט לגבוה דין ממון יש לו וע"כ אין עד אחד נאמן גביה, אבל להוציא מרשות גבוה לרשות הדיוט אין להשקיף עליו מצד ממון רק מצד איסור שבו, ומשו"ה לענין ביטול נמי שפיר בטיל ככל איסורי תורה, ולכן שפיר הקשו דליבטיל פרוטה של הקדש האסורה ברובא דהתירא עכ"ד, והסברא נותנת כן שהרי קיי"ל דיש מעילה בקונמות ואפי' בקונם פרטי ושם לא שייך כלל דין ממון הקדש שהרי ממון הדיוט ממש הוא היינו של המדיר ותו דהרי יש מעילה גם בחרמי כהנים עד שלא באו ליד כהן ואיזה ממון הקדש יש בהם הרי ניתנים לכהן והם ממונו של כהן לכל דבר אלא פ"כ דענין מעילה הוא ענין איסור לבד לא ענין ממון [ועיין השמטה א']

והנה הרבה יש לדבר בהאי ענינא דהקדש אם דין ממון יש לו אם לאו ולקמן נאריך בזה איה"ש, אך אנכי אתנהל לאטי לרגל הענינים אשר לפני ולרגל הסדר אשר סדרתי לי בעריכת הקונטרס הזה בעזרתו יתברך שמו: פרק ה'

הנה יסוד ושרש הכלל דממונא לא בטיל דכי יאכל הלה וחדי הוא מביצה פרק משילין (דף ל"ח ע"ב) דפריך ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה א"ל ר"א הרי שנתערב לו קב חטים בעשרה קבין של חבירו יאכל הלה וחדי אחיכו עליה וכו' מ"ש חטים בשעורים וכו' חטים בחטים נמי נהי דלר"י לא בטיל לרבנן מבטיל, א"ל ר"ס שפיר קאמרת לא שמיע להו הא דהבורר צרורות וכו' אלמא כילא חסריה, א"ל אביי ולא שאני לך בין ממון שיש לו תובעין וכו' עיי"ש בסוגיא כל הפלפול

ולהיות הסוגיא מוקשה מאוד האריכו בה המפרשים הרבה, והפנ"י שם והנתיבות בח"מ סי' רכ"ט כתבו דהא דאמרינן וכי יאכל הלה וחדי דממונא לא בטיל היינו דמה"ט יש לו חלק בגוף התערובות, אבל דמים מחויב לשלם לו אע"פ דנימא דממונא בטיל דהא זה נהנה וזה חסר הוא ע"ש, והנה מה שכתבו דאי ממונא לא בטיל יש לו חלק בגוף התערובות כן כתב גם הריטב"א הובא בשמ"ק בביצה שם וז"ל, שזה כמתערב קב חטין בעשרה קבין דלא בטיל אפי' מדאורייתא ושם בעליו עליו ולא עוד אלא שהוא כשותף בו לכל דבר וכו' עכ"ל ע"ש שהאריך, אבל מש"כ הנתיבות דגם אם ממונא בטיל מ"מ ממונא צריך לשלם משום דזה נהנה וזה חסר יש לתמוה, שהרי הנתיבות בעצמו כתב בסי' קכ"ח ס"ק ד' דטעמא דנתפס על חבירו פטור, משום דכיון דממונו נהנה מאחר שלא ע"י מעשה ממונו פטור כהתוס' והרא"ש שהובאו בש"ך ח"מ סי' שצ"א ס"ק ב', ולכאורה דין הש"ך תמוה מחולין (דף קל"א) באנס המלך גרנו אם בחובו חייב לעשר משום דמשתרשי ליה. הרי דאע"פ שלא עשה כלום מ"מ כיון דממונו נהנה מאחר חייב לשלם, גם לכאורה סוף דברי נתיבות המשפט בס"ק ד' הנ"ל שכתב שאם נכסי שמעון היו ברשות לוי ותפסם בע"ח דלוי חייב לוי לשלם לשמעון כמו באנס המלך גרנו, וזה סותר לכאורה דבריו שבריש ס"ק הזה

