תקנת עזרא (מעילה) צג

וחייב לצאת ידי שמים משא"כ בהזיד בחמץ שחומר הכרת נעשה בו לכן פטור אף לצאת ידש"מ דקלב"מ ודו"ק בכ"ז היטב ועוד נדבר בזה איה"ש במקו"א

ולכאורה מצאתי סתירה לזה מהצל"ח בפסחים שכתב על הקושיא המפורסמת עיין קצוה"ח סי' כ"ח ובנתיבות שם אהא דאיתא בכריתות (דף י"ג) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד וכו' ר"מ אומר אף אם היתה שבת והוציאו בפיו ע"כ, והקשו כיון דבשבת הוא חיוב סקילה ופטור מקרן וחומש משום קילב"מ ובפסחים (דף כ"ח) תניא האוכל חמץ של הקדש יש אומרים מעל ויש אומרים לא מעל מאן יש אומרים ר' נחוניא בן הקנה דפוטר חייבי כריתות מתשלומין, וכתבו שם התוס' ד"ה רנב"ה דכיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן שאין אשם מעילה אלא כשיש קרן וחומש ע"ש, וא"כ אם היתה שבת והוציאה בפיו דפטור מקרן וחומש פטור נמי מאשם מעילות וא"כ מה הוסיף ר"מ הא מת ומשלם ר"מ נמי לית ליה, ותירץ הצל"ח בפסחים שם וז"ל, והנלע"ד בזה דבר חדש שיש חילוק בין חייבי מיתות דפטורין מתשלומין לכו"ע ובין חייבי כריתות דפטורין רק לרנב"ה, ומלבד גוף הפלוגתא שבין רנב"ה לשאר תנאי אם כרת פוטר מתשלומין יש עוד פלוגתא ביניהם בחייבי מיתות בי"ד, ואומר אני דחייבי מיתות בי"ד דפטורין מתשלומין משום קילב"מ לא שייך במידי דהקדש בין בקדושת הגוף ובין בקדושת בדה"ב שהתשלומין הן לשמים, ואיך יהיו פטורין מטעם קילב"מ והרי כל קילב"מ חייב בדיני שמים כדאיתא בב"מ (דף צ"א) גבי אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו וא"כ אין לפטור תשלומין שהן לשמים, וא"כ ממילא משכחת לה קרבן מעילה בהדי חיוב שבת, אך כל זה הוא לרבנן אבל לרנב"ה אפי' לשמים ליכא מיתה ותשלומין דהרי באמת הא דחייב לצאת ידי שמים אף היכא דקילב"מ למדתי טעם הדבר מדברי הגמ' בב"מ שם דקרא דכדי רשעתו לב"ד קמזהיר רחמנא שב"ד לא יחייבו שתי רשעות עיין מכות ודף י"ג ע"ב) דמטין דברי הש"ס הכי] אבל הוא מצד עצמו תשלומין יש עליו וחייב לשלם, ורבים מהראשונים ז"ל ס"ל דגם ב"ד מחייבין אותו לשלם אלא דלא נחתינן לנכסיה ולא כייפינן ליה עיין בשמ"ק בב"מ שם. וכל זה לרבנן אבל לר' נבה"ק דכרת נמי פוטר מתשלומין והרי כרת ב"ד דשמים מחייבו ליה וצ"ל לדידיה דלא רק לבי"ד של מטה קמזהיר רחמנא על שתי רשעיות אלא דגם להחוטא גופא פטרה רחמנא גם מלצאת ידש"מ, וא"כ בפסחים שם דהסוגיא אזלי אליבא דרנב"ה שפיר לא מעל דכיון דפטור מקרן וחומש אפי' לצאת ידש"מ ליכא אשם אבל שם בכריתות ר"מ שפיר קאמר אף אם היה שבת והוציאה בפיו ואפ"ה חייב אשם מעילות כיון דהחוב הוא לשלם לשמים לבי גזא דרחמנא אין בו כלל דין קילב"מ עכ"ל בקיצור מעט. וא"כ לדברי התוס' בכתובות שהבאתי בראש דברינו דרבי סובר כרנב"ה ממילא גם לרבי אף לצאת ידש"מ לא יתחייב היכא דקילב"מ, וא"כ הדרא קושיתינו לדוכתה דאיך קאמר רבי ומעלה מעל בה' לרבות אימורי קדק"ל למעילה הא כיון דאחלב חייב כרת אאכילה א"כ פטור מקרן וחומש אפי' בשגג על החלב וכיון דליכא קרן וחומש ליכא גם קרבן מעילה וכבר הוכחנו לעיל דרבי ע"כ לא לבד לענין הנאה מרבה מעילה דחלב האימורין אלא גם לענין אכילה, ודע שבדברי הצל"ח האלה תירצו רבים הרמב"ם דפסק בפ"א מה' מעילה דכל המועל בזדון לוקה ומשלם ותמוה דהרי קיי"ל אין אדם לוקה ומשלם, ותירצו ע"פ דברי הצל"ח דבמעילה שהתשלומין הוא לצאת ידש"מ לא שייך קילב"מ ולוקה ומשלם לרבנן דרנב"ה דהלכה כמותם, וכ"כ הרב טעם המלך בפ"ב מה' גנבה והביא עוד ראיה לזה מירושלמי (פ"ז דתרומות ה"א ופ"ז דב"ק ה"ב) דאיתא שם בזה"ל, רבב"ח בשם רשב"י שני דברים מסורין לב"ד את תופס אחד מהן יצא דבר שהוא חסור לשמים עכ"ל וע"ש במראה הפנים שפי' כן להדיא, אבל לענ"ד אין זה מעלה ארוכה ליישב פסק הרמב"ם דבמעילה לוקה ומשלם, דהרי פשטות דברי הצל"ח דבמעילה לא שייך כלל קילב"מ משום דהתשלומין הן לצאת ידש"מ אין זה אתה מחייבו שתי רשעיות רק מיתת ב"ד סקילה דשבת לבד תמוהין לכאורה, דמה בכך שהתשלומין הן לבי גזא דרחמנא לשמים הרי עכ"פ בי"ד של מטה הם מחייבין אותו לשלם הממון וכופין אותו ע"ז והם המחייבין אותו המיתה ובודאי מיקרי זה אתה מחייבו שתי רשעיות, ומה דמיון הוא זה לכרת וממון דהכרת לאו בי"ד של מטה מחייבין אותו כלל, אלא ע"כ דלשון הצל"ח אינו מדוקדק בזה המקום כ"כ ואין כונתו כלל דבמעילה לא יהיה דין דקילב"מ כלל, אלא כונתו היא לחדש דאם חייב קרן וחומש אפי' רק לצאת ידש"מ נמי יש קרבן מעילה, והא שכתבו התוס' בפסחים (דף כ"ח ע"ב) שם הוא רק לרנב"ה דס"ל דכרת וממון נמי הוה שתי רשעיות א"כ לדידיה גם אם עונש אחד ע"י ב"ד של מעלה לבד נמי לא עבדינן ביה עונש הקל, וא"כ לדידיה ע"כ כל היכא דאמרינן קילב"מ גם לצאת ידש"מ פטור מהממון, משו"ה אליביה שפיר כתבו שם התוס' דכיון דפטור מקרן וחומש אפי' לצאת ידש"מ פטור נמי מקרבן מעילה, אבל לר"מ דס"ל כרבנן דחייבי כריתות חייבין בתשלומין א"כ עונש לשמים כלומר ע"י שמים ועונש ע"י בי"ד של מטה לאו ב' רשעיות הן, ממילא כל קילב"מ לצאת ידש"מ חייב לשלם וא"כ גם במעילה אם היה שבת והוציאו בפיו, נהי דבי"ד אין יכולין לכופו לשלם הקרן והחומש של מעילה מ"מ כיון דלצאת ידש"מ הוא חייב קרן וחומש שפיר חייב גם קרבן מעילה ומתורץ שפיר מאוד קושית העולם, אבל הרמב"ם דפסק דבי"ד של מטה מחייבין את ההזיד במעילה מלקות וממון ודאי דקשה אמאי ודו"ק היטב הדק] אלא דהרבה אחרונים לא ס"ל כהצל"ח בזה דהרי הקצות והנתיבות חתרו ליישב קושית העולם באופנים אחרים ועיין בספר עין יצחק ח"א חלק אבהע"ז סי' פ"א וסי' פ"ב ולענין הקושיא על הרמב"ם שהבאתי בההגהה דלמה פסק דהמועל בזדון לוקה ומשלם לענ"ד נוח יותר תירוץ הרב דבר שמואל סי' שכ"ו וז"ל שם דהרי עיקרא דהא מילתא דא"א לוקה ומשלם הוא משום דכתיב כדי רשעתו, והתם מיירי בתשלומי ממון אבל במוציא שם רע דהתשלומין הן קנס קיי"ל באמת דלוקה ומשלם, וא"כ במעילה שהתשלומין הן להקדש ואין לו בעלים של הדיוט תובעין כי אם מסירתו לגבוה משום כפרה ואפי' בקד"מ נמי התשלומין עכ"פ לגבוה] והוה קנסא ושפיר דיינינן ליה כמוציא ש"ר דלוקה ומשלם עכ"ל בקצרה, אבל במיתה גם כשהתשלומין הוא קנס נמי קיי"ל דא"א מת ומשלם דרבה לבדו ס"ל בכתובות דף ל"ד ע"ב) דחידוש הוא שחדשה תורה בקנס דאע"ג דמקטל משלם אבל אינך אמוראי פליגי עליו בזה ודו"ק בכ"ז היטב

והא אריו"ח קש"מ יצאו ממ"ע דבר תורה, אין מכאן סתירה להר"ן שכתב בפרק הזהב דהא דאריו"ח דבר תורה כסף קונה לאו מקרא יליף אלא אסמכתא דחיוב שאני משלילה ודו"ק

תוס' ד"ה מחוורתא כלומר דבר ברור וכו' עד סוף הדיבור, מדבריהם מבואר שלא היה בגירסתם כאן בדברי ר' ינאי מילת ועולה רק בדה"ב לבד, משו"ה