תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רלא

דתנן חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל פטור ור"ע מחייב אשם תלוי, אכל את השניה מביא אשם ודאי, אכל את הראשונה, ובא אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא א"ת, ניחא ראשון מביא א"ת שני למה, אמר ר' יוסי תפתר שהיא חתיכה גדולה ואכל חציה והניח חציה, וקשה הא ר"ע איהו הוא דס"ל דמביאין על ספק מעילות אשם תלוי, כמו דתני בהדיא דברי ר"ע, וא"כ מאי פריך הא איהו ודאי ס"ל שאפי' אין אתה יכול לעמוד על וודאו חייב נמי אשם תלוי, דהא איהו מחייב במתניתין דמעילה אשם תלוי באומר פרוטה בכיס זה הקדש אע"ג דאי אפשר לברר איסורו, וכבר הקשה כן בספר נחלת יהושע סי' א' ויש לעיין בספרו נועם ירושלמי אולי כתב שם איזה יישוב ואינו בידי לעיין בו. עכ"פ דברי התוס' בסוטה הנ"ל צריכין עיון דמאי הוקשה להם, וע"כ נראה לומר דגם התוס' בסוטה שם נתקשו בתמיהת התוס' כאן במעילה דאמאי לא תיבטל פרוטה של הקדש בהאחרות של חולין, ולא הוה ניחא להו תירוצי התוס' במעילה כמו שבאמת כבר עמדו עליהם רבים ויבוארו איה"ש לפנינו, ולכן רצו לפרש דר"ע מחייב אשם ודאי מטעם ברירה שנתברר האיסור ולא שייך ביטול, ועיין בתוס' תמורה (דף ל"א) דמבואר דאם האיסור היה ניכר כבר ונתערב אח"כ לא שייך לומר יש ברירה, אבל כשנולד האיסור בתערובות אז שייך לומר יש ברירה, וזהו כמסקנא דתוס' סוטה הנ"ל: פרק ב'

הרב תפארת ישראל על המשנה דכאן האריך בקושית התוס' וכתב וז"ל, ולכאורה היה נ"ל דמעל דמתניתין היינו מדרבנן וכדאשכחן ר"פ ה' בתלש מחטאת מתה דתני התם מעל והיינו מדרבנן וכן בכמה דוכתי במכילתין וכו', וע"ש שהוא מכריח מסוגית הגמ' דכאן דדוחק הוא לומר כאן דמעל מדרבנן קאמר, ומה שתירצו התוס' כאן דמיירי שלא היה בהכיס רק עוד פרוטה אחת אית לי' להרב תפא"י שהוא דוחק גם הצ"ק כתב שהוא דוחק מה"ט גופא אבל השמ"ק הביא ראיה לתירוץ זה מלשון התוספתא ולפנינו יבואר איה"ש] אולם התפא"י בחגיגה פ"ג משנה ד' תירץ קושית התוס' דכאן ע"פ דברי המרדכי סוף חולין שכתב דכל דבר הבא לעולם ע"י תערובות לא בטיל אף אם אינו דבשיל"מ, כיבמה שרקקה דם דלא בטילי צחצוחי הרוק בדם וכשרה הרקיקה לחליצה כדאיתא ביבמות (דף ק"ה), וא"כ ה"נ כיון דהאיסור וההיתר שניהם היו בעין קודם שקרא שם הקדש על הפרוטה הו"ל כאילו נולדו האיסור וההיתר ביחד ולא בטיל מדאורייתא אפי' לקולא וכ"ש לחומרא עכת"ד שם, ובאמת כבר ישבו על מדוכה זו הרבה אחרונים ורצו לתרץ ככה קושית התוס' דכאן שהקשו דלבטיל פרוטה של הקדש בהכיס, אבל מ"מ באמת אין התחלה כלל לתירוץ זה כמו שאבאר בזה בעהי"ת

חדא דיש אחרונים דס"ל דהא דדבר שנולד בתערובות לא בטיל מה"ת היינו דוקא בנולד בתערובות בטבע כהא דיבמה שרקקה דם, וכ"כ הגאון מלבי"ם בארצות החיים סי' ט' סק"א דכל שתחילת ביאתו לעולם ע"י תערובות אז דוקא לא בטיל ע"ש, וז"ל הג"מ נצי"ב בספרו משיב דבר ח"ג סי' ס"ז ומה שהוסיף מעכ"ת נ"י לחקור אם הנטיעה יונק ממקום אסור וממקום כשר אם בטל האיסור ונכנס לחקירת הגאון בצל"ח ז"ל במש"כ המרדכי סוף חולין דבאינו ניכר האיסור לא בטיל והקשה מהא דקיי"ל להיפך דאפי' בדשיל"מ בטל כה"ג, לא אכחד ממעכ"ת שאין דעתי נוחה מהקושיא והישוב ע"ז, דהמרדכי לא אמר רק בבא לעולם בעירוב כמו רקיקת דם וש"ז שיש בהם מתחילת ביאה לעולם רוק וזיבה. אבל אם בא לעולם בלא עירוב כמו טיפה הנסחט בשבת מן הענבים הרי יצאה הטיפה בפ"ע אלא שלא ניכר לנו עד שנתערבה בזה בטילה אפי' בדבר שיל"מ, והוא ע"פ הירושלמי ריש מס' ביצה דמשו"ה ביצה מוקצה לא בטילה וכו' דוקא כשהוכרה לנו מכבר ונתערבה אבל כשלא הוכרה לנו עד שנתערבה בטילה עכ"ד, ואם שיש לי מה לדבר באותה תשובה אבל עכ"פ ס"ל כבעל ארצה"ח הנ"ל

