תקנת עזרא (מעילה) פז

מיירי בשכר אומני בנין יותירו לבדה"ב אלא דצ"ע התם בחילופי גירסאות ע"ש בירושלמי ובק"ע מש"כ בזה עכ"ל הרב קרן אורה, וראיתי שגם הגאון רבינו יהודא ב"ר בנימין הרופא פי' המשניות כהרמב"ם דבאומני בית אבטינוס איירי. וע"כ צ"ל דמשנה דמותר הקטורת רק לפי הס"ד פירשו כן דנהיר ובהיר כאן בגמ' דבאומני בנין איירי וע"ש בתקלין חדתין גם ברש"י שבועות ודף יו"ד) פי' דבאומני בית אבטינוס איירי וצ"ע בכל זה

והאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל, צריך לבאר איזה שם ניתן להגזבר בהקדישות אם יש לו שם בעלים מאחר שגם לו יש חלק בהן והוא הקונה והמוכר אותן או כאחר דמי, ויש בזה באמת מחלוקת בירושלמי פ"א דתרומות ופ"ה דמעשרות ועוד באיזה מקומות אך יש לדעת איך הוא לפי תלמוד דידן ונראה דזה תליא במחלוקת הראשונים ז"ל דהרי דעת התוס' בתמורה (דף כ"ז ע"ב) ד"ה לא אמרו דהא דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל הוא דוקא בהבעלים עצמן דכיון דהוא עצמו הקדישה קיל לגביה שיוכל לחלל בפחות משוויו, או מטעם שכתב הטורי אבן באבני מילואים למגילה (דף כ"ג) לפי שהבעלים המקדישין יכולין לשאול על הקדישן ע"ש וכ"כ באמת השמ"ק בב"מ פ' הזהב, אבל אחר אינו יכול לחלל רק בשוויו, ודעת הרשב"א והריטב"א בב"מ פ' הזהב הובא בשמ"ק שם הוא להיפך דדוקא אחר הוא רק בדיעבד מחולל בפחות משוויו אבל הבעלים אפי' לכתחילה יכולין לחלל שוה מנה על שו"פ, ועיין במהרי"ט אלגזי בהלכות בכורות אות ח' שהביא דבריהם וכן מוכח מהתוס' חולין (דף קל"ה ע"א) ד"ה לפרוק שכתבו דגם הכהן יכול לחלל בפחות משוויו גם התוס' בר"ה (דף ל"א ע"ב) כתבו דגם עניים יכולין לפדות בפחות וזהו כהרשב"א והריטב"א ע"ש, וא"כ לדעת התוס' בתמורה שם ע"כ לומר דהגזבר שם בעלים עליו דאל"כ מאי פריך הש"ס כאן והאמר שמואל הקדש שוה מנה שחלל עשו"פ מחולל הרי שמואל רק בבעלים אמר אבל אחר דלאו בעלים אפי' בדיעבד אם חילל בפחות משוויו אינו מחולל, אבל לשיטת הרשב"א והריטב"א מוכח להיפך דהגזבר אינו בעלים בהקדישות דאל"כ מאי משני הש"ס כאן הני מילי דיעבד לכתחילה מי אמר הרי הבעלים אפי' לכתחילה מחללין שוה מנה על שו"פ אלא ע"כ דהגזבר אין לו דין בעלים, וגם יהיה מוכח מכאן דהא דס"ל להראשונים דרק בעלים יכולים לחלל בפחות משוויו אין עיקר הטעם כמש"כ התוס' בתמורה משום דהן עצמן הקנו הדבר להקדש או כטעם הטורי אבן משום דהבעלים יכולים לשאול על הקדישן דהטעמים האלה הרי אינן שייכים בגזבר, וע"כ לומר דעיקר הטעם הוא כמש"כ התוס' במנחות (דף ע"א) דאין סברא שאחר יבוא ויפדה הקדש שוה מנה של חבירו בפרוטה ויקחנו לעצמו ע"ש, וזה לא שייך בהקדש לענין הגזבר שהרי הגזבר עושה הכל לטובת הקדש ולא לטובת עצמו משו"ה יכול לחלל דיעבד גם בפחות משוויו, כל זה היה נראה ברור מצד הסברא החיצונה אבל דא עקא שהתוס' בעצמן בתמורה שם כתבו להדיא דגזבר המוכר של הקדש צריך שלשה או עשרה שמאין הרי ס"ל להתוס' דגזבר כאחר דמי וזה נסתר מסוגיא דידן כמו שנתבאר, והתוי"ט פי"ז מ"ט דכלים דאיתא שם שהאומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה כדי שלא יבואו לידי מעילה, הביא מה שכתבו התוס' במנחות (דף צ"ח ע"א) דלידי מעילה לאו דוקא דהרי הקדש שוה מנה שחללו עשו"פ מחולל, וכתב הרש"ש שם ע"ו דלפ"מ שכתבו התוס' בתמורה דדין זה אינו אלא בבעלים הפודין הקדישן אבל גזבר וכו' א"כ א"ש לשון מעילה כפשטה עכ"ד, ולפי