תקנת עזרא (מעילה) צו

מנ"ל אזהרה בקדשי בדה"ב הרי תרומה היא קדוה"ג, והרמב"ם בפ"א מה' מעילה ובספר המצות כתב דילפינן מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך, וקשה אמאי לא יליף ח"ח מתרומה, ובסוגיא דמכות משמע דקרא ונדריך אתי לאוכל אחר זריקה ולעבור עליו בב' לאוין ע"ש בתוס' ובלח"מ פי"א מה' מעה"ק, ומש"כ המל"מ בריש ה' מעילה דע"כ קרא דונדריך אתי ללאו דמעילה דלאכילה לא צריך קרא דמכליל תקטר נפקא לא משמע כן במכות שם עכ"ל הקרן אורה, ואם חפץ אתה לדעת הדבר לאשורו עיין במל"מ שם ותראה ברירא דהאי דינא, ודע דקדשי מזבח נמי אינו חייב על מעילתן בפחות משו"פ אבל לא בעינן שיהא שוה להקדש מאומה דאפי' לא הפסיד להקדש כלל כיון שנהנה שו"פ מקדשי מזבח מעל, וכ"כ הרמב"ם מפורש בפ"ח ה"י מה' שגגות שגם על חתיכה של חלב נותר שאינו שוה להקדש כלום שהרי אינו נפדה ואינו נאכל בקדושתו וגם אינו ראוי לאכילת מזבח חייב משום מעילות. דבקדה"ג לא תליא כלל בהפסד הקדש וכ"כ התוס' ישנים בכריתות (דף י"ג ע"ב) ד"ה ואשם אחד עיי"ש, ואף דרש"י בכריתות (דף כ"ג ע"א) כתב דהא דמועלין בנותר הוא משום דאם עלו לא ירדו משמע דהיכא דאם עלו ירדו אין בו מעילה כבר הפיר ע"ז בגליון הש"ס בכריתות (דף י"ג ע"ב) ובעין יצחק חלק אבהע"ז סי' פ"ב כתב דבאמת פליגי בזה רש"י ותוס' ישנים. ועכ"פ תבין מזה דמה שכתבנו לעיל בסמוך בד"ה ולדברינו מובן קושית הכ"מ בביאור קושית הש"ס לא יהא אלא דאקדיש אשפה לבדה"ב אליבא דרגמ"ה והרמב"ם ניתן להאמר ודאי לדעת התוס' ישנים בכריתות הנ"ל וגם לדעת רש"י בכריתות הנ"ל יש ליישב, ומה שהקשה עוד הרב קרן אורה על קושית התוס' לעיל דהא אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, וז"ל לפ"מ שכתבו התוס' בפסחים דהא דאין פודין קדושת דמים להאכילן לכלבים הוא מדרבנן א"כ שפיר פריך הש"ס אמאי לית בהו מעילה דבר תורה עכ"ל, בעיני הדבר פליאה דהרי התוס' בפסחים (דף כ"ח ע"א) ד"ה אין פודין כתבו ואין לתמוה אטו משום חששא דרבנן נפקיע מעילה דאורייתא, דכיון דאמרו רבנן אין פודין לא שוויא מידי עכ"ל, הרי דמשום האיסור דרבנן פקע המעילה דבר תורה, וכבר יש באחרונים אריכות גדולה בענין איסור דרבנן אי מקרי ראוי מה"ת ועיין בע"ז (דף ס"ג ע"א) בתוס' ד"ה והא מחסרא משיכה ואכמ"ל

ע"ב במשנה חמשה דברים בעולה מצטרפין זע"ז, חנינא אתי למעוטי דם דאין מעילה בדם ועוד דכיון דכתב המפרש דסיפא אצטריך לאשמעינן דבשר וחלב] וסולת והיין והשמן מצטרפין אע"ג דמינא אחרינא נינהו להכי אשמעינן מנינא להשמיענו דבשרא ותרבא נמי תרי מינא אינון והכי מוכח בכריתות (דף ט"ז ע"א) דקחשיב להא דמתניתין לחמשה תמחויין עיי"ש היטב דבשר וחלב ב' תמחויין הן ודו"ק, ודע דהתוס' בזבחים ודף ק"ט ע"א) כתבו דמשנתינו לאו לענין מעילה איירי כאן גם רש"י בכריתות שם מפרש דמשנתינו לענין העלאה בחוץ איירי, אלא דהתוס' בזבחים שם כתבו דגם לענין העלאה בחוץ לא מצטרפי ומסקי דמשנתינו לענין פגול נשנית לאפוקי מר' יהושע דתמחויין מחלקין אפי' לקולא, ועיין במל"מ פ"ד מה' שבועות ה"א דמפלפל בזה הרבה וקצרתי, והא דיין מצטרף לאוכלין אע"ג דשיעורו ברביעית היינו משום דכשיקרוש יעמוד על כזית או משום דכיון דאוכלן דרך אכילה גם יין שיעורו בכזית ודו"ק ומש"כ רש"י כאן והתוס' שם דמצטרפי לענין פגול לכאורה במנחת נסכים הרי ליכא פגול כדלעיל (דף יו"ד ע"א), אלא משום דר"מ ס"ל דנסכים הבאים עם הזבח חייבין עליהם משום פגול וסתם משנה ר"מ להכי שפיר יש לומר דמשנתינו ס"ל דמצטרפי לענין פגול ג"כ ודו"ק

