תקנת עזרא (מעילה) צט

אם בשעת חלות איסור השני היה שיעור שלם כיון דהשתא ליכא רק חצי שיעור אתי שפיר איסור השני וחייל על איסור הראשון, לכן חייל שפיר איסור דנבלה על חצי שיעור דטמאה אף לענין אכילה ומש"כ הגבורות ארי בזה ביומא (דף ע"ג) דאם יאכל אח"כ עוד חצי שיעור מטמאה יצטרף לחצי שיעור טמאה הראשון ולא ילקה שוב על לאו דנבלה וא"כ גם קודם שאכל חצי שיעור מטמאה השני אינו לוקה אנבלה דהוה התראת ספק שמא יאכל עוד ח"ש מטמאה הוא דחוק מכמה טעמים ודו"ק

ואין להקשות לפ"ז אמאי לא משני הש"ס בחולין (דף קי"ג) דאיתא התם המבשל חלב בחלב חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה, ואמרינן התם איכא דאמרי אבישול כו"ע לאו פליגי כי פליגי אאכילה וכו' ואי בעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, ואמאי לא משני דשניהם באכילה מיירי אלא דמ"ד לוקה מיירי שבישל מתחילה חצי זית חלב וכחצי זית חלב להכי חל איסור דבשר בחלב על איסור דחלב, ומ"ד דאינו לוקה מיירי דמתחילה בישל זתים שלמים ואח"כ חתך ונשתייר שני חצאי כזתים ומשו"ה אינו לוקה דכיון דבשעת חלות האיסור לא היה חל שוב אינו חל גם אח"כ, זה לא קשה מידי דהא תינח אליבא דרב אבל לוי הא ס"ל דאפי' אם היה מעיקרא שיעור שלם כיון דעתה הוא ח"ש נמי חל, וכי תימא דבאמת שניהם ס"ל כרב ולא כלוי ושניהם מיירי באכילה כמו שהקשינו, זה אינו דהרי בחולין (דף ק"ח) פליגי רב ולוי גבי חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זע"ז דאמר רב לוקה על אכילתו ואינו לוקה על בשולו. ומקשה שם הש"ס ממנ"פ אי מצטרפי אבשול נמי לילקי ואי לא מצטרפי אאכילה נמי לא לילקי ומשני לעולם דלא מצטרפי והכא במאי עסקינן בבא מיורה גדולה, ולוי אמר אף לוקה על בשולו וכן תני לוי במתניתיה, וא"כ לרב הרי אינו עובר על הבשול אלא א"כ בשל כזית שלם מחלב וכזית שלם מחלב דלא מצטרפי לבשול, וא"כ בודאי דלא חל אח"כ אליבא דרב דס"ל כאן במעילה דבאופן זה לא מצטרפי דכיון דבשעת חלות לא חל גם אח"כ לא חייל, וללוי דס"ל דעובר על בשול חצי כזית חלב וחצי כזית חלב הא איהו ס"ל כאן במעילה דחל אח"כ נמי דהא קאמר דנבלת טמאין עם נבלת טהורין מצטרפין לענין אכילה נמי, אלמא דאע"ג דבשעת חלות איסור נבלה היה מהטמאה שיעור שלם ולא חל איסור נבלה עליו, מ"מ לאחר שנשאר רק חצי שיעור חל עליו איסור נבלה וה"נ לענין בשר בחלב וע"כ לא היה יכול הש"ס לשנויי שם בין לרב בין ללוי ודו"ק היטב ועוד פלפלנו בזה בספרי תקנת השבים לסי' פ"ז) ע"ש

