תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב) רכז

פתיחה

רבינו עבר על סימוניא יצאו אנשי סימוניא לקראתו, א"ל רבינו תן לנו אדם אחד שיהא מקרא אותנו ומשנה אותנו ודן את דינינו, נתן להם ר' לוי בר סיסי ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה ונתעלמו דברים ממנו, שאלו ממנו שלש שאלות, גידמת במה היא חולצת ולא השיבן, רקקה דם מהו ולא השיבן אמרו דילמא לית הוא בר אולפן דלמא בר אגדה הוא נשאליה קראי, א"ל מהו דכתיב הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת ולא השיבן, כיון שראה צורתו השכים בבקר והלך לו אצל רבינו, א"ל מה עשו בך אנשי סימוניא, א"ל אל תזכרני צרתי שרש שאלות שאלוני ולא יכולתי להשיבן, א"ל ומה אינון, א"ל גידמת במה היא חולצת, א"ל ולא היית יודע מה להשיב א"ל אין אפי' בשיניה אפי' בגופה, רקקה דם מהו, א"ל ולא היית יודע מה להשיבן א"ל אם היה בו צחצוחית של רוק כשר ואם לאו פסול, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת וכו' א"ל ולא היית יודע מה להשיבן, א"ל רשום עד שלא נגזרה גזרה אמת משנגזרה גזרה, א"ל ודמה לא השבת אותם כשם שהשבת אותי, א"ל עשו לי בימה גדולה והושיבוני עליה וטפח רוחי עלי ונתעלמה הלכה ממני, קרא עליו רבי אם נבלת בהתנשא. [ילקוט תצא רמז תתקל"ח ומ"ר בראשית פרשה פ"א וירושלמי פרק מצות חליצה] והמאמר צריך ביאור, וכנראה שלעומת הג' דברים הנדרשים מכל רב בעיר קטנה או גדולה, להיות יודע להטיף לבני עירו מוסר ויראת שדי, להיות מורה הוראה באיסור והיתר, ולהיות דן דיני ממונות בין אדם לחבירו, לעומת זה שאלוהו השלשה שאלות, אבל צריך ביאור איככה המה עומדים מחזה מול מחזה זה לעומת זה, וזה אשר רצוני לבאר בזה בעזה"ש, אבל אראה לקצר כל מה דאפשר

בנוהג שבעולם הבוחן ובודק כשרונותיו של אדם לדעת אם הוא חריף ובקי סיני ועוקר הרים, ישאלהו מראש איזה שאלה חריפה הצריכה פתרון מאיזה מקום מן הצד וממרחק תביא לחמה, וידוע שבאם אסתגר הנשאל בקמייתא לא ישאלוהו עוד שאלות סגלגלות רחוקי הפתרון, אכן ינסו לשאלו שאלה אשר פתרונה ישר ואינה צריכה רשום הקדמה מרחוק רק כאן נמצא כאן היה, וכה הוא הולך הלאה מן הכבד אל הקל להקל על הנשאל יותר ויותר, גם ידוע כי דיני ממונות ודיינים הוא המקצוע היותר מורכב מהקדמות רבות כמעט מכר חלקי תורתינו הקדושה, ואחריו דיני איסור והיתר, ואחריו עניני מוסר ומידות, ולכן אנשי סימוניא בחנו את רלב"ס מתחילה אם יכול הוא לדין דיניהם, ואח"כ אם הוא יודע לשנות להם דיני איסור והיתר, ובאחרונה שאלוהו מקרא המדבר מענין מוסרי, ועפ"ז יתבאר המאמר כמין חומר שמעה עמי בינה זאת

א) גידמת במה היא חולצת. זוהי בחינה אם בקי הוא בדיני ממונות, דהנה בספר מטה יששכר הביא מהחזקוני ב' טעמים לחליצת המנעל בחליצת היבמה, אחד שהוא כקנין סודר להקנות לו ירושת אחיו המת וקונין במנעל כדכתיב ברות לכ"ד שלך איש נעלו ונתן לרעהו, ושני להורות שהיבמה חפצה לעבדו ולשמשו כשפחה לאדונה ע"ש ולטעם הראשון שהוא ענין קנין סודר צריך המנעל להיות של היבם הקונה דוקא ולא של אחר וצריכה לאחוז דוקא ביד אבל באופן אחר אין כאן קנין עיין בח"מ סי' קצ"ה שם מבואר הדבר באר היטב, אבל אם חליצת המנעל ביבמה הוא להראות להיבם עבדות והשתעבדות, ודאי דגם מנעל של אחר לא של יבם וגם אם תחלוץ נעלו בשיניה ולא בידה נמי חליצתה כשרה דמאי שנא מנעל שרו ובידה, וכיון דמפורש שם במשנה דר"פ מצות חליצה (דף ק"א ע"א) אם חלצה בסנדל שאינו שלו חליצתה כשרה וע"ש (דף ק"ג ע"ב) דיליף לה מקרא, ממילא למאן דבקי בדיני קנין הרי מוכח לו בהחלט דחליצה לאו משום קנין דשלף איש גערו הוא, וא"כ כשרה חליצתה גם בשיניה גם בגופה דדי גם בשיניה להראות לו השתעבדות כאשה לבעלה, ואם לא ידע ר' לוי להשיב על שאלתם הגידמת במה היא חולצת, אע"פ שהמשנה דחלצה במנעל של אחר חליצתה כשרה ודאי אין לחשוד אותו שנעלמה ממנו כידוע שזהו דבר שלא יאומן על שום אמורא, הוכיחו אנשי סימוניא מזה שאינו בקי בדיני קנין סודר, וכיון דכמו שידוע רוב עניני משא ומתן מקח