תקנת עזרא (מעילה) ח

מאי מעל מדרבנן אלמא דהסוגיא ס"ל דתליא זה בזה, אבל באמת אין כאן קושיא דודאי לרבה דס"ל לר"ש נמי אף דלית ליה מיעוטי דזאת היא העולה וס"ל לר"ש דאפי' פסול שלא הו"ל שעת הכושר נמי אם עלה לא ירד וה"ה לר' יהושע דס"ל בפ' המזבח מקדש בראשו דאית ליה ריבויא דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד, ועכ"ל הא דשחיטת דרום אם עלה ירד הוא משום דכמאן דחנקינהו דמי והו"ל כנבלה כדאמר הש"ס בהדיא, ודאי לדידיה אי אפשר להיות מועלין בו מה"ת, וזהו עומק כונת התוס' לקמן ע"ב ד"ה אלא לרבה קשיא ע"ש ודו"ק, אבל לרב יוסף דלר"ש כיון שמרבה כל שפסולו בקודש שאם עלה לא ירד ה"ה שחיטת דרום נמי דלא כמאן דחנקינהו דמי, הרי לדידיה שפיר יש לומר דאף לר' יהודא ולר' יהושע לדעת התוס' בנדה שם דס"ל דאם עלה ירד בשחיטת דרום, מ"מ לענין מעילה מועלין בהם מה"ת כיון דלענין מעילה ליכא מיעוט כמו לענין הורדה מאת המזבח, העולה מדברינו דלרב יוסף בכל הני דס"ל דירדו מ"מ מועלין בהן מה"ת דלא תליא זב"ז, ובזה א"ש הא דאמרינן דלענין מעילה קיבל בדרום הוה ריבותא דמ"מ מועלין יותר משחט בדרום וקבל בצפון, ולענין הורדה ממזבח הסברא היא איפכא דכל דתחילת עבודה היתה בהכשר עדיף טפי ולפמש"כ א"ש דלאו הא בהא תליא, ומ"מ לרבה הכא לענין מעילה ג"כ הסברא הוא איפכא ובשחט בדרום הוה הריבותא טפי דמועלין בו, אע"ג דכמאן דחנקינהו דמי, אבל בקיבל בדרום הרי לאו כחנקינהו דמי כיון דהשחיטה בהכשר נעשה, אלא דלפי"ז לרבה יהיה מתניתין זו ואצ"ל זו דבשחט בדרום המעילה היא רק מדרבנן ובקיבל בדרום המעילה היא מה"ת אפי' לר' יהודא דאם עלו ירדו וכמו שנתבאר ועיין מש"כ בזה הרב קרן אורה

והא דצריך הש"ס לחלק ולומר קדשים שמתו לא חזו כלל אבל דרום ראוי לקדק"ל, ולא קאמר פשוט קמ"ל דקדשים שמתו הרי לא היה בהן שחיטה אבל שחטן בדרום לאו כמאן דחנקינהו דמי, כתב הצל"ח סוף פסחים דאתי לתרץ אפי' לרבא דס"ל כל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני ולדידיה ודאי כמאן דחנקינהו דמי, אלא דחנקינהו גופא פריך הש"ס לקמן (דף י"ב ע"א) וכי קדושה שבהן להיכן אזלה ועיקר הטעם הוא דלאו קדשי ה' נינהו עיי"ש, ובשחט בדרום כיון דחזו לקדק"ל קדשי ה' נינהו גם בקדשי קדשים ומשו"ה אף דכמאן דחנקינהו דמי מועלין בהם, ולפי מה שנתבאר לעיל ובשמ"ק דהסוגיא כאן אזלה לרב יוסף אליבא דר"ש דאם עלו לא ירדו, ושוב ממילא לא אמרינן אי עביד לא מהני לכו"ע, כדאיתא בפסחים (דף ע"ג ע"א) שחטו שלא לאוכליו מה תיקן תיקן שאם עלו לא ירדו, וביאר שם הצל"ח דכיון דרבי רחמנא דכל שפסולו בקודש הקודש מקבלו ואם עלה לא ירד, ממילא גלי רחמנא שהזביחה כשרה ומטהרה מידי נבלה ולא אמרינן אי עביד לא מהני דגלי קרא דלאו כחנקינהו דמי ודו"ק

שם אבל שחטן ביום וזרק דמן בלילה הואיל ולאו זמן הקרבה הוא כמאן דחנקינהו דמי ולא אית בהו מעילה קמ"ל, עיין מה שהאריך בזה בשמ"ק כאן מש"כ בשם הר"פ ובשם גליון תוס' הר"פ, ומרש"י ד"ה ואיזו היא שלא היתה לה וכו' וה"ה לכל הני דתני ברישא שחטה בדרום וכו' נראה דמפרש כשיטת גליון תוס' הר"פ, ולא ראיתי להאריך בזה מכיון שהשמ"ק נדפס בגליון הש"ס דווילנא בעליל לכל עין מעיין, ובסוף המס' אחר מס' קנים נדפס דברי המהרד"פ באריכות, ועיין גם בהפי' למס' זו אשר לא נדע למי מקדושים הנדפס בסוף המס' בש"ס הנ"ל ולא ראיתי להאריך בזה, אולם לכאורה יש להקשות דבבא דרישא שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון מיותרת לגמרי אליבא דר"ל דאמר במנחות (דף ט' ע"א) מנחה שבללה חוץ לחומת העזרה כשרה משום דכשרה בזר ומדכהונה לא בעי פנים נמי לא בעי, והקשו שם התוס' ד"ה ומדכהונה וכו' הרי שחיטה דכשרה בזר ובעי פנים ותירצו דשאני התם משום קבלה עיי"ש מה שהקשה ע"ז בשמ"ק ואכמ"ל בזה, וא"כ היכא דקבלה הוה בפנים לא איכפת לן אם השחיטה בחוץ היתה, ומכ"ש אם השחיטה היתה בדרום והקבלה בצפון דודאי דנהי דדרום לגבי קדק"ד כחוץ דמי כמש"כ התוס' (בזבחים ס"ח ע"ב ופ"ד ע"א ובנדה מ' ועיין בגמ' זבחים ק"ז ע"ב) מ"מ כשר א"כ לר"ל למ"ל למיתני שחטן בדרום וקבל דמן בצפון הא מ"מ דרום לא גרע מחוץ וכשר הקרבן לגמרי ופשיטא דמועלין בו, ושחיטה הרי כשרה מדינא בזר גם בקדק"ד ואפי' בקרבנות ציבור עיין בחומר בקודש להרב תפא"י בריש סדר קדשים פרק א' אות ב', ואין לתרץ קושיא זו ע"פ מש"כ השעה"מ פ"ו מביאת מקדש דבשבת אסור לזר לשחוט, זה לא ניתן להאמר כלל, חדא דכבר הכריעו האחרונים דשחיטה בזר כשרה אפי' בשבת דלא כהשעה"מ והאריכו בזה הרבה, ועיין בגמ' יבמות (דף ל"ג) דמקשה זר ששימש במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה וברש"י שם ובחידושי הרשב"א שם וברמב"ם פ"ט מה' ביאת מקדש הל"ו מבואר דגם בקרבנות ציבור שחיטה כשרה בזר, ותו דאפי' נימא דבשבת אסור לזר לשחוט מ"מ הרי האיסור הוא מצד אחר, אבל מצד קדושת הקרבן גם בקדק"ד שחיטה כשרה בזר כגון בחול וממילא אפי' בשבת שחיטה מצד עצמה לולא הקבלה לא בעי פנים וה"ה דדרום לא בעי, וא"כ שחטה בדרום וקבל דמה בצפון הרי הקרבן כשר ופשיטא דמועלין בו ולמ"ל למיתני

ואולי יש לומר ע"פ מש"כ המקנה בקדושין (דף כ"ג) דהא דאמרינן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ולא אמרינן דיהיו פסולים משום דשינה מדעת הבעלים ושחיטת קדשים בעי שליחות (לדעת רש"י בפסחים דף ז' ע"ב ד"ה פסח וקדשים ועיין בספרי תקנת השבים למס' מעילה סי' קי"ג] דזה לא מיקרי שינוי בשליחות כיון דהשינוי היה רק במחשבה ולא במעשה עיי"ש, וא"כ בקדק"ד שנשחטו בדרום לא ע"י הבעלים רק ע"י שליח ושינוי מקום הרי שינוי במעשה הוא וברור דשינוי מקום מבטל השליחות כמפורש בגיטין ודף ס"ה ע"א) האומר תן גט זה לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר פסול, ואומדנא דמוכח הוא דודאי רצון הבעלים היה שישחט בצפון כדינו בשגם השוחט בדרום ומקבל הדם בצפון אי אפשר לקבל הדם בשלימות שלא יאבד משהו, ולכתחילה צריך לקבל הדם כולו כבזבחים (דף כ"ה) עיי"ש דיליף לה מקרא, ואומדנא דמוכח הרבה כמפרש להדיא דמי, א"כ הרי נשחט הקרבן שלא בשליחות הבעלים דשלחו לשחוט בצפון ושחט בדרום, והרשב"א כתב בנדרים (דף ל"ו) דקרבן שנשחט בלא שליחות הבעלים פסול לגמרי דהוה כקטלה משום דאיהו לא שרי לה ע"ש, וזה כסברת הר"ן בשם הרא"ה בחולין לענין אין אדם אוסר דשא"ש כידוע, וא"כ אפי' לר"ל שפיר אצטריך מתניתין לאשמעינן דאפ"ה מועלין בו ודו"ק

ובעיקר דברי התוס' במנחות (דף ט' ע"א) שכתבו דשחיטה לא בעי פנים רק משום קבלה, הקשה על זה השמ"ק דא"כ תסגי בצואר בהמה לבד בפנים עיי"ש ובסוף ספר תורת גיטין להג' מליסא