תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רלב

ע"ש שהוא ממש דומה לדין פרוטה בכיס זה הקדש וס"ל להפמ"ג דשפיר בטל וע"כ דס"ל דלא דמי ליבמה שרקקה דם מפני שבנידן שאלתו לא היה התערובות בטבע הבריאה וס"ל כהאחרונים שהבאתי לעיל בזה, ויש לי להעיר בדברי הפרמ"ג האלה הרבה ואכמ"ל] וא"כ ה"ה בנידן דידן בפרוטה בתוך כיס זה הקדש נמי כיון שאין התערובות בא בטבע הבריאה שפיר יש לפרוטה של הקרש דין ביטול וקושית התוס' קמה וגם נצבה, ובפרט לדעת המנחת חינוך מצוה ג' דכונת המרדכי הוא רק כשהמבטל והמתבטל גם שניהם באו לעולם ע"י תערובות אז דוקא לא בטיל אבל אם אחד מהן אפי' האיסור בא קודם שפיר בטיל ומיישב בזה שלא יהיה סתירה להמרדכי מנדרים (דף נ"ח ונ"ט) דגדולי היתר מעלין את האיסור ע"ש ודאי דקושית התוס' חזקה

ועוד דאפי' לפי מה שכתבו שאר הרבה אחרונים שהובא דבריהם בספר שדי חמד בכללים מערכת הב' סי' ל"ט באורך נפלא כדרכו בקודש, דלא חילקו כחילוקן של הגאונים שזכרנו לעיל, וס"ל דדברי המרדכי אמורים בכל ענין שהאיסור חל בתערובות אף שלא בטבע הבריאה דג"כ לא בטיל ועוד נדבר בזה איה"ש להלן, מ"מ ודאי דאין ליישב בזה קושית התוס' שלפנינו דלבטיל הפרוטה ברוב, דהרי ע"פ דברי המרדכי לא יתורץ רק בבא דפרוטה בתוך כיס זה הקדש דנולד האיסור בתערובות, אבל בבא דרישא דקתני נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו שלא נולד האיסור בתערובות שם תשאר קושית התוס', ולשון התוס' הרי דייק הכי שכתבו וז"ל תימה ולבטיל האי פרוטה של הקדש שנפלה וכו' עכ"ל הרי שדייקו קושיתם על הרישא בנפלה דלא נולד האיסור בתערובות ודע דבחלק יעקב סי' ב' ר"ל דעיקר חידוש המרדכי הוא רק במין בשאינו מינו אבל מין במינו גם נולד בתערובות שפיר בטיל ומסביר הדבר מעט, אבל כל גדולי האחרונים לא ס"ל כן ולכן קצרתי בזה, אכן אח"כ ראיתי שגם הגאון הגדול ר' ראובן זעליג ביינגעס שליט"א כתב כן בספרו לפלגות ראובן חלק ג' דף י"ט ע"א, משום דמין במינו הוה הרכבה מזגית שא"א שיתפרדו לעולם משו"ה בטל המועט ברוב גם אם המבטל אינו ניכר בפ"ע קודם שנתערב דלא משום חשיבות אתינן עלה שיבטל בהחשוב רק משום דנתמזגו ונעשו הכל אחד כמו הרוב, אבל מין בשאינו מינו דהוה רק הרכבה שכונית ואפשר גם להפרידן זמ"ז והביטול הוא מגזה"כ אם אינו נו"ט, מקרא דאחרי רבים להטות, בעינן דומיא דסנהדרין שהמבטל ניכר בפ"ע, להכי רוק בדם וכיוצא בו מין בשאינו מינו בשלא הוכרו מקודם אינו בטיל, משא"כ יין ביין גם דשיל"מ שפיר בטיל דהוה מין במינו כיון דלא הו"ל חשיבות שלא הוכר בפ"ע מעולם ויש להאריך ואכ"מ ודו"ק: פרק ג'

