תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רכח

וממכר נגמרים ע"י קנין סודר מפני שקנינים אחרים דורשים מקומות וענינים שא"א למלאותם תמיד, ממילא הרי לא יכול לדין דיניהם

ב) רקקה דם מהו. אחרי שהוחלט בדעתם שאיננו יכול לדון דיניהם מהא דלא ידע להשיב על השאלה גידמת במה היא חולצת, אמרו לנסותו בדיני איסור והיתר, וכיון שהשאלה הראשונה היה בדין חליצה, לא הרחיקו ללכת גם בשאלה השניה לתור אחרי איזה הוראה שיש לה פנים הרבה, אך שאלו אותו דין שני מדיני חליצה גופא יבמה שרקקה דם מהו, שהרי עיקר ענין חליצה הוא ענין של איסור והיתר, ויש חילוק בין מוצצת שאי אפשר בלא צחצוחי רוק ובין שותת דאפשר בלא צחצוחי רוק ובין אינה לא מוצצת ולא שותת, ועיין בישועות יעקב לאהע"ז סי' קס"ט ס"ק י"ט שכתב וז"ל, ולי נראה טעם הדבר דבאמת כשאינה שותת בודאי נתערב ג"כ ברוק, דדוקא בשותת דם ממקום ידוע אפשר בלא רוק אבל כשאינו שותת רק רקקה א"א שלא יתערב בפיה עם רוק, והא דבעינן מוצצת משום דבאמת המרדכי הקשה דלתבטיל מיעוט הרוק ברוב הדם, ותירץ דדבר שבא לעולם בתערובות אינו בטיל וכו', ומעתה בשלמא כשמוצצת הרי מוצצת הדם והרוק ביחד ולא נתבטל, אבל באינה מוצצת אף שא"א בלא צחצוחי רוק שנתערב בפה, מ"מ כיון שהיה הדם פעם אחד נפרד מרוק הדר שייך בזה תורת בטול וכו' עכ"ל עיי"ש שהאריך בזה, ועיין בדברינו בספר זה בפרקים רבים באריכות והמעיין היטב בפרקים האלה, יראה שעל יתד זה דיבמה שרקקה דם תלוי הרבה יסודות מדיני בטול ברוב ובששים מתי שפיר בטיל אפי' דבר שיל"מ ודבר חשוב, ומתי אדרבה ליכא בטול אפי' בדבר שאינו חשוב ואין לו מתירין, וכשראו שלא השיבן ר' לוי על שאלתם זו יבמה שרקקה דם מהו, שפטו שאינו יודע דיני בטול ברוב מתי בטל ומתי לא בטיל, וא"כ אינו יכול למלאות בקשתם שבקשו מרבי שיתן להם איש שיהיה "משנה אותנו" היינו שיורה להם הוראות איסור והיתר אשר רוב סדרי המשניות מהם הנה הנם, דהרי דיני הבטול המה כמעט המרכז שכל דיני או"ה תלוי בהם כידוע ודדא חסר הכל חסר, ובודאי צדקו לפי דעתם

ג) מהו הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום וכו'. ואחרי שהוחלט בדעתם שגם להורות הוראות אינו יודע רצו עוד לנסותו בענין היותר קל שבקשו מרבי שיהיה "מקרא אותנו" היינו שיהא יודע פרק בדרוש המקראות, וידוע שחלק הדרוש לכל איש אשר רוח בו אין זה מעבודות קשות שבמקדש הרבנות, לדעת לעות את יעף דבר, ולכן שאלהו פסוק אחד אשר הוא סותר את עצמו מיניה וביה לכאורה ולראות מה יתרץ עליו, וכאשר ראו שגם בזה לא השיבן מאומה שפטו לפי טעותן בצדק, שלא זהו האיש אשר המה מבקשים, וגם הוא חלץ מהם והלך לו בבקר השכם

אולם באמת ידע רבינו הקדוש את אשר לפניו והכיר את ר' לוי בר סיסי כי הוא איש האשכל, איש שהכל בו גם בקי בדינים גם בקי באיסור והיתר וגם שערי הדרוש פתוחים לפניו לרוחה, כמו שראינו אשר לרבי השיב על כל השלשה שאלות כדין וכהלכה וכראוי, והא דלא ידע בסימוניא מה להשיב להם לא היה רק בו האשם. כי בני העיר סימוניא היו אשמים יותר ממנו בדבר אשר נתעלמה ממנו הלכה במה שעשו רו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה הימנה וטפח רוחו עליו, אבל לקושטא דמילתא היה רלב"ס חריף ובקי וראוי לאותה אצטלא דסימוניא

ואולם זאת מודעה רבה כי לא כהבעלי-בתים שבימי חכמי הש"ס בסימוניא ועוד עיירות כמוה, הבעלי בתים בימינו אלה אשר בקרבם הרבנים יושבים דנין מורים ודורשים, כי חלילה להבע"ב שבימינו לעשות כבוד והדר לת"ח אשר הוא דן דינם מורה הוראתם ודורש להם, לעשות לו בימה גדולה ולהושיבו למעלה ממנה, פן יתנאה חלילה ותתעלם ממנו הלכה, ואדרבה כל איש פשוט שבושת פנים אין לו, הנה הוא רוכב ומנהיג ופני הדור ותמיד ישתבח בעיר אשר כן עשה, ותלמידי חכמים חפו ראשם כמו שצריך להיות ע"פ הש"ס דסוף סוטה בעיקבא דמשיחא, ולכן בימינו אלה נוכל להיות בטוח בה' כי כל רב בישראל אם אך היה לו ידיעה בתחילה לא יכשל בדבר הלכה מתוך גאוה ורמות רוחא, וגם הרבנים בימינו אלה רחוקים מר' לוי בר סיסי, ואם נכשל אחד באיזה דבר הלכה איננו משכים בבקר והולך לו חלילה לו מעשות כדבר הזה, הימים נשתנו

גם בענין כתיבת והדפסת ספרים לא כהימים הראשונים הימים האלה, הימים הראשונים היו טובים הרבה מאלה, העתים נשתנו מאוד, עוד בימי רבינו החתם סופר היה מקום לחשוד מחברי ספרים כי עבודתם היא שלא