תקנת עזרא (מעילה) ק

לא חייל אאיסור טמאה אע"ג דאיסור אבר מה"ח שיעורו גם בפחות מכזית בשר אם יש כזית בין הכל בשר וגידין ועצמות, ולפמש"כ ניחא דמ"מ פשטיה דקרא לא איירי בטמאה, וכן מורין דברי הרמב"ם בריש פ"ב מה' מאא"ס דמשמע שם דמקרא פשיטא ליה דאין איסור נבלה נוהג בטמאה, ועיין בתוס' חולין (דף ק"ב) ד"ה שאין מש"כ שם ולענ"ד כמש"כ עכ"ל הק"א, ואין לי עוד מה להעיר על דבריו יותר ממה שנתבאר בדברינו עד כאן ודו"ק

שם בגמ' אמר לך רב אסי האי תנא סבר איסור חל ע"א, פי' אבל אנן דס"ל אין אחע"א משו"ה ס"ל דלענין אכילה טהורין בפ"ע וטמאין בפ"ע דאין איסור נבלה חל על איסור טומאה, וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מה' מאכלות אסורות ה"ב וכתב המגיד משנה שם וז"ל וכבר פי' רבינו שדעתו שאין אחע"א אלא באיסור בת אחת או כולל או מוסיף ואין כאן אחד מג' דרכים אלו לפיכך אין איסור נבלה חל על איסור טמאה, הנה מבואר מזה דנבלה אטמאה אין כאן לא איסור כולל ולא מוסיף ובהיות כן יש לכאורה לתמוה על הנו"ב מהדו"ק חאו"ח סי' ל"ה וסי' ל"ו שנסתפק אי הוה נבלה איסור מוסיף על איסור יוהכ"פ מחמת הטומאה ופלפל שם ואין ולאו ורפיא בידיה וסיים שהדבר צריך אצלו תלמוד, והרי כאן מוכח דטומאה לא הוה איסור מוסיף ולמה נסתפק בזה, אולם עיין במש"כ לקמן בתוס' ד"ה אמר רב ל"ש דשם הוכחתי דעת התוס' כאן ובזבחים (דף ע') דטומאה הוא כמו איסור מוסיף ואכתי צ"ע, ואם איסור נבלה חל על איסור טרפה לכאורה נראה דלכו"ע חייל משום דלכו"ע ילפינן טרפה מחלב, אך ברמב"ם פ"ד מה' מאא"ס כתב הטעם מפני שהטרפה תחילת נבלה היא וזהו טעם חדש וביארתיו במקום אחר, ובתוס' כאן ד"ה אמר רב לא שנו הבאתי דבירושלמי איתא בזה פלוגתא דריו"ח ור"ל ודו"ק, ודע דלפמש"כ הלח"מ דלוקין אחלב נבלה וטרפה דלא כהפמ"ג יו"ד סי' פ"א סק"א ואחלב טמאה אין לוקין א"כ נבלה הוה איסור כולל ומשו"ה נקט הש"ס פרה שמתה ודו"ק היטב

ברש"י ד"ה ולוי אמר אפי' לאכילה וכו' וחייב שתים אחת משום נבלה ואחת משום בהמה טמאה עכ"ל, ביאור דבריו הוא דעל כזית שלם של טמאה שנתנבלה חייב שתים. אבל ודאי על צירוף חצי זית מנבלת בהמה טמאה וחצי זית מנבלת בהמה טהורה פשוט דאינו חייב אלא אחת דנבלה לבד, דעל החצי זית של נבלת בהמה טהורה ודאי שאינו יכול להתחייב משום איסור בהמה טמאה ולא תוכל א"כ להצטרף להחצי זית של נבלת בהמה הטמאה, ולא דמי להא דלקמן (דף י"ז ע"ב) ברש"י ד"ה אבל לענין אכילה וכו' דאי הוה חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרפין זע"ז לחייב עליו משום נותר ומשום פיגול עכ"ל, דהתם שאני דבקדשים היתר מצטרף לאיסור כידוע ועיי"ש מש"כ בחידושנו בזה ובספרי תקנת השבים דברתי בזה ע"ד הפלפול אבל הפשוט הוא כמו שכתבתי כאן

שם ד"ה אמר לך רב אסי וכו' והא דקתני ברישא מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין היינו נבלה ואבר מה"ח וכו' והא דקתני סיפא חצי זית מפרה בחייה וכו' התם ליכא איסור נבלה עכ"ל וכן הוא ברגמ"ה, הנה דבריהם תמוהין והנכון להגיה את הלשון כהרב חק נתן וז"ל, והא דקתני ברישא מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין היינו נבלה דטהורה ואבר מה"ח דבהמה טמאה דלא אתי איסור נבלה וחייל אאיסור אבר מה"ח ומצטרף. והא דקתני סיפא חצי זית מפרה בחייה וכו' התם נמי לא אתי איסור נבלה דבהמה טמאה ומצטרף עם איסור דאבר מה"ח דבהמה טהורה, וכונת המפרש ורגמ"ה היא להקשות כיון דהאי תנא סבר איסור חל על איסור א"כ אמאי קאמר ברישא מיתת פרה וכו' אין מצטרפין וכן בסיפא, ומתרץ דאין מצטרף איסור נבלה דבהמה טהורה עם איסור אבר מה"ח דבהמה טמאה משום דהוו שתי שמות אבל אין ה"נ דאם היו שניהן מתים מצטרפין דאיסור נבלה חל על איסור טמאה עכ"ל, וכ"כ הצ"ק, אבל הבה"ז כתב דדברי רש"י לאו לתנא דברייתא קאמר לה דלא מתיישב, אלא אליבא דרב אסי עצמו דס"ל דאפי' מת גם הגמל אינו מצטרף עם מיתת פרה, דבגמל ליכא איסור נבלה אלא טמאה ואבר מה"ח ובחייותן מצטרפין, וכן בסיפא דמיתת גמל וחיי פרה ס"ל דאין מצטרפין אפי' במיתת פרה מטעם הנ"ל עכ"ל, ועיין לקמן (דף י"ז ע"ב וי"ח ע"א) לענין ערלה וכלאי הכרם ולענין פיגול ונותר, אולם התוס' שלפנינו סוף פ"ק דמכילתין קשה להולמה דז"ל התוספתא כחצי זית מבהמה טהורה בחייה וכחצי זית במיתתה הרי אלו מצטרפין, כחצי זית מבהמה טמאה בחייה וכחצי זית במיתתה אין מצטרפין, כחצי זית מבהמה טהורה וכחצי זית מבהמה טמאה בין בחייהן בין במיתתן אין מצטרפין עכ"ל התוספתא, ותמוה דאי ס"ל להאי תנא איסור תע"א משו"ה ברישא מצטרפין א"כ אמאי בסיפא אין מצטרפין, ואפי' תימא דיש ט"ס בסיפא אכתי קשה במיצעותא אמאי אין מצטרפין וקשה להגיה הרבה תוספתא מפורשת וצ"ע, ומצאתי בקרן אורה שכתב וז"ל מדקאמר מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפין משמע הא מיתת פרה וחיי פרה מצטרפין אף דשני לאווין הן אבמה"ח ונבלה והוה מכאן ראיה להרמב"ם דנבלה וטרפה מצטרפין זע"ז, וה"נ לריו"ח דבשר מה"ח אסור משום בשר בשדה טרפה ל"ת משו"ה מצטרף עם נבלה, אלא דלפ"ז קשה אמאי לא יצטרף נמי מיתת פרה וחיי גמל דבשר מה"ח דגמל נמי אסור משום בשר מה"ח, ואפשר לומר דכיון דעיקר דין טרפה ליתא בטמאה כדאיתא בזבחים פרק חטאת העוף יצא עוף טמא שאין במינו טרפה וע"כ דלא קאי קרא דבשר בשדה טרפה אטמאה כלל, ממילא גם בשר מה"ח דטמאה לא אסירא מכח קרא דבשר בשדה טרפה, רק מקרא דאך בשר בנפשו דמו ל"ת כמו שכתוב לענין בני נח, ומשו"ה אין מצטרפין נבלה דטהורה עם בשר מה"ח דטמאה, ובזה א"ש התוספתא דמכילתין ספ"א דאיתא שם חצי זית פרה בחייה וח"ז במיתתה מצטרפין, חצי זית גמל בחייה וח"ז במיתתה אין מצטרפין, וע"כ הא דאין מצטרפין היינו לחיובי משום בשר מה"ח או משום נבלה דמשום איסור טמאה פשיטא דמצטרפין ואמאי לא מצטרפי לענין איסור נבלה כמו בפרה, אלא ע"כ דבשר מה"ח טמאה הוא מבשר בנפשו לא מבשר בשדה ע"כ לא מצטרפי, אלא דלפ"ז קשה אמאי מצטרפין פרה וגמל בחייהן, כיון דב' לאווין הם בשר בנפשו דמו ובשר בשדה טרפה, לכן נראה דמיתת פרה וחיי גמל לאו דוקא דה"ה מיתת פרה וחיי פרה לא מצטרפי, דנבלה וטרפה לא מצטרפי אהדדי ובתוספתא שם יש הרבה ט"ס בלא"ה, אבל מה אעשה שהרמב"ם כתב מפורש שמצטרפין נבלה וטרפה וכן נבלה ובשר מה"ח עכ"ל הרב קרן אורה, וכבר כתבתי שבירושלמי יש פלוגתא בין ריו"ח ור"ל אי חל איסור נבלה אטרפה ויש שם שתי גירסאות, וכנראה הרמב"ם אין מקורו מירושלמי זה שהרי כתב הטעם דטרפה תחילת נבלה היא וצ"ע בכ"ז ודו"ק

בתוס' ד"ה אמר רב לא שנו וכו' ולוי א"ל אע"ג דבעלמא אין אחע"א הכא מודה דאיסור חע"א דגלי קרא בנבלה וכו' התורה אמרה יבוא איסור נבלה