תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רל

תקנת עזרא קונטרס תקון חשוב תנן התם במעילה (דף כ"א ע"ב) נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע וחכ"א עד שיוציא את כל הכיס עכ"ל המשנה. וכתבו התוס' שם ד"ה פרוטה וכו' כיון שהוציא הראשונה מעל דברי ר"ע ואע"ג דספיקא הוא אם נהנה בשל הקדש ר"ע לטעמיה דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי בכריתות (דף כ"ב) תימה וליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה וכי תימא דבר שי"ל מתירין הוא כ"י פדיון ואפי' בארך לא בטיל, הא ליכא למימר, דדבר שי"ל מתירין דרבנן הוא, וצ"ל דליכא אלא חד בכיס דליכא ביטול, א"נ מטבע חשיב ולא בטיל עכ"ל. פרק א'

הנה קושית התוס' דליבטל האי פרוטה של הקרש אלימתא היא מאוד כנראה, והתוס' בסוטה (דף י"ח ע"א) ד"ה חזר וחלקן מהו וכו' כתבו וז"ל, ומהא נמי דתנן בפרק בתרא דמעילה פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"ע וחכ"א עד שיוציא את כל הכיס. אלמא לר"ע אית ליה ברירה כה"ג דאמר בפרוטה הראשונה הוברר הדבר שפרוטה הראשונה שעלתה בידו היא היתה של הקדש שנפלה, מיהו לא אתברר לן התם במאי פליגי עכ"ל (ומסקי שם התוס' דבפרוטה שנפלה לתוך הכיס ודאי דאין לומר ברירה כיון שהוכר מתחילה) ודבריהם צ"ע דאמאי לא אתברר להו במאי פליגי, הרי התוס' במעילה כאן ביארו שפיר דר"ע אזיל לשיטתיה דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי כמו על ספק חיובי חטאות כדאיתא בכריתות (דף כ"ב) ורבנן דפליגי וס"ל דאינו חייב עד שיוציא את כל הכיס נמי לשיטתייהו דאין חייבין על ספק מעילות אשם תלוי, ובאמת דכן מפורש בתוספתא פ"ב דמעילה דהא דמחייב ר"ע משהוציא את הראשונה היינו אשם תלוי וכן מפורש נמי בירושלמי פ"ז דדמאי ע"ש, הרי דנתברר פלוגתתם בעליל, ואין לומר דהתוס' שם קשה להו אליבא דר"ז דס"ל בכריתות (דף י"ז) דהא דחייבין אשם תלוי על חתיכה אחת מב' חתיכות ולא על חתיכה אחת שיש עליה ספק משום דבעינן באשם תלוי שיהא אפשר לברר איסורו, א"כ באופן זה שאמר פרוטה בכיס זה הקדש שהרי אי אפשר לברר איסורו בשום אופן גם בחייבי חטאות פטור מא"ת, ומשו"ה רצו התוס' שם לומר דמשום ברירה מחייב ר"ע אשם ודאי, זה אינו דהא התוס' בסנהדרין (דף ד') כתבו להדיא דלר"ע לא בעינן כלל בא"ת חתיכה אחת מב' חתיכות עיי"ש, וביותר דהרי עיקר דבר זה דלר"ע לא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות הוא בכריתות (דף כ"ג) במשנה דחתיכת חלב וחתיכת חולין אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא א"ת דברי ר"ע. ופירש"י דר"ע לא בעי חתיכה אחת מב' חתיכות, ובגמ' שם אמר ליה רבא לר"נ לר' יוסי חטאת הוא דלא מייתי שניהם הא א"ת מייתי היינו ת"ק, וכי תימא חתיכה אחת מב' חתיכות איכא בינייהו והא תניא וכו', מבואר מדברי רבא דבאופן זה דאכל אחד את הראשונה ואחר אכל את הב' לא הוה חתיכה מב' חתיכות, ונראה דרבא אזיל בזה לשיטתיה, דשם בכריתות (דף י"ז ע"ב ודף י"ח ע"א) אמר רב יהודא אמר רב היו לפניו ב' חתיכות ואכל אחת מהן מביא אשם תלוי חתיכה אחת פטור, מ"ט אמר רבא משום דכתיב מצוות מלא דבעינן חתיכה מב' חתיכות, ר"ז אמר ב' חתיכות אפשר לברר איסורו חתיכה אחת אי אפשר לברר איסורו רב נחמן אמר ב' חתיכות איקבע איסורו, מאי בינייהו איכא בינייהו אכל גוי חתיכה אחת ובא ישראל ואכל את השניה, לרבא ליכא מצוות לר"ז אי אפשר לברר איסורו דהא בעת שאכל את השניה ליכא הראשונה בעולם, ולרב נחמן איקבע איסורא וחייב אשם תלוי ע"כ, ממילא הא דקאמר רבא דבכהאי גוונא שאכל אחד את הראשונה ואחד את השניה דלא מיקרי חתיכה אחת מב' חתיכות הוא דוקא לשיטתיה הוא דבעינן מצוות [וה"ה לר"ז נמי] אבל לר"נ פשיטא דזה מיקרי חתיכה אחת מב' חתיכות כיון דאיקבע איסורו, ובזה יש ליישב מה דרש"י סותר את עצמו דבשבת (דף ע"ב ע"ב) אמר עולא למאן דסובר אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה, ופירש"י פלוגתא דר"ע ור"ט הוא בכריתות (דף כ"ב) דר"ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי, ופי' היו לפניו ב' חתיכות אחת של קודש ואחת של חולין ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל מביא א"ת עכ"ל, והסתירה גלויה דהרי רש"י בעצמו כתב בכריתות (דף כ"ג) דלר"ע לא בעינן בא"ת חתיכה אחת מב' חתיכות כמו שהבאתי לעיל, אבל לדברינו ניחא דשם במשנה שפיר פירש"י דלר"ע לא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות משום שידע דכן יאמר רבא על משנה זו בגמ' שם ואין שום חולק, אבל בשבת שם פירש"י אליבא דהלכתא דקיי"ל כרב נחמן דהעיקר תליא באיקבע איסורא כמו שפסק הרמב"ם בפ"י מה' שגגות, ועיין בשב שמעתתא שמעתא א' פרק ח' שכתב סמוכין לדעתו מסתמא דגמ' בכתובות (דף כ"ב) דקיי"ל כרב נחמן עיי"ש, ולר"נ באמת ס"ל לר"ע דבעינן חתיכה אחת מב' חתיכות לכן צייר רש"י בשבת אליבא דר"ע נמי בשני חתיכות, וא"כ ממנ"פ קשה על התוס' דסוטה דמאי קשה להו דהרי לר"נ דס"ל דלר"ע בעינן חתיכה א' מב' חתיכות הרי גם בפרוטה בכיס זה הקדש נמי איקבע איסורא, וכ"כ התוס' להדיא בסוכה (דף ו') ד"ה ור"ש דרק לרבא לא בעי ר"ע חתיכה אחת מב' חתיכות אבל לר"נ י"ל דגם ר"ע ס"ל דבעינן חתיכה א' מב' חתיכות עיי"ש, ולרבא דאליביה אזלי באמת התוס' שם דהרי איהו הוא בעל המימרא דשם, הרי לשיטתיה ולשיטת ר' זירא לא בעי ר"ע כלל חתיכה אחת מב' חתיכות ומה זה דלא ברירא להו להתוס' שם טעמיה דר"ע וחכמים דפליגי עליו

ומזה יש להקשות גם על הירושלמי ביבמות (פ"ד ה"ב) דאיתא התם דכל מי שאי אפשר לעמוד על וודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי, ופריך עלה מהא