מכל זאת כיון דהתוס' והמפרש ורגמ"ה כאן לא פירשו כן סוגיא דידן, נראה דס"ל למונח קיים דלמ"ד אין אחע"א אפי' על חצי שיעור לא חל וכן מוכת מהתוס' במס' יבמות דף ל"ג ע"א ד"ה אלא מליקה וכ"כ הרשב"א הובא בש"ך יו"ד סי' רט"ז דלא כהתוס' בשבועות דף כ"ב וכ"ג ודו"ק, וכן פסק הרמב"ם פ"ד הי"ז מה' מאא"ס דלענין אכילה לא מצטרפי. וע"כ לחלק בין כל איסור דאינו חל על איסור ובין שבועה דחלה על חצי שיעור לר"ל אליבא דכו"ע וכן להרמב"ם דס"ל דאף גם לדידן דקיי"ל כריו"ח דח"ש אסור מה"ת אפ"ה שבועה חלה עליו. דזה אינו רק במפרש שלא אוכל חצי שיעור דהשבועה הוה על חצי שיעור ובח"ש לבדו בלא שום צירוף מקיים השבועה לכן שפיר, חל על חצי שיעור, כיון דהאיסור השני נחשב בהחצי שיעור בלי שום צירוף, וכמו הא דשבועות שמפרש שלא אוכל חצי שיעור דנבלות ודכוותיה, אבל היכא דבחצי שיעור לבד אינו מקיים השבועה רק ע"י צירוף. לח"ש אחר וכן לענין איסורין היכא דגם באיסור השני לא הוה חצי שיעור חשוב באפי נפשיה שיהא לוקה עליו, רק ע"י צירוף לחצי שיעור אחר שיכול לצרפו עתה ע"י כח איסור שני, גם בזה אמרינן אאחע"א, וכ"כ הח"ס חיו"ד סי' צ"ב מסברא דנפשיה ולא הביא ראיה מסוגיא זו לפי מה שפרשוה הראשונים ז"ל, ומהתוס' דחולין (דף ק"ב ע"ב) ד"ה שאין בו כזית ודאי דאין ראיה כמש"כ לעיל דהתם אליבא דר"ל אזלינן דאיהו ס"ל בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת וכיון דאיהו ס"ל חצי שיעור מותר מה"ת ודאי דיש כח לאיסור השני לחול על חצי השיעור שאינו אסור רק מדרבנן להצטרף עכשיו לאיסור שני להיות לוקה, משא"כ לריו"ח דח"ש אסור מה"ת לכן כיון דגם עכשיו ע"י איסור השני הבא עליו אין לו שיעור בפני עצמו רק ע"י צירוף ח"ש מאיסור הראשון לכן בכה"ג לא חייל כלל להצטרף לשני להיות לוקה, ומ"מ אפשר לומר דגם לר"ל אינו חל על חצי שיעור בקום ועשה היכא שלא יקיים שבועתו רק ע"י דבר אחר ולא ע"י האיסור עצמו ואפי' על חצי שיעור דרבנן אלמוהו רבנן כשל תורה, אבל בשב ואל תעשה כהא דבחולין (דף ק"ב) הנ"ל שם אין יכולת לחז"ל לעקור דבר מה"ת בלא צורך גדול לר"ל, משא"כ לעבור על דבריהם בקום ועשה אלמוהו חז"ל לתקנתם אף בכה"ג וגם לר"ל לא חל על חצי שיעור ודו"ק היטב ועיין בתשובות רע"א מהדו"ת סי' קי"ט

ועיין בשו"ת באר יצחק חאו"ח סי' יו"ד הביא קושית הגרע"א בתשובותיו סי' ע"ו שהקשה דלמה צריך ר"ל שם בשבועות (דף כ"ב) לאוקמה במפרש חצי שיעור, הא י"ל פשוט דנשבע שלא יאכל דברים אסורים ואכל כזית מנבלות ושרצים ע"י צירוף כמבואר שם במשנה דלענין איסור נבלות ושרצים אין מצטרפין דלגבי כל אחד הוה חצי שיעור כדאיתא ברמב"ם פ"ד מה' מאא"ס, ולענין שבועה מצטרפין נבלות ושרצים דהוה משם אחד, וקושיתו חזקה דאף לפ"מ שביארנו הכלל בזה דכיון דהשבועה לא חל רק פ"י צירוף אין כח בהשבועה לחול אף על חצי שיעור מ"מ שפיר הקשה הגרע"א ז"ל, דהא לר"ל איירינן וכבר נתבאר דלר"ל היכא שלא יעבור עכשיו בידים ס"ל דגם בכה"ג חייל השבועה על חצי שיעור כדמוכח מתוס' חולין הנ"ל וא"כ הקושיא עצומה, והגרע"א בעצמו דחיק לה ליישב דאפשר דמשמעות המשנה ואכל נבלות וטרפות נבלות או טרפות קאמר ולא פ"י צירוף, אך הבאר יצחק תירץ דשם במשנה איתא שבועה שלא אוכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים ולא נקט ושקצים בוא"ו החיבור מבואר דאכל השקצים בלא הנבלות, וכבר ביארתי לעיל במשנתינו דהא דקתני כל השקצים מצטרפין זע"ז ודאי דלענין אכילה נמי מיירי לכו"ע וא"כ ודאי דלא חלה עליו שבועה והוא פשוט ונכון

והרב קרן אורה כתב כאן וז"ל ויש לשאול אמאי לא יחול כאן איסור נבלה אטמאה למ"ד חצי שיעור מותר מה"ת ומי מעכב, וכן יש לדקדק בפ' כל הבשר במבשל חלב בחלב דאמרינן התם דלכו"ע אאכילה לא לקי דאין אחע"א הא בבשר בחלב חצי זית מזה וחצי זית מזה נמי חייבין ולמה לא יחול עליהן איסור בשר בחלב כיון דאיסור חלב מה"ת אין כאן, וצ"ל כיון דאין אחע"א א"כ שמעינן דקרא דלא תבשל גדי בחלב אמו לא מיירי בחלב וממילא ליכא איסור בשר בחלב אפי' על ח"ש דחלב כיון דקרא לא אסרו, וכן בלאו דנבלה כיון דפשטיה דקרא דלא תאכל נבלה לא מיירי בטמאה א"כ ממילא אין בנידון דטמאה איסור נבלה כלל אפי' בחצי שיעור דטמאה, ובזה יש לדון בכמה מקומות, ובזה א"ש גם הא דפרק גיד הנשה דאיסור אבר מה"ת