תקנת עזרא (מעילה) צב

בו מעילה אף שור זה"ש יש בו מעילה א"ל ר"ח כעורה זו ששנה רבי כל חלב לה' לרבות אימורי קדק"ל למעילה, אמר אביי אצטריך דאי כתב רחמנא חלב הו"א חלב אין יותרת ושתי הכליות לא כתב רחמנא כאשר יורם ואי כתב רחמנא אשר יורם הו"א חלב אליה דליתא בשור לא כתב רחמנא כל חלב עכ"ל הגמ', והנה הא דמשמע ודאי דפרים הנשרפין אע"ג דנשרפין חוץ למחנה ואין בהן לגבוה כלום רק הדם והאימורים מ"מ כיון דגם לכהנים אין בהן כלום הוו בכלל קדשי ה', ולכך פשיטא ליה לר' ינאי דבפר כהן משיח יש בו מעילה דכלו לה' קרינן ביה, אלא דקשה למה צריך אביי שם צריכותא אחרת ולא אמר דלר' ינאי בעינן קרא דכל חלב לחטאת ואשם כדמסיק הש"ס בתמורה ודף ל"ב ע"ב) וכ"כ התוס' כאן, וצ"ל כמש"כ התוס' כאן ד"ה מהאי קרא וכו' דאע"ג דכל תלב בקדק"ל הוא דכתיב מ"מ כיון דאפקינן קרא דמקדשי ה' מהך דרשה דדוקא קדשים המיוחדים לה' ממילא מוקמינן ליה בכל הקדשים וא"כ שפיר נוכל למילף כל קדשי מזבח מקרא דכאשר יורם ג"כ, אכן לפי"ז צ"ל דהא דאמר בתמורה דר' ינאי מפיק חטאת ואשם מקרא דכל חלב כדרבי כמש"כ התוס' כאן ה"ה דהוה מצי למימר דנפקא ליה מדרשא דר' ינאי גופיה מקרא דכאשר יורם, ולא נקט דרשא דרבי רק מפני שהיא פשוטה טפי, אולם מש"כ כאן המפרש ורגמ"ה דכל קדשי מזבח דאית בהו מעילה ילפינן מקרא דאיש כי יאכל קודש וגו' הא ודאי תמוה, חדא דבתמורה שם איתא להדיא דיליף לה מקרא דכל חלב כרבי ועוד דהאי קרא דאיש כי יאכל קודש לא מיירי כלל בקדשים רק בתרומה וכ"כ המפרש ורגמ"ה בעצמן לקמן (דף י"ח ע"ב) ד"ה אין לי אלא אוכל ונהנה, הן אמת דלהמפרש ורגמ"ה נצטרך יותר לצריכותא דאביי בחולין שם בפשוטו אבל פירושן מצד עצמו תמוה כמו שנתבאר, והרד"ל בהגהותיו כתב דגירסת רש"י היה כגירסת מורי שיחי' בתוס' כאן ד"ה מהאי דלא גריס כלל הא דרבי כאן וכתב שזה גרם לו להביא קרא דאיש כי יאכל קודש בשגגה ולא ידע מקרא דרבי, ואלו ידע הרד"ל דהמפרש במעילה הוא ממש כפי' רגמ"ה או שהוא פי' רגמ"ה בעצמו לא הרשה לעצמו לכתוב כן על רגמ"ה, אבל מ"מ הפליאה עצומה דהרי האי קרא בתרומה הוא דכתיב ולא בקדשים, ואם נימא דהמפרש ורגמ"ה ס"ל כרבינו חיים כהן בתוס' זבחים דף ל"ג ע"ב) ד"ה ההוא בתרומה כתיב שכתב דכיון דעניני מעילה ילפינן ח"ח מתרומה בכמה דוכתי ממילא מצינן למילף גם לענין הא דכתיב גבי תרומה לענין זרות ע"ש, וה"נ כיון דכתיב גבי תרומה ואיש כי יאכל קודש סתמא וכיון דילפינן קודש מתרומה הוה כאלו כתיב האי קרא גבי מעילה גופא נמי והיה מתיישב מעט קושיתנו בדוחק גדול, אבל א"כ תשאר הקושיא למ"ל לר' ינאי באמת הני תרי קראי דכאשר יורם ודכל חלב ואביי עביד צריכותא עלייהו, הרי גם שניהם מיותרין דמקרא דואיש כי יאכל קודש ידעינן הכל, ומהאי טעמא תמוה נמי מה שראיתי בפי' קדמון מכ"י הנדפס בש"ס דווילנא בזה"ל מהאי קרא דוחטאה בשגגה לא שמעינן מינה אלא מקרא אחרינא ואת אשר חטא מן הקודש ישלם דמשמע קודש בין קדשי מזבח בין קדשי בדה"ב עכ"ל והוא קרא דכתיב גבי מעילה גופא ועדיף לכאורה טפי אל הענין, אבל א"כ למ"ל קרא דכאשר יורם וקרא דכל חלב הרי מקרא דואת אשר חטא מן הקודש ישלם ידעינן הכל, ובתורת כהנים במקומו יליף מקרא דואת א"ח מן הקדש ישלם לענין שיפלו הקרן והחומש לאותו הקרש שמעל בו ע"ש שתלוי בגירסאות ועכ"פ דברי המפרש ורגמ"ה ופי' הקדמון צע"ג

שם תנן קדמ"ז מצרפין זע"ז למעילה מדרבנן. פירוש דבמעילה דרבנן פחות משו"פ אינו חייב לשלם כלל ודו"ק

שם והתניא רבי אומר כל חלב לה' לרבות אימורי קדק"ל למעילה, ובמסקנא נשארה דרשה זו לדרשא גמורה כמו שנתבאר לעיל, והנה כתבו התוס' בכתובות (דף ל') דהאוכל תרומה בשוגג והזיד במעילה לרבי דס"ל הזיד במעילה במיתה חייב אף אם יסבור כר' נחוניא בן הקנה דגזרת הכתוב הוא עכ"ד, מבואר מדבריהם דרבי יוכל לסבור כר' נחוניא בה"ק דחייבי כריתות פטורין מתשלומין אלא דבמעילה גזה"כ הוא, וקשה לכאורה דא"כ איך קאמר כאן רבי כל חלב לה' לרבות אימורי קדק"ל למעילה, הא כיון דמחויב כרת מחמת איסור חלב שאכל איך יתחייב מעילה הרי כל היכא דליכא קרן וחומש אשם נמי ליכא כמש"כ התוס' בפסחים (דף כ"ט ע"ב) והתוס' כתבו שם דבמעילה לא אמרינן כיון דגלי גלי והוכיחו כן מהא דפסחים שם לענין האוכל חמץ של הקדש במועד מעל ע"ש, ואין לומר דרבי כאן מרבה אימורין למעילה רק לענין הנאה אבל לא לענין אכילה דהרי בכריתות (דף כ"ג) למדו מהא דרבי דבקדשים איסור חל על איסור ובהנאה הרי לא שייך זה ופשוט ועיין בהגהות מצפה איתן בכריתות דף כ"ג ע"ב

ואולי י"ל ע"פ מש"כ הקצוה"ח בסי' כ"ח בהאי כללא דקים ליה בדרבה מיניה וחייב מ"מ לצאת ידי שמים, והביא בשם המהרש"ל שיש חילוק בין היכא שנעשה בו החומר בפועל דאז פטור גם מלצאת ידש"מ ובין היכא דלא נעשה בו החומר דאז חייב בתשלומין עכ"פ לצאת ידש"מ אף דאין כח ביד ב"ד לחייבו, וביאר בזה הא דאהדרינהו רבא להני דיכרי דסנהדרין (דף ע"ב) דכיון דהבא במחתרת דין רודף יש לו הו"ל כמו שנעשה בו החומר דהא רשות לכל אדם להציל הנרדף ופטור לצאת ידש"מ ג"כ, והנה עיקר חיוב מעילה י"ל דהוא ענין חיוב לצאת ידש"מ דגזל משמים ולגזא דרחמנא הוא משלם משו"ה היכא שמעל בשוגג חייב במעילה לצאת ידש"מ, משא"כ היכא שמעל במזיד דנעשה בו החומר בבי"ד של מעלה מיתה או כרת אז פטור מתשלומין, וע"פ דברי הקצות האלה אין צורך למה שדחקו התוס' בכתובות שם לחלק בין תרומה למעילה דתשלומי תרומה הן כפרה ובכפרה לא אמרינן קלב"מ, משא"כ במעילה אע"ג דגלי קרא אליבא דרבי דהזיד במעילה במיתה אפ"ה אם יש כרת אחר כאוכל חמץ של הקדש בפסח אמרינן דלר' נחוניא בה"ק פטור דלא אמרינן כיון דגלי גלי ע"ש, ולפמש"כ הקצות אין צורך בכל זה אלא דבתרומה ודאי אמרינן כיון דגלי קרא דאין המיתה פוטרת התשלומין ממילא ה"ה דכרת נמי אינו פוטר, משא"כ במעילה דהא דחייב בתשלומין בשוגג אפי' לרבי דס"ל הזיד במעילה במיתה אין זה חידוש, דמעילה לצאת ידש"מ הוא וכל קלב"מ חייב נמי לצאת ידש"מ אם שגג, משו"ה האוכל חמץ של הקדש והזיד בחמץ פטור מלשלם ולא שייך לומר כיון דגלי גלי דזה אינו רק היכא דלא נעשה בו החומר אבל בהזיד בחמץ דנעשה בו החומר של כרת בידי שמים פטור נמי מלצאת ידש"מ משום דקלב"מ, אבל תרומה שהתשלומין לכהן ולא לשמים וגלי קרא דלא אמרינן גביה קילב"מ אף בהצטרף לזה כרת אחר נמי חייב דכיון דגלי גלי, ועיין נתיבות בח"מ סי' כ"ח שם, ולפי"ז מיושב נמי הא דאמר רבי כל חלב לה' לרבות אימורי קדק"ל למעילה, דאפשר לומר דמיירי דאכל החלב בשגגת קודש ובשגגת חלב ג"כ וע"כ חייב ככל דין מעילה קרן וחומש ואשם, דכיון דשגג בכל דבר הרי לא נעשה בו החומר