לכן נראה דהנתיבות בסוף דבריו מיירי שהיו נכסי שמעון פקדון ביד לוי דרמיא על הנפקד חובת השבה כבח"מ סי' נ"ח סעי' א' בהגה, משו"ה אף שהבע"ח של הנפקד לקחו לאונסו של הנפקד חובת השבה דהוה עליו לא נפקע כיון דמשתרשי ליה, דהרי גם בההיא דאנס המלך גרנו הסביר הר"ן שם הטעם דחייב לשלם משום דעדיין חובת מצות הפרשה עליו דמה לי הן מה לי דמיהן וה"נ בנפקד שיש עליו מצות הפרשה, וכסברא זו כתב גם הקצוה"ח סי' ק"ז ס"ק ו', ואם היה ממון שמעון בבית לוי ששמעון הניח שם בעצמו ובא בע"ח דלוי ולקחו באמת אין לוי משלם כיון דלא חל עליו חובת השבה בשביל ההנאה אינו חייב כשלא עשה שום מעשה כמש"כ הש"ך בסי' שצ"א ס"ק ב' הנ"ל, ובזה יוצא כנוגה צדקת דין המבואר בח"מ סי' ע"ב סעי' מ"ד ראובן שהי' לו משכון ביד עכו"ם ושמעון הוצרך למעות וביקש מראובן שירשהו ללות על אותו משכון ונשרף המשכון ביד העכו"ם דפטור שמעון מלשלם לראובן, ותמה בשער המשפט שם למה לא יתחייב לשלם מה שנהנה והביא תשובת מהרי"ט ח"א סי' קכ"ד שפסק בנפקד שנטלו ממנו הפקדון באונס עבור חובו דחייב לשלם, ולהמבואר נכון הדבר דכיון דהכא לא הופקר המשכון ביד שמעון דהרי ביד העכו"ם היה מונח בלאו"ה ואין על שמעון חיוב השבה, ודאי כהא"ג שממונו נהנה מאליו פטור מלשלם כהש"ך סי' שצ"א הנ"ל, ושאני בדין המהרי"ט שהיה בפקדון אצלו שחייב בהשבה כמש"כ הר"ן באנס המלך גורנו דעדיין מצות הפרשה עליו משו"ה חייב לשלם, ועפ"ז מבואר דגם בנפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו אפי' אם נימא דממונא בטיל מ"מ כיון שיש עליו חובה ומצוה לתת הפרוטה להקדש נהי דאין להקדש חלק ושותפות בכיס מ"מ דמים חייב מיהו לשלם. אבל בקב חטים של חברו שנתערב בט' קבין שלו שנתערב שלא ע"י מעשה שלו ולא אתי לידיה בפקדון שיתחייב אז בהשבה ממילא פטור לגמרי גם מדמי, ודברי הנתיבות סי' רכ"ט הנ"ל צע"ג, מיהו מסקנת הש"ס בביצה שם הוא דממונא לא בטיל ויש לו לבעל הקב שותפות גמור בהתערובות ומחויב להשיב לו חטים דוקא ולא סגי בדמים וכנ"ל

ואין להקשות מהא דאמרינן בבכורות (דף כ"ב ע"ב) סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין וכו' וחכ"א תעלה ופירש"י וז"ל תעלה תבטל ותאכל עם חוליה ומשום גזלה יתן דמים לכהנים וכו', עכ"ל וכן משמע בתוס' שם דמדינא סגי בדמים ע"ש, וקשה דהא כיון דממונא לא בטיל כדמסקינן בביצה שם א"כ יש לכהנים חלק בגוף התערובות ואמאי סגי בדמים, הא לא קשה מידי דהרי אמרינן בביצה שם דממון שאין לו תובעין שאני ותרומה הרי ממון שאין לו תובעין הוא, אבל אילו היה הסאה תרומה שנפלה כבר בא ליד כהן אין הכי נמי דהיה חייב לשלם להכהן סאה תבואה דוקא כיון דהוה ממון שיש לו תובעין, ואע"פ שהסאה תרומה היתה טמאה דשויה מועט, מ"מ הא כבר העלה בספר דברי משה להגאב"ד דנאמאקשט מו"ה משה לוי ז"ל דההיא דביצה בקב חטים שלו שנפל בט' של חבירו אפי' אם היה הקב חטים שלו אסור באכילה נמי חייב לשלם לו קב שלימה מהתערובות ולא סגי בדמי קב