בתוס' חדשים על משניות כאן תירץ על קושית התוס' שהקשו דלבטיל פרוטה של הקדש ברובא דחולין, דמתניתין כר' יהודא אתיא דס"ל מין במינו לא בטיל אפי' באלף דיליף מדם הפר ודם השעיר, והאי תירוצא נמי לאו כלום הוא באמת, דהא תינח לשיטת רש"י ביבמות (דף פ"ב ע"א) דס"ל דלר' יהודא גם יבש ביבש מין במינו אפי' באלף לא בטיל, והנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קצ"ג כתב שגם דעת הראב"ד הוא כן כדעת רש"י ועוד כתב בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סס"י ב ש נ"ג שגם דעת הר"ן הוא כן כדעת רש"י עיי"ש, אבל לשיטת התוס' ביבמות שם ובזבחים (דף ע"ג ע"א) ובמנחות (דף כ"ב ע"א) וכן דעת הריטב"א בחידושיו ליבמות שם ועיין בביאור הגר"א ז"ל ליו"ד ריש סי' ק"י שכתב שגם דעת הרמב"ם כן הוא כהתוס', דיבש ביבש גם ר"י מודה דאפי' מין במינו בטיל שפיר דמדם הפר ודם השעיר לא נוכל למילף רק לח בלח דכוותן, א"כ לשיטתם מקשו התוס' שפיר דלבטיל האי פרוטה של הקדש ברוב אפי' לר"י דמטבע במטבעות הרי יבש ביבש הוא, ואפי' להסוברים הנ"ל דלר"י גם יבש ביבש מין במינו לא בטיל, אכתי לא ניחא באמר פרוטה בכיס זה הקדש, לפמש"כ הלב אריה בחולין (דף ק"ח) דהיכא דלא ניכר האיסור גם לר"י מין במינו בטיל שפיר כמו לדידן בדבר שיש לו מתירין דהיכא דלא היה ניכר בטיל כמש"כ המרדכי ובאו"ח סי' ש"כ כידוע, אמת דעל בבא בפרוטה בכיס זה הקדש יש ליישב באופן אחר

התוס' בב"מ (דף ו' ע"ב) ד"ה קפץ אחד מן המנוים לתוכן כולן פטורים כתבו וז"ל, תימה דלבטיל ברובא וליחייבו כולהו במעשר דהא דדבר שבמנין לא בטיל הוא מדרבנן וקבוע נמי לא שייך אלא בדבר שהאיסור וההיתר ניכרין ולא ידע מאיזה לקח כגון עשר חנויות בזה יש מחלוקת הראשונים עיין ש"ך יו"ד סי' ק"י סקי"ד] ואין לומר שלא נשאר בעדר רק אחד דלשון לתוכן לא משמע הכי עכ"ל, ונשארו בתימה בקושיא זאת וידוע בזה תירוץ השמ"ק בשם תלמידי הרא"ש דרוב אינו מכריע בתורת ודאי אלא דספק כזה התורה התירתו וא"כ אכתי עשירי ספק הוא ולאו כל הראשונים ס"ל הכי ואכמ"ל בזה, וכתב התפא"י במשניות בכורות פ"ט מ"ז לתרץ קושית התוס' ע"פ שיטת הר"ן נדרים, (דף נ"ב ע"א) דמין במינו באלף לא בטיל אפי' לרבנן דר"י אלא דלרבנן איסור והיתר מין שלא במינו נקרא לפי שזה איסור וזה היתר, אבל היכא ששניהם היתר גם לרבנן דר"י לא בטיל דילפינן מדם הפר ודם השעיר דג"כ שניהם היתר לענין זריקה, וא"כ מין במינו כזה לכו"ע מדאורייתא לא בטיל דהרי מקרא ילפינן לה, ובמנחות (דף כ"ג) איתא פלוגתא דאמוראי דרב חסדא סבר נבלה בטילה בשחוטה דבתר מבטל אזלינן וא"א לשחוטה המבטל שתעשה נבלה והו"ל שפיר מין בשאינו מינו. ושחוטה בנבלה אינה בטילה דהנבלה לכי תסרח תהא מותרת כשחוטה והו"ל מין במינו ולא בטיל, ור"ח ס"ל שם איפכא אמנם סתמא דש"ס בביצה (דף ל"ח ע"ב) ובבכורות (דף כ"ג ע"א) נקטה כרב חסדא ש"מ דהלכתא כרב חסדא, וא"כ לשיטת הר"ן בנדרים שזכרנו הדבר פשוט דכי אמרינן דמין במינו בשמא ובטעמא בטיל לרבנן דר"י היינו דוקא בנתערב איסור בהיתר אבל בנתערב היתר באיסור באופן שאפשר להאיסור להיות כהיתר אם יסרח גם לרבנן לא בטיל לרב חסדא, וקו"ח אם אפשר להאיסור להיות היתר בלי שיסרח ודאי דהוה מין במינו ואפי' לרבנן לא בטיל, וא"כ שם דכל הטלאים יכולים להיות היתר כשיעשר עליהם ממקום אחר ומצוה קעביד הו"ל מין במינו ואפי' לרבנן לא בטיל, והאריך והעלה דרב חסדא רק לענין טומאה קאמר דלר"י צריך שיהא המבטל דומה להבטל לעולם אבל לא לענין איסור דודאי לא ימתין עד שיסרח, ועכ"פ מיושב קושית התוס' בב"מ דלמה לא יתבטל הקופץ ברוב כיון דהתם יכול המבטל להיות כבטל גם בלי שיתקלקל המבטל זהו תוכן דבריו ע"ש שקצרתי: