תקנת עזרא (מעילה) צח

פלוגתא דתנאי דרבנן ס"ל דחיוב קרן וחומש באוכל תרומה בשוגג הוא בכזית ואבא שאול סבר בשוה פרוטה והלכה כרבנן וא"כ קשה למה פי' המפרש משנתינו כאן דלא כהלכה, ובפי' רגמ"ה כתב באמת דמצטרפין לאוכל מכולן כזית כרבנן וכ"כ הרע"ב במשניות כאן והמפרש הולך תמיד בעקבות הרגמ"ה וכאן שינה וצע"ג למה, והנה במנחות (דף ע"ז ע"ב) בעי רבא תרומת לחמי תודה חייבין עליהן מיתה וחומש כיון דאתקיש לתרומת מעשר או אין חייבין עליהן מיתה וחומש דבו וחמישיתו מיעט וסלק בתיקו ע"ש, וקשה דלמה לא פשיט ממשנתינו דקחשיב כל הנך דחייבין עליהן חומש ומצטרפין דאיקרו תרומה ותרומת לחמי תודה לא קחשיב, ובשלמא ממשנה דחמשה חומשין הן דב"מ (דף נ"ה ע"ב) לא פשיט דאפשר דכיון דקחשיב התם תרומת מעשר גם תרומת לחמי תודה בכלל כיון דמנה ילפינן לה אבל כאן לענין צירוף למה לא קחשיב גם תרומת לחמי תודה ובירושלמי יבמות ס"פ יש מותרות פסק רב דחוזרת אינה אוכלת בחזה ושוק ומוכח התם דתרומת לחמי תודה דינם כדין חזה ושוק ולרב גם בתרומת לחמי תודה אסורה החוזרת ע"ש והרמב"ם פ"ו מה' תרומות הביא הדין דחוזרת אינה אוכלת בחזה ושוק ולא הביא דאינה אוכלת בתרומת לחמי תודה ובעניי איני יודע למה השמיט הרמב"ם דין תרומת לחמי תודה] ודוחק גדול לומר דגם לענין צירוף כיון דתרומת לחמי תודה מתרמ"ע ילפינן לא הוה שיור, כמש"כ היד מלאכי העתיקו לי ידידי ר' שאול קאצינעלינבויגין הגאון אב"ד דק"ק שילעל יצ"ו בזה"ל, דלא שייך בב' דברים דאתי חד מחבריה והוה כדבר אחד כ"כ הבית דוד פ"ק דב"ק וכ"כ הרמ"ז במשניות פ"ג דקדושין ויש ללמוד כן מתוס' זבחים (דף פ"ד רע"א) וז"ל אע"ג דתני אולי תני ושייר הך דחשיב בברייתא שמא משום דמהני דהכא שמעינן דכ"ש הנהו אלמא דלא מיקרי שיור היכא דאתי מהני דשנוין במתניתין וכו' עכ"ל היד מלאכי, גם בהאיבעיא רבעי רבא שם במנחות אי תרומת לחמי תודה מדמעת אם לאו ונשאר בתיקו בתוספתא דתרומות ספ"ח נראה דמדמעת אלא שאין הלשון מבואר שם יפה ואולי יש שם איזה חסרון בדפוס ולזה העירני ידידי הרב הגאב"ד דאופינא מו"ה נחום ברוך גינזבורג יצ"ו וכל זה אכתי צריך עיון, אחר כמה שנים הדפים ידידי זה ספרו מקור ברוך ובסי' ט"ו שם האריך בזה ולא הזכיר כלל דברינו אלה ולא אדע למה

במשנה כל השרצים מצטרפין זה עם זה, פי' בין לענין טומאה כמש"כ בפיהמ"ש להרמב"ם ז"ל בין לענין אכילה כמש"כ המפרש ורגמ"ה ז"ל והמחלוקת בגמ' הוא רק לענין נבלות, והטעם דבשרצים לכו"ע מצטרפין הוא משום דבמכות (דף י"ז ע"ב) איתא דלכל השרצים בין שרץ המים ובין שרץ הארץ ובין שרץ העוף יש בהן לאו אחד דלא תשקצו את נפשותיכם וגו' הכולל את כולן ועיין באלפס סוף פרק אלו טרפות ואכמ"ל, ולכן אם אכל משרצים הרבה כזית אף שלא משמונה שרצים או משמונה שרצים כעדשה לוקה, וכ"פ הרמב"ם פ"ב ה"ו מה' מאא"ס ועיין מש"כ בגמ' ולפ"ז אין אני מבין מש"כ רש"י לקמן (דף י"ז רע"א) ד"ה א"ל כי אקשינהו וכו' אלא לבל תשקצו וכו' עכ"ל וע"ש גם הרגמ"ה כתב כן בפי' הראשון דא"כ אמאי ס"ל לרב בגמ'. כיון דלאכילה אין נבלות מצטרפין הא הו"ל להצטרף בלאו דבל תשקצו וע"כ לומר דרק לענין לאו דנבלה קאמר דאין מצטרפין אבל גם זה קשה דמהיכא תיתי יחול בל תשקצו טפי מלאו דנבלה ועוד נדבר איה"ש בזה בגמ'

בתוס' ד"ה אמר רב ל"ש וכו' וכי פליגי רב ולוי בפלוגתא דתנאי בעלמא דפליגי באחע"א ועוד מדפריך בסמוך כצ"ל

דף פ"ז אמר רב ל"ש אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה וכו' ולוי אמר אפי' לענין אכילה נמי מצטרפין, הראשונים פי' הסוגיא דפליגי בענין איסור חל על איסור והתוס' הקשו דהרי היא פלוגתא דתנאי ותירצו דכולהו אזלי למ"ד אאחע"א אלא דהכא שאני ועיין בדבריהם ומש"כ שם שיש בזה עקולי ופשורי, גם קשה דלפ"ז למה להו לפלוגי בחצאי שיעורין לפלגו בשיעור שלם מטמאה שנתנבלה אי חייב שתים או אחת, לכן לולא דברי התוס' ויתר הראשונים היה נראה לומר דכו"ע ס"ל דאין איסור חע"א ופלוגתייהו הוא אם איסור דשיעור שלם חל על חצי שיעור מאיסור אחר, והתוס' בחולין (דף ק"ב) ד"ה שאין וכו' הקשו שם דאמאי לא חל איסור אבר מה"ח אטרפה כיון דמטרפה אין כאן רק חצי שיעור ע"ש, הרי דפשיטא להו דאף דאין איסור חל על איסור מ"מ על חצי שיעור חייל, אלא די"ל דהתוס' שם לר"ל כתבו כן דס"ל ח"ש מותר מה"ת ויתבאר איה"ש לקמן, והכי היא פלוגתייהו דרב סבר דאף דמטמאה הוה רק חצי שיעור מ"מ לא אתי איסור נבלה וחייל עלה, ולוי סבר כיון דמטמאה ליתא רק חצי שיעור ואין עליו מלקות אתי איסור נבלה בשיעור שלם וחייל עלה, וכן ראיתי באמת לאיזה גדולי האחרונים כהגאון בעל נחלת יהושע סי' יו"ד והגאון בעל מלבושי יו"ט ח"ב סי' ז' מקונטרס קו"ח ועוד דמפרשי באמת הכי והוא נכון בסוגין מאוד, ועיין ברש"י חולין (דף ק"ו ע"א) סוף ד"ה חדא מהני מבואר דאזיל בשיטת הראשונים כאן, אבל מ"מ פירוש הזה שכתבנו בשם האחרונים בדרך לולא פי' הראשונים ניתן להאמר וכמו שנבאר בזה

דהעיקר הוא כך דאם בשעת התחלת חלות האיסור השני ליכא מאיסור הראשון רק חצי שיעור ודאי חל לכו"ע, וכן איתא בשבועות (דף כ"א) דשבועה שלא אוכל נבלות וטרפות חל על חצי שיעור אף לריו"ח ע"ש בתוס', וכיון דבשעת חלות השבועה ליכא רק ח"ש מאיסור נבלה ודאי דחל, וכן מוכח מהתוס' במכות (דף ט"ז ע"ב) בריסק ט' נמלים והביא אחד חי והשלימו לכזית שהקשו דאיך יצטרף אותו השלם לכזית נבלה הרי אין איסור נבלה חל עליו כדאיתא במעילה דאין איסור נבלה חל על טמאה ע"ש, ולכאורה אמאי לא הקשו על הט' נמלים המרוסקין דלקי עליהן משום לאו דשרץ בכזית משום דאכילה כתיב בהו כמש"כ התוס' שם, אלא ודאי דפשיטא להו דכיון שבהט' נמלים ליכא כזית והו"ל רק חצי שיעור ע"כ בהשלימו לכזית חל לאו דנבלה על חצי שיעור ולא קשה להו רק על האחד החי שהוא שיעור שלם איך חל עליו לאו דנבלה, ומשו"ה הקשו נמי התוס' בחולין ודף ק"ב) הנ"ל דאיך לא יחול איסור אבר מה"ח על ח"ש דטרפה כיון דבשעה שתלש האבר לא היה מטרפה רק ח"ש ודאי דחל אח"כ, אבל פלוגתייהו דרב ולוי כאן הוא כיון דאין איסור נבלה חל על איסור דטמאה א"כ כיון דבשעה שמתה הבהמה דודאי היה בה אז שיעור שלם לא חל איסור נבלה עליה, לכן ס"ל לרב דאף אם חתך אח"כ חצי שיעור מבהמה הטמאה אין סברא שיצטרף לה עתה חצי שיעור דנבלה להתחייב על שתיהן משום כזית נבלה, דכיון דמעיקרא לא חל שוב אינו חוזר וחל גם אח"כ ע"י שנטל חצי שיעור. ואע"ג דאמרינן ביבמות (דף ל"ב) לענין אחע"א דאיסור אחות אשה מתלי תלי וקאי דאי פקע איסור אשת אח חל איסור אחות אשה, שאני התם דפקע איסור אשת אח לגמרי אבל לא ע"י שעושה חצי שיעור, ולוי ס"ל דלא שני ואפי'