תקנת עזרא (מעילה) י

יצאו קדק"ל שאינם לה' והדבר טעמא בעי למה אינם לה', ואולי כונת התו"כ ורש"י בחולין שם דאף שיצאו מכלל נכסי הדיוט מ"מ לכלל נכסי גבוה לא באו אף לרבנן דריה"ג, ועיין זבחים (דף פ"ג ע"ב) ברש"י ד"ה אימורי קדק"ל ובב"מ (דף נ"ד ע"ב) בגמ' ובדברינו לקמן (דף י"ט ע"א) ברש"י ד"ה עד שיצא וכו' ע"ש, ובכונת התוס' כאן אפשר לומר דכל זמן שהבהמה חיה קינקי אבריה מהדדי כדאיתא בסיף מס' ביצה ובזבחים ודף כ"ו ע"ב) ע"ש וגם תכף לאחר שחיטה עדיין ינקי אברים מהדדי משו"ה כל זמן שלא נזרק הרם עדיין לא הוברר חלק גבוה ודו"ק, ועיקר כונת התוס' כאן הוא ליישב הא דמיירי תנא במשנתינו רק בקדק"ד נהי דפסול דרום לא שייך בקדק"ל מ"מ הרי פסול לילה ופסול דחוץ לזמנו וחוץ למקומו שייכים גם בקדק"ל ולמה נקט תנא רק קדק"ד, ולזה כתבו דבקדק"ל ליכא מעילה קודם זריקה וכיון דהשחיטה או הזריקה היתה בפסול ממילא אין הזריקה מביאה לידי מעילה כמש"כ התוס' בסמוך ד"ה פשיטא משום דשחטן וכו' דפשיטא דכשהזריקה היתה בפסול לא מהני ולא מידי ועיין בחידושי שם מש"כ בס"ד כן נ"ל נכון בכונת דבריהם ועיין בפירגמ"ה בב"ב ודף קכ"ג ע"ב) שלענ"ד אי אפשר ליישבם רק בדוחק, דהרי הא דבקדק"ל אין מעילה עד אחר זריקה כמש"כ גם הרשב"ם הוא ברור ומפורש בכמה משניות בכ"מ, ודע דאף דאין מעילה בקדק"ל קודם זריקה מ"מ איסור דאורייתא יש בהנאתן אף מחיים, שהרי כ"כ התוס' בנדרים ודף י' ע"א) וכ"כ התוס' בנזיר (דף כ"ד ע"ב) ד"ה שלאחר מיתה ובתמורה (דף ג' רע"א) ד"ה לא נהנין מדרבנן (ומה שנרשם שם מעילה דף ז' הוא טעות הדפוס וכונתם להא דנדרים ונזיר שהזכרנו] וכ"כ עוד בכריתות ודף כ"ג ע"ב) וכ"כ התוס' במכילתין לקמן דף י"ב ע"ב ד"ה חלב וע"ש בדברינו ועוד מבואר כן בכ"מ, וכבר נתקשה בזה חתנו של הנו"ב בסוף הספר במהדו"ק וז"ל דמנ"ל להתוס' להמציא דין חדש דאיסור מה"ת איכא ומעילה ליכא ונשאר בקושיא והגאון הנו"ב לא ענהו ע"ז מאומה ע"ש, וכן חמה בזה הרב טעם המלך בהגהותיו להשעה"מ ה' לולב וז"ל ובאמת שנסתמו ממני מעינות החכמה ולא ידעתי מה איסור דאורייתא יש בשלמים וחפשתי ברמב"ם הל' מעילה ולא מצאתי מענה וה' יאר חשכי עכ"ל, אכן אחרי שזכינו לש"ס דפוס ווילנא החדש האיר ה' את עיני וראיתי בהשמטות השמ"ק בסוף מנחות (לדף ד' ע"ב) ד"ה לא נהנין מדרבנן וז"ל וקשה דבמס' ר"ה משמע דאיכא איסורא מה"ת דקתני בשופר של עולה לא יתקע וכו' אבל בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט איסורא רביץ עלייהו ומדקאמר לא יצא אלמא איסור דאורייתא איכא [וזהו ממש הוכחת התוס' בנדרים הנ"ל] ופי' הר"ם דאיכא איסור דאורייתא מידי דהוה אקונמות שהרי מתפיס ככר בשלמים עובר בבל יחל וכמו כן בשלמים גופא איכא איסור בל יחל תוס' חדשים [ומכאן יש לפשוט ספיקו של המנחת החינוך מצוה קכ"ז באמר ככר זה עלי כשלמים בחייהן או כבשר שלמים לפני זריקה אם מועלין בקונם זה דאפשר דלא עדיף הככר הנתפס מהשלמים שהתפיס בו ודו"ק היטב], וז"ל תוס' אחרים לא נהנין וכו' ולהרשב"א נראה שהוא דאורייתא כדאשכחן בפ' כל שעה שאפר הקדש לעולם אסור ופריך הלא מעל המסיק ומשני בשלמים עסקינן דאין בהם מעילה וכו' איסורא הוא דרכיב עליה, ואמר מורי הרמ"ר דאיכא לאו דלא יחל דברו עכ"ל, שוב ראיתי שכבר ראה תוס' חיצוניות אלו השעה"מ והביאם בפ"ג מה' חמץ ומצה הל' י"א, אלא דמש"כ שם השעה"מ לחלק בין שלמים עצמן ובין דמי שלמים דאף דבשלמים עצמן איכא איסור מה"ת אף מחיים, מ"מ דמי שלמים גרע ואין בהן איסור רק מדרבנן והביא ראיה מרש"י מנחות (דף ד' ע"ב) ד"ה לא נהנין מדרבנן הנ"ל, נפלאתי שלא זכר שר דברי התוס' בנזיר (דף כ"ד) הנ"ל שכתבו מפורש דמעות דקיימי לשלמים דין שלמים מחיים יש להם, ולענין איסור מה"ת אם יש בהם נראה קצת דנסתפקו בזה דאפשר דבדמי שלמים ליכא איסור מה"ת עיי"ש, והארכתי עוד בענין זה בספרי תקנת השבים למס' מעילה, באיזה סימנים עיי"ש ותרוה נחת וכאן די בזה

ד"ה ששחטן בדרום ודינן לשחוט בצפון וכו' והדר תני לא זו אף זו ואין זו שיטת תנאים עכ"ל, ר"ל דשחטן בדרום וכו' שחטן בצפון וכו' הוא לא זו אף זו, וכלל דבריהם הוא דבתלתא בבא לא מסתבר לומר דרישא ומציעתא זו ואצ"ל זו ומציעתא וסיפא בלא זו אף זו או להיפך וכ"כ הב"י באו"ח סי' תקל"ו ע"ש מסברא דנפשיה, והרח"א בכ"ר דוד הקשה דזה סותר גמ' מפורשת ריש הוריות דקאמר שם דרישא לא זו אף זו וסיפא זו ואצ"ל זו, ויש לחלק דדוקא כאן דחלוקה דמציעותא גופה לגבי דרישא זו ואצ"ל זו ולגבי דידה מינה ובה לזא"ז הוא דאין דרך הש"ס לשנות כן, משא"כ בהוריות שם כיון דבסיפא עצמה לית בה רק זו ואצ"ל זו והוה חלוקה בפ"ע אין בכך דוחק ככל דוכתא דשייך זו ואצ"ל זו וק"ל, ובעיקר מה שצדדו התוס' לומר דאי בשחטן בדרום וקבל ג"כ בדרום וכו' קשה לכאורה דא"כ איך תתיישב הצריכותא דגמ' דקאמר אי תנא שחטן בדרום וכו' הו"א הכא הוא משום דקבלה בצפון וכו' דאכתי תקשי ניליף מרישא דאפי' אם השחיטה והקבלה בדרום מועלין וא"כ למ"ל להתוס' להוכיח מכח הכלל, אבל באמת לק"מ דכונת התוס' לומר דאי בשחטן וגם קבל דמן בדרום ולומר דזו ואצ"ל זו קתני זה אין דרך המשנה לשנות רישא זו ואצ"ל זו וסיפא לזא"ז, וא"כ ממילא מה דאיתא בגמ' הו"א הכא הוא דקבלה בצפון הוה, צריכותא דהגמ' אינה אלא לגבי ב' חלוקות דסיפא, דאע"ג דמרישא ש"מ דליכא למטעי בהך דר"א מה בכך דרישא אין כונתה אלא בדרך זו ואצ"ל זו קתני וזה ברור כ"כ הרב ר' יעקב פייסותי בספרו רנו ליעקב וזה נכון

באו"ד אבל שחטן בדרום וקבל בדרום בהא לא איירי מתניתין ונראה לפר' דבכה"ג לית בהו מעילה וכו' ויש טעם בדבר משום דשינה בהו כ"כ מיהו נראה להרר"פ שיחי' דאין זו סברא וכו' מ"ל חד פסול מ"ל תרי פסולי עכ"ל, ועיין בדברי השמ"ק הנדפס אחר מס' קנים, ולכאורה יש להקשות מאי מספקא להו להתוס' אם בתרי פסולי איכא מעילה אם לאו הרי שנינו מפורשת בזבחים (דף ס"ז ע"א) א"ל ר"א והרי קדק"ד ששחטן בדרום ושחטן לשם קדק"ל יוכיחו ששינה את שמם ומעשיהם לדבר שאין בו מעילה ומועלין בהם עיי"ש ברש"י ובתוס' דיה והרי וכו', ומפורש שם דגם בתרי פסולי איכא מעילה ואפי' בתלת פסולי נמי מוכח שם בגמ' דאיכא מעילה, אבל יש לדחוק ולומר דשינוי מקום ושינוי השם לא שייכי אהדדי משו"ה יש בהו אכתי מעילה, אבל שינוי מקום בתרי עבודות כשחט בדרום וקבל בדרום דשינה במקום כל כך לית בהו מעילה, ואמת שהוא דחוק עיי"ש בזבחים (דף ס"ז ע"א) בתוס' ד"ה ועולת העוף בסוף הדיבור, והנה הרב דרך ים כאן האריך הרבה בהאי כללא דתרי פסולי בעלה אם ירד וירכב על כרוב הפלפול מתרי פסולי דקדשים לתרי פסולי דחליצה עיין לח"מ פ"ד מה' יבום הי"ז שכתב דרק