וביתר ביאור כתב הגאון ר' יוסף שאול נאטאנזאהן זצ"ל בתשובתו שבסוף ספר בציר אליעזר, דעל מה שכתב הבציר אליעזר על המבי"ט שהובא בשעה"מ פ"ג ה"א מה' גירושין שתירץ דעת הרמב"ם ספ"ד מה' איסורי מזבח שפסק דאי לא טפי דמי כלב מחד מינייהו מפיק חד מינייהו ואחרינא שרי, והקשה הלח"מ דהרי קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ואיך מהני דליפוק חדא, וכן הקשה היש"ש בב"ק והמג"א באו"ח סי' קנ"ג ס"ק מ"ז, ותירץ המבי"ט דהתם ליכא רק איסור דרבנן דמדאורייתא בטל מחיר הכלב בתשעה הנותרים ובדרבנן יש ברירה, והקשה עליו הבציר אליעזר מהמרדכי הנ"ל דכל שבא לעולם ע"י תערובות לא בטיל, וא"כ גם התם מחיר הכלב הרי לא היה ניכר מעולם בפני עצמו ובא האיסור לעולם בתערובות ואינו בטל מה"ת, וכתב ע"ז הג"מ רי"ש נ"ז וז"ל, הנה בדברי המרדכי האלה האריכו האחרונים הרבה, והכו"פ ביו"ד סי' ק"ב והצל"ח בפסחים (דף ל"ד ע"ב) הקשו דברי המרדכי אהדדי דבמרדכי ספ"ז דשבת הובא במג"א סי' ש"כ סק"ה דיין שזב בשבת ליין של ערב שבת בטל אף דהוה דשיל"מ כיון דבא לעולם בתערובות, הרי דהמרדכי סותר א"ע וחילקו בחילוקים עיי"ש בדבריהם, ואני בעצמי לא ראיתי בזה שום קושיא שאני היכרתי מדברי התבו"ש סי' י"ד ס"ק י"ב וט"ז שהבין שדברי המרדכי סוף חולין הוא מטעם איסור קבוע כמחצה על מחצה דמי, וכבר זה רבות בשנים הארכתי בזה בתשובה לק"ק מעזעריטש במדינת מעהרין, ולפי"ז דוקא שם שכן הוסד בטבע הבריאה שצחצוחי רוק מעורב בדם וצחצוחי זיבה בש"ז של זב שא"א בטבע הבריאה באופן אחר, לכן הוה קבוע בטבע ולא שייך ביטול דהוה כמחצה על מחצה, אבל מה ענינו ליין שזב בשבת הרי אין שם קבוע הניכר ובקבוע שאינו ניכר לא שייך קביעות עיין יו"ד סי' ק"י ושפיר בטיל וכו' וא"כ גם מה שהקשה בעל בציר אליעזר על המבי"ט ג"כ לא קשה וכו' עכ"ל, וכבר הקדימם בזה המהרי"ט אלגזי בה' בכורות אות למ"ד ד"ה אשר ע"כ נלע"ד והאריך בזה ע"ש

וכן ס"ל גם הפמ"ג לאו"ח בפתיחתו במשבצות לסי' תמ"ז שכתב וז"ל, שאלה ראובן ושמעון היה להם תבואה ונתערב מתבואת שמעון בשל ראובן במינו ויש רוב בתבואת ראובן, ואח"כ נדר ראובן הנאה משמעון ומכל מה שלו אם מותר התערובות שכבר נתערב, חשובה לכאורה למה דקיי"ל נדרים הוא דשיל"מ וכו' ועיין ביצה פ"ה מאי דאמרינן הרי שנתערב [קב שלו בט' קבין של חבירו, ולקמן נדבר איה"ש בזה בארוכה] יאכל הלה וחדי, שוב ראיתי למש"כ הרב ביו"ד סי' ק"ב סעי' ד' מאו"ה דכל שלא היה ניכר האיסור פעם אחד בפ"ע לא הוה דשיל"מ כמו גיגית, ה"נ כאן כיון שנתערב מקודם אפי' לא נתבטל בטל הוא עכשיו עכ"ד