בגמ' מתני ליה ר"ה לרבא, בשבועות (דף י"ח) איתא ר"ה משמיה דרבא והגיה שם הגרי"פ משמיה דרב דהרי רב הונא מת קודם שנולד רבא כמש"כ הסדר הדורות, וכאן נראה עיקר הגהת השמ"ק דצ"ל מתני ליה ר"ה לרבה בריה דמעין סוגיא זו יש גם בב"ק (דף ק"ד ע"ב) א"ל רבה בריה ישתלמו קאמר מר או יש תלמוד קאמר מר א"ל יש תלמוד קאמינא ונראה דגם כאן צ"ל בעולם קאמר מר וק"ל

שם אלא אימא עולה ואימוריה מצטרפין זע"ז וכו' עיין מש"כ בתוס' ד"ה בשלמא ועיין בהגהות השמ"ק כאן

ברש"י ד"ה ששה דברים שבתודה וכו' והאי סולת דקתני היינו נמי מנחת נסכים וכו' עכ"ל והגיה השמ"ק בזה"ל ואית דאמרי הסולת זו מצה שבתודה והלחם זו חמץ שבתודה הרא"ש ז"ל עכ"ל, ופלא בעיני שכלשון הזה ממש כתב גם רגמ"ה ז"ל, ובכלל לא הבינותי שהרי גם החמץ וגם המצה הרי באין מסולת דוקא ושניהם נקראין אחר האפיה לחם במקרא ובמשנה בכל מקום ומ"ש דהכא קרא תנא למצה סולת ולחמץ לחם וצ"ע

ד"ה אלא תני בעולה וכו' ענין אחר, א"ל רבי בעולם קאמרת דבכל דבר שבעולם מצטרפין אלו החמשה דברים [אפי' בחולין ולטמא טומאת אוכלין כן הגיה השמ"ק] והא קתני בתודה דמשמע דבזבחים מיירי ולא בחולין עכ"ל, ואינני מבין פי' זה דאטו ליכא טפי מחמשה דברים שיצטרפו לטומאת אוכלין או לענינים אחרים והרי לקמן (דף י"ז ע"ב) משנה שלמה שנינו כל האוכלין מצטרפין זע"ז וכו' עיי"ש וא"כ למ"ל להקשות והא קתני בתודה ששה דברים ולא פריך ליה דמ"ש ה' דברים ותו לא וברגמ"ה ליתא פי' זה דלאו רבו של המפרש היה עיין מש"כ בההארה שבראש מכילתין

בתוס' ד"ה בשלמא להעלותו בחוץ וכו' ולאפוקי מדר"א דאמר יש דם אע"פ שאין בשר וכו' עכ"ל, ר"ל דלר"א לא בעינן צירוף לענין לזרוק הדם דאפי' ליכא מאימורין ובשר כלל נמי זורק הדם, אבל פשיטא דאז לא שייך לומר וחייבין עליהן משום פיגול נו"ט דהא בדם ליכא פיגול נו"ט וא"כ לענין דינא דצירוף פיגול נותר וטמא ליכא מחלוקת בין ר"א ור"י ודו"ק היטב

באו"ד והא דקתני לחייב עליהן משום פנו"ט היינו לזרוק עליו את הדם וכו' עכ"ל, הנה בזבחים (דף ק"ט ע"ב) כתבו דבריהם ביתר ביאור וכונתם הוא דאיך נפרנס לשינוייא דש"ס לישנא דברייתא דקתני מצטרפין לחייב עליהן משום פנו"ט כיון דמיירי לענין זריקה, ותירצו דכוונת הברייתא היא דכיון דמצטרפי אהדדי בשר ואימורין לענין זריקה א"כ היתה הזריקה כתיקונה והזריקה משווי לה פיגול דכל דלא נזרק הרי אין חייבין משום פיגול כדאיתא במכילתין בפ"ק וכן הוא נמי בנותר וגם בטמא קיי"ל במכות (דף י"ח ע"ב) דקודם זריקה אין חייבין משום טומאה כיון דלא ניתר עדיין לטהורין ע"ש, והשמ"ק משנה הגירסא בתוס' אבל מ"מ הכל הולך אל מקום אחד כמעט, ועיין לעיל (דף ז' ע"א) לענין דין מחשבין על האבוד ועל השרוף וברמב"ם פי"ד מה' פסוהמו"ק, ודע דבתוספתא ספ"א דמכילתין שם איתא ברייתא זו בזה"ל, עולה ונסכיה