תקנת עזרא (מעילה) ט

הקשה אבי המחבר ז"ל אעיקר קושית התוס' דלמ"ל שחיטה בפנים לר"ל דכיון דשחיטה כהונה לא בעי פנים נמי לא בעי, הרי ר"ל בעצמו ס"ל בזבחים (דף פ"ט ע"ב) דאפי' בשר קדק"ל שיצא לפני זריקת דמים נפסל ביוצא וא"כ משו"ה צריך שחיטה בפנים כדי שלא יפסל הבשר ביוצא, ואי משום הא לא קשיא כל כך די"ל דמסתברא להו להתוס' דר"ל ס"ל ג"כ כר"ע לקמן (דף ו' ע"ב) דזריקה מועלת ליוצא דהרי הלכה כר"ע בזה והרמב"ם ס"ל דאף לאכילה מהני הזריקה מה"ת ורק מדרבנן הוא דקאמר דנפסלו ביוצא לדעת התוי"ט במשנה דמעילה שם, אלא אי קשיא הא קשיא דהרי גם לר"ע לא מהני זריקה ליוצא רק כשיצא בשר אבל כשיצא דם שוב אין זריקה מועלת כמפורש לקמן (דף ז' ע"א) א"כ אם ישחוט בחוץ הרי יפסל הדם ומאי הקשו התוס' והרב דרך ים הביא מריטב"א חולין ודף ג') שכתב דקודם הקבלה לא נפסל דם ביוצא כלל דסכין לא מקדש דם ליפסל ביוצא עד שמתקבל בכ"ש, דאף דאמרינן בגמ' דסוטה (דף י"ד ע"ב) דסכין מקדש לדם מ"מ אינה נגמרת הקדושה עד קבלתו ולפיכך אין הסכין חשוב כלי לפסול ביוצא עיי"ש. ושכבר תמה עליו הרב טהרת הקודש מזבחים (דף כ"ו ע"ב) דמפורש שם דהיא בפנים ורגלה בחוץ שחט ואח"כ חתך פסולה עיי"ש ברש"י, הרי דהדם נפסל ביוצא גם קודם הקבלה ועיין צל"ח פסחים (דף ע"ט) אלא שהרב בית יצחק ח"א מיו"ד סי' ו' כתב די"ל דהא דס"ל לר"א דדם נפסל ביוצא תכף לאחר שחיטה הוא רק לפי ההוה אמינא אבל למסקנא דמשני שם אלא אימא חתך ואח"כ קבל כשרה ע"כ הדר ביה וס"ל דאין הדם נפסל ביוצא קודם קבלה דאל"כ אמאי כשרה, וא"כ שוב י"ל כהריטב"א, [ועי' בזה בספר מקור ברוך להגאב"ד דקיבארטי סי' י"ט ואכמ"ל] אלא שאין דברי הבית יצחק מוכרחים כלל וכלל לפי מש"כ הלח"מ פ"א מפסהמו"ק הי"ד שכתב דלמסקנא מיירי שבשעת שחיטה היתה כולה בפנים ולאחר שחיטה הוציאה רגלה לחוץ וחתך תכף ע"ש ואין כאן מקום להאריך בזה] ועכ"פ קושית השמ"ק ודאי דקושיא היא על התוס', אשר ע"כ לענ"ד הא דתירצו התוס' שם דשחיטה בעי פנים משום קבלה אין כונתם משום עבודת הקבלה בלבד, אלא משום הדם שצריך לקבל בהכשר ג"כ ואם ישחוט בחוץ הרי יפסל הדם ולא יכשר עוד לקבלה ובזה א"ש הכל וקצרתי מיראת האריכות

ברש"י ד"ה שקבלו פסולין וזרקו את דמה בטמאין מיירי וכו' עכ"ל כמה דחקו כאן המגיהים שהרי דבריו המה כפולים וסותרין לדבריו עצמו בסוף המשנה שכתב דפסולין היינו בעלי מומין, וגם סותרין דבריו כאן לדבריו לקמן (דף ה' ע"ב) דשם נמי מפרש פסולין דמשנתינו היינו בעלי מומין, והבה"ז נשאר בצ"ע וכן שארי המגיהים, והצ"ק מוחק דיבור זה מרש"י וכמובן הוא דוחק גדול למחוק דבור שלם מרש"י, גם מש"כ הצ"ק דלהכי כתב רש"י דבקרבנות יחיד איירי דבקרבנות ציבור כיון דטומאה הותרה בהו הטמא עושה שיריים ואפי' יקבל אח"כ הכשר אינו מועיל, תמה עליו בצדק הקרן אורה דמפורש לקמן (דף ה' ע"ב) דגם בקרבן יחיד טמא עושה שיריים ועוד דבקרבן ציבור שהותרה טומאה אם זרק הטמא ודאי דיוצא מידי מעילה ע"י זריקתו לחוד. אבל אחרי שהקדמתי בריש דברינו שהמפרש למס' זו הוא ממש העתקה מפי' רגמ"ה ז"ל אלא דבמקומות מועטין שינה או הוסיף על דבריו, עתה נלך בעזה"ש יתברך לבטח דרכינו, דהרי לקמן (דף ה' ע"ב) אמרינן אלא לעולם דמעילה דוקא והא קמ"ל דפסול עושה שיריים, ומחולקים שם המפרש והתוס' דהמפרש מפרש שם דמשנתינו אשמעינן דהיתר זריקה שנינו ורק המשנה דחטאת פסולה מיירי בטמאין וקמ"ל דטמא עושה שיריים, אבל התוס' ד"ה אמר ר"א פירשו דמשנתינו בטמאין מיירי ובקרבנות יחיד ואפ"ה עושה שיריים כיון דבציבור הותרה טומאה, והנה הרגמ"ה מפרש שם כפי' התוס' דמשנתינו מיירי בטמאין, ובמשנתינו כאן הרואה יראה דעד דיבור רש"י זה דקבלו פסולין ועד בכלל הוא העתקה אות באות מפי' רגמ"ה ולכן הביא גם פירושו דבטמאין מיירי אבל מדיבור זה ואילך הוא פי' אחר נוסף שאינו מרגמ"ה, והמפרש הולך להזכיר כאן הפי' במשנתינו לפי שיטתו בגמ' לקמן (דף ה' ע"ב) לכן כתב דפסולין היינו בעלי מומין ודוק בזה שהוא אמת, וזכור כלל זה דהמפרש במעילה הוא פי' הרגמ"ה כמעט מלה במלה ויהיה לך קילורין לעינים בכמה מקומות, ומ"מ אכנהו גם אנכי לפעמים בשם רש"י מפני ההרגל שהורגלו בשם כל הלומדים עד עתה

ד"ה אימא כמאן דחנקינהו וכו' והאי בעל הש"ס דייק למתניתין ולא ס"ל דזו ואצ"ל זו קתני עכ"ל, גם כאן נתקשו רבים הב"ח והצ"ק והרש"ש ועוד דהרי הוא סותר את עצמו דבמשנה כתב בעצמו בד"ה וכן אם שחט בלילה דזו ואצ"ל זו קתני, וגם זה גרם להם שלא היה לפניהם פי' רגמ"ה שלא היה נדפס בימיהם, אבל כשזכינו לאורו אנו רואים שאין כאן כל קושיא והא לך לשון רגמ"ה ז"ל, אבל שחטן ביום וזרק דמן בלילה וכו' אימא כמאן דחנק' דמי קמ"ל דמועלין דלילה לאו מחוסר זמן הוא, ובדין הוא דלא אצטרך למיתני אלא שחט ביום וזרק בלילה ולא אצטריך למיתני הא דזרק ביום דהוא פשיטא וכו' אלא זו ואצ"ל זו קתני, ואיכא דמטפי האי ואי תנא שחט בלילה וזרק ביום וכו' משום דדייק מתניתין עכ"ל, הרי שהיה לרגמ"ה שני גירסאות אחת והיא עיקר דלא גריס בגמ' הצריכותא דשחט בלילה וזרק ביום וסגי ליה בזו ואצ"ל זו קתני משו"ה כתב רגמ"ה וכן המפרש המעתיקו במשנה בד"ה וכן אם שחט בלילה דזו ואצ"ל זו קתני, ועוד גירסא שניה דיש צריכותא בגמ' גם על בבא דשחט בלילה וזרק ביום, כדאיתא לפנינו בגמ', וע"כ האי דמטפי בגמ' האי צריכותא לא ניח"ל לומר דזו ואצ"ל זו קתני ודייק מתניתין כלומר שמהפך הגירסא במשנה וגריס מעיקרא בבא דשחט ביום וזרק בלילה ואח"כ בבא דשחט בלילה וזרק ביום, והן הן דברי המפרש שכתב גירסא השנייה בלשון הכי גרסינן אבל שחט בלילה וכו' ואי תנא שחט בלילה וכו' והאי בעל הש"ס כלומר גירסא זו דייק מתניתין ולא ניח"ל לומר זו ואצ"ל זו קתני, והכל הוא דיבור אחד מהכי גרסינן עד זו ואצ"ל זו קתני, ולשון דייק מתניתין הכונה דכיון דברישא דמתניתין גבי דרום קתני תנא בדרך לא זו אף זו אין סברא דבסיפא יתני כדרך זו ואצ"ל זו עיין בתוס' כאן, ועכ"פ דברי המפרש הן דברי רגמ"ה בלא שינוי וזה ברור

תוס' ד"ה ק"ק כגון חטאת ואשם וכו' אבל בקדק"ל אין בהם מעילה עד לאחר זריקה שאז הוברר חלק גבוה וכו' עכ"ל, לפום רהיטא קשה אמאי לא הוברר חלק גבוה קודם זריקה וגם מחיים הרי האימורין מבוררין הן תמיד, ורש"י בחולין ודף קי"ז ע"א) ד"ה מנא הני מילי כתב דקדק"ל אין בהן מעילה בחייהן משום דממון בעלים הן עכ"ל, אבל התינח לריה"ג **(אבל לרבנן)** גם מחיים ממון גבוה הן וגם לאחר שחיטה קודם זריקה למה לא נמעול דאז גם לריה"ג ממון גבוה הן עיין בב"ק ודף י"ב ע"ב), ובתורת כהנים פרשה י"א פסוק כ"ו איתא מקדשי ה' קדשים המיוחדים לה'