תקנת עזרא (מעילה) פט

ליהנות בהן שלא נתנה תורה למלאה"ש ע"כ התם הוא משום דאליבא דרב קיימינן שם ורב הא ס"ל במכילתין לקמן (דף כ' ע"א) דתלוש ולבסוף חיברו תלוש הוה והמשתחוה לבית אסרו, ולשיטתיה הא דבונין בחול ואח"כ מקדישין לא מהני כלל לענין שלא ימעלו אחר הבנין וההקדש וכל התקנה היא רק כדי שלא יבואו לידי מעילה בשעת הבנין אבל אחר שבנאו והקדישו ודאי דמועלין, ומשו"ה יש צורך בהא דלב ב"ד מתנה, אבל לדידן דקיי"ל דתלוש ולבסוף חיברו אם לא הקדישו בתלוש רק בשעה שהיה כבר מחובר אין מועלין בו א"כ למה לן שיהא לב ב"ד מתנה עליהן כיון דבונין בחול ואח"כ מקדישין, ובזה אפשר להציל הרמב"ם מקושית הפנ"י דאמאי פסק דבחדשים אין מעילה בכתנות כהונה הואיל ונתנו ליהנות בהן עיין רמב"ם פ"ה הי"ד מה' מעילה, הא פליגי בה ר"מ ור"י בקדושין שם אי מועלין בשירי הלשכה ואפי' למ"ד אין מועלין בשיריים נראה דאין הטעם משום דלא נתנה תורה למלאה"ש עכת"ד ע"ש, ולדברינו י"ל דהרמב"ם פסק דבגכ"ה אין מועלין בהן לפי שנתנו ליהנות בהן ופלוגתא דגבי שיריים תלוי בטעמא אחרינא ולא מטעם לב"ד מתנה דלא היו צריכין כלל לתנאי ב"ד כיון דאקדישינהו במחובר והגמ' דקדושין רק אליבא דרב קאי כן היה אפשר לומר לכאורה אבל לקושטא דמילתא אין זה נכון ליישב דעת הרמב"ם ולומר דכיון דאין מעילה במחובר א"צ לב ב"ד להתנות כאשר אבאר בזה

דברור הדבר דאע"ג דאין מעילה במחול"ק מ"מ איסור דאורייתא יש בו, דנהי דגמרינן (לקמן דף י"ט) מעילה מתרומה דאין מטילה במחובר מאיסור דאורייתא לא אתמעיט, והא ראיה דהרי אי אקדישינהו במחובר ואח"כ תלשו הרי מועלין בו כמבואר לעיל (דף י"ג ע"א) בתוס' ד"ה מועלין בהן וכו' לכן פי' ר"ת שעקר חוליא ונהנה ממנה דהוה תלוש עכ"ל, ושם בגמ' ש"מ אבקי מעלי לה משו"ה מועלין בהאבק אף דהוה האבק מחובר מעיקרא כדכתב הרשב"א בגיטין והבאתי דבריו לעיל שם, ואי ס"ד דהמקדיש מחובר לא חל עליו הקדש מה"ת אפי' לענין איסור הנאה מה"ת איך יחול עליו מעילה כשנעשה אח"כ תלוש, הא אמר רב אשי במנחות (דף ק"ב) מעילה אטומאה קרמית מעילה משום קדושה ולאו קדושה היא לבתר דפקעה קדושתיה במאי הדרא ורכבא עליה וכו', וא"כ אי באקדשיה במחובר לא הותחלה עליו קדושה כלל במאי הדרא ורכבא עליה כשנעשה תלוש, אע"כ דגם אמחובר חל הקדושה ואסור ליהנות ממנו מה"ת משו"ה כשנתלש נתחזקה הקדושה להיות מועלין בו ג"כ

ועוד דאי נימא דבמחובר אפי' איסור הנאה מה"ת ליכא אמאי אמרינן בקדושין (דף נ"ד) אי ר' יהודא ירושלים מי מקדשה והתנן כאימרא כדירים וכו' כירושלים, וכי תימא משום דלא אמר כירושלים והתניא ר' יהודא אומר כל האומר ירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים וכו' ומשמע דהטעם הוא משום דבאין משירי הלשכה וע"כ אין מועלין בהן, ותיפוק ליה דחומות ירושלים כל זמן שהן מחוברין איסורא נמי ליכא בהו ואמאי הוה התפסה לפי"ז, דבשלמא אי איכא איסור דאורייתא שפיר הוה התפסה אף דאין בהן מעילה, כדמוכח בנדרים (דף י"א) בעי רב"ח הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים וכו', ואי אמרינן בעיקרו קמתפיס היינו קודם זריקה שאין בשלמים מעילה רק איסור דאורייתא כמבואר בתוס' שם ועיין בדברינו לעיל ריש מכילתין וע"כ הוה התפסה, ולכן התם בקדושין נמי שפיר הוה התפסה גם במחובר, אבל אם אין שום איסור מה"ת במחובר ורק מדרבנן אסור א"כ לא הוה התפסה כלל רק אי נימא בעיקרו קמתפיס וא"כ אפי' ניחא דאין מועלין בשיריים יש לומר בעיקרו קמתפיס, ונצטרך לומר כמש"כ השעה"מ בפ"א מה' מעילה דהא דבונין בחול ואח"כ מקדישין היינו דוקא בחומת העזרה אבל לא בחומת ירושלים, ועוד דגם בחומת העזרה היו מקדישין ואח"כ בונין בעצים דיומיה [ותמיהני למה לא הביא הטעם דאיתא בגמ' הנאה הנראית לעינים אסרה תורה וכתבו התוס' דזה לא מהני אלא בהקדישו בתלוש] וזהו דוחק מבואר, אבל כיון דגם במחובר איכא איסור דאורייתא ניחא בפשוטו, וכן משמע בתוס' גיטין (דף ל"ט) ד"ה גופיה וכו' ונראה לפרש גופיה לא קדיש לאסור בהנאה כמו בהמה טמאה שמועלין בה וכן בקרקע אם עוקר ממנה חוליא ואפי' במחובר איסורא מיהו איכא וכו' עכ"ל הרי דאיסור דאורייתא עכ"פ יש במחובר ג"כ, והסברא ג"כ נותנת כך שהרי כל עיקר הא דאין מעילה במחובר הוא משום דילפינן מתרומה כנ"ל, ובתרומה עצמה אמר במנחות (דף ע') א"כ מצינו תרומה במחול"ק ומשני ההיא לחיובי מיתה וחומש עיי"ש, הרי מבואר דבתרומה עצמה נמי לא נתמעט מחובר רק ממיתה וחומש אבל מ"מ חייל עלה שם לענין איסורא ודיו לבא מה"ד להיות כנדון, ועיין בספר מעיין החכמה על תרי"ג מצות דף ע"ז ע"ב, וכ"כ הרשב"א בתשובה הובא בב"י יו"ד סי' רכ"א דאיסור דאורייתא יש גם במחובר לקרקע, וכ"כ הגר"א ז"ל ביו"ד סי' רכ"ו סק"ז [ומה דאיתא בלשון הרשב"א וכן בלשון הגר"א ז"ל בלשון דאפשר דתלוש ולבסוף חיברו וביטלו לענין הקדש כתלוש דמי, לשון דאפשר דקאמרי בעניי לא הבינותי שהרי ודאי דכן הוא שכן מפורש לקמן (דף כ' ע"א) להדיא] וכ"כ הטורי אבן במגילה (דף כ"ג) ד"ה אדם מי קדוש אלא שכתב שם דכן מוכח בפ"ב דמעילה ולא הבינותי רמיזתו הזאת, וכן ראיתי שהביא בסוף ספר מוצל מאש בהערות ר' זוסמאן סופר שהביא מכמה תשובות דאיסור הנאה מה"ת יש גם בהקדש המחובר לקרקע, ובזה מיושב קושית השעה"מ בה' מעילה שם אהא דפסחים ודף כ"ו) דמייתי ראיה מריב"ז שהיה יושב ודורש כל היום כולו בצלו של היכל והיכא שרי, דהרי לפ"מ שכתבו התוס' בפסחים שם לענין קול ומראה וריח דכיון דלא אסור אלא מדרבנן כשהוא לצורך סברא הוא וכו' ובנין היכל ודאי מחובר הוא שהרי אמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדישין וא"כ אין בו רק איסור דרבנן וכיון שהוא לצורך לדרוש ברבים משו"ה מותר כן הקשה השעה"מ ע"ש, אבל לפ"מ שביארנו גם במחובר לקרקע איכא איסור דאורייתא רק שמעילה אין בו, ולפי"ז קושיתו לא קשה מידי, ולענין קושית הפנ"י על הרמב"ם בענין בגדי כהונה עיין מש"כ לעיל (דף י"א ע"ב) ובחידושי על הרמב"ם שם

וקשה לדברינו לעיל שהרי הרמב"ם פסק בספ"ו מה' מעילה וז"ל שם ולעולם אין מועלין בשירי הלשכה עכ"ל (מה שדייק לומר ולעולם אין מועלין נראה דבא לומר דאפי' בתוך שנתו אין מועלין בו ועיין בתוס' קדושין (דף נ"ד) ובירושלמי פ"ד דשקלים ה"ב אר"ח כלום אמר ר"מ אלא בתוך שנתו והכא חוץ לשנתו אנן קיימין עכ"ל הירושלמי והרמב"ם דפוסק כר' יהודא כמש"כ הכ"מ לכן כתב ולעולם אין מועלין אפי' בתוך שנתו וזה נכון) וגם פסק בפ"ד מה' שקלים ה"ח דמזבח העולה וההיכל והעזרות באין משירי הלשכה, וכיון דבשירי הלשכה אפי' איסור מה"ת אין בו דהא מהאי טעמא אמרינן דלא מתפיסין בו ואלו הי הבו איסור מה"ת הרי הי' מתפיסין בו כמו שהוכחנו מנדרים (דף י"א) וא"כ אפי' נימא דאיסור דרבנן יש בשירי הלשכה למ"ל לבנות בחול ולהקדיש אח"כ, הא מוכח בפסחים (דף כ"ו) גבי הא דמשלשלין