תקנת עזרא (מעילה) צא

מתרוהל"ש, אבל לר"פ אפי' בכה"ג שמשלם מתרוהל"ש בונין נמי בחול משום חשש הנאה ומשו"ה לדידיה פריך שפיר ממשנתינו, ב) באם האומנין עושין מלאכתן בחנם דלטעמא קמא א"צ לבנות בחול ולטעמא דר"פ צריך לבנות בחול, ג) אומנין העושין כלי שרת וכיוצא בהן מכסף וזהב ושארי דברים דכאן הוה להיפך דלרב פפא א"צ לעשותן בחול דלא שייך גבייהו טעמא דלא נתנה תורה למלאה"ש דילמא אתו למזגי עלייהו חדא דמצד הסברא לא חזיין כלל למזגי עלייהו או ליהנות מצלן, ואפי' יהיה שייך בהו הני חששות עכ"פ בהן אפשר ליזהר שלא יהנה מהן, אבל לטעם הראשון דאין הקדש מתחלל על המלאכה גם כלי כסף וזהב וכיוצא בהן צריך לעשותן בחול, ובזה מובן מה דלא פריך הש"ס אהא דר"פ מהא דמותר הקטורת מה היו עושין בה די"ל דהא דקאמר ונותנין אותה לאומנין בשכרן היינו לאומנין העושין כלים שהרי גם הם אומנין נקראין כדאמרינן בעלמא אומן קונה בשבח כלי, אבל לטעם הראשון אין נפ"מ בזה כנ"ל, ד) מסקנת הש"ס בעצים דיומא לר"פ א"צ לבנות בחול ולטעם הראשון גם בעצים דיומא צריך לבנות בחול, וכל זה באמת פשוט מאוד ולא כתבתים רק להעיר שכל דברינו אלה מדויקים בדברי הרמב"ם פ"ח מה' מעילה העתקתי לשונו לעיל בגמ' ד"ה ר"פ אמר, ובזה סיימתי פרק ג' ואני עני וכואב ישועתך אלקים תשגבני: פרק רביעי

דך טו ע"א קדשי מזבח מצטרפין זע"ז למעילה ולחייב עליהן משום פגול נותר וטמא, מתניתין ע"כ דאתיא כר"ע דס"ל דתמחויין אינן מחלקין דלר' יהושע דס"ל דתמחויין וכן מינים מחלקין ודאי שאין מצטרפין אפי' פסולי קודש כמבואר בכריתות (דף י"ב ע"ב) ע"ש, ואף דלענין מלקות מודה ר"י דאינן מחלקין כמש"כ התוס' בשבת (דף ע"ח ע"א) ד"ה משני מינים, מ"מ הרי משנתינו לענין קרבן וכרת נמי איירי כמבואר בתוס' וכן מפורש ג"כ ברמב"ם וכן מוכח מרש"י ותוס' זבחים (דף ק"ט ע"א) ע"ש, וי"ל דמשו"ה פסק בזה הרמב"ם כר"ע משום דסתם משנתינו כוותיה ומחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם אך לפי"ז קשה דלקמן (דף י"ז ע"א) במשנה כלל אמר ר"י ושם ע"ב המשנה דהפגול והנותר אין מצטרפין נמי ר"י היא כדאיתא ביומא (דף פ"א ע"א) וא"כ למה אמר שם ריא"ש ל"ש אלא לענין טומאת ידים אבל לענין אכילה מצטרפין, הרי לר"י ודאי אף לענין אכילה לא מצטרפי, אך אם רב יהודא לענין מלקות מיירי ולא לענין כרת ע"ש בדברינו מש"כ בזה א"ש דלענין מלקות מודה ר"י דתמחויין אין מחלקין, ועוד י"ל בעיקר הדבר דר"י לא ס"ל תמחויין מחלקין רק באכל זה אחר זה בתוך שיעור אכילת פרס, אבל צירוף ב' חצאי זתים מב' תמחויין ואכלן בבת אחת גם ר"י מודה דמצטרפין ומשנתינו בצירפן יחד ואכלן בב"א מיירי ויש להאריך בזה בפלפול אבל די כאן בזה להעיר

ברש"י ד"ה קדשי מזבח וקדשי בדה"ב וכו' אבל לא לדבר אחר כדאמרן כאן הוא סוף הדיבור, ומתחיל הדיבור גמרא משו"ה קא פליג לה כמש"כ השמ"ק וכן הוא באמת בפי' רגמ"ה וקאי על תירוץ הש"ס דמשני משו"ה קפליג ליה

תוס' ד"ה קדשי מזבח וכו' אם אכל בשר עולה זו חצי זית וכו', וכן למ"ד לקמן דמעילה בשו"פ וכו' עכ"ל, לא ידענא כעת איה מצינו מ"ד דמעילה היא בכזית ומשנה שלמה שנינו הנהנה בשו"פ וכו' (לקמן דף י"ח ע"א) ואם נימא דהתוס' כאן רק לענין אכילה מיירי ולחלק בין אכילה והנאה א"כ מאי קאמרי ולמ"ד לקמן דמעילה בשו"פ הא התם לענין הנאה מיירי, ועיין בפסחים (דף ל"ג ע"א) תוס' ד"ה ומינה מה תרומה בכזית וכו' ובד"ה אף מעילה בכזית ע"ש ובמפרשים שם ואין רצוני להאריך בזה דלדינא ודאי דבין אכילה ובין הנאה מועלין בשו"פ, ובד"ה ולחייב וכו' קדשי בדה"ב מצטרפין זה עם זה למעילה אם נהנה חצי שיעור מזה וח"ש מזה מעל עכ"ל לשון זה הוא כבר מדוקדק יותר דבנהנה ודאי דלא תלי בכזית, ובדיבור השלישי המתחיל אחד קדשי מזבח וכו' שאם נהנה כחצי זית בשר עכ"ל כבר הגיה הרש"ש ז"ל שצ"ל שאם אכל כחצי זית בשר וק"ל

תוס' ד"ה השתא י"ל וכו' יש לומר דפריך משום דרישא מכלל דסיפא היא וכו' וא"כ אין זה שיטה וכו' עכ"ל, וכ"כ עוד התוס' בב"מ (דף ע"ט ע"ב) והביאו ראיה מר"פ מפנין וכ"כ גם ביומא (דף כ"ג ע"א) ע"ש שהאריכו, ויש לדקדק על התוס' בע"ז (דף נ"ה ע"א) ד"ה לוקחין שהקשו אמאי אצטריך למתני אע"פ שנטל בידו ונתן לתפוח הא מסיפא שמעינן יותר וכו' ותירצו דלא זו א"ז קתני והוא נגד דבריהם דהכא ודב"מ שם, וע"פ דבריהם דהכא ודב"מ שם ראיתי בספר שערי חכמה להגאון ר"א רוקח לתרץ קושית התוס' ר"פ האיש מקדש בהא דפריך שם הש"ס השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא דנימא לא זו א"ז קתני, והתוס' שם תירצו דבשני תיבות לא שייך לומר לזא"ז קתני והוא תירוץ דחוק וגם יש לו סתירות בש"ס, אולם לדברי התוס' כאן א"ש מאוד דהרי קיי"ל דכל מידי דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משווי, וא"כ אי הוה תני האיש מקדש בשלוחו הוה ידעינן דע"כ איהו מצי מקדש עכ"פ והוה חדא מילתא ולא שייך לומר בזו לא זו אף זו קתני ואף דאין הסוגיות בנושא אחד מ"מ היינו הך ודפח"ח, אך להתוס' כאן אינו מדוקדק לשון הש"ס האי קדוה"ג והאי קדושת דמים וכו' הא עיקר הקושיא היא דהא מסיפא שמעינן לה נמי דקדמ"ז מצטרפין זע"ז, ובפרט להגירסא במשניות בסיפא קדשי מזבח וקדשי בדה"ב מצטרפין זע"ז ולא גרים אחד קדמ"ז וכו', וכנראה עיקר קושית הש"ס היא דתנא דמשנתינו מאריך בלשונו ביותר וק"ל

תוס' ד"ה משום דקתני עלה וכו' וכיון דקתני קדשי מזבח לחודייהו בחד בבא תני נמי בכה"ג בקדשי בדה"ב עכ"ל, ובפי' קדמון מכ"י הנדפס בש"ס דווילנא מוסיף עוד בזה"ל, ועוד אי לא הוה תני בהדיא הו"א דלא מצטרפי אלא משום קדשי מזבח דחמיר אבל קדשי בדה"ב לחודייהו לא לכך הדר תני להו עכ"ל, והא דלא קתני במשנתינו להדיא דקדשי מזבח מצטרפין זע"ז לענין מעלה בחוץ כמש"כ רש"י במשנתינו, כתב הקרן אורה משום דהמשנה איירי בכל הזבחים לא רק בעולה וכל הזבחים אין בבשרן משום מעלה בחוץ דאינן ראוין בפנים ועיין מש"כ לקמן בתוס' ד"ה מחוורתא דבזה נבין קושית הש"ס לר' ינאי ממשנתינו לגירסת התוס' ע"ש ועיין בצ"ק מש"כ על רש"י במשנתינו וק"ל

בגמ' א"ר ינאי מחוורתא אין חייבין משום מעילה אלא על קדשי בדה"ב ועולה [ומה דהשמ"ק מוחק תיבת ועולה תמוה עיין בתמורה] בלבד וכו'. ובודאי דה"ה בקטורת דהרי היא כולה למזבח כדלעיל דף יו"ד ע"ב ועיין רש"י קדושין דף נ"ה ע"א ד"ה אימר וצע"ק, והנה בחולין (דף קי"ז ע"א) איתא א"ר ינאי וכו' מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח מה פר כהן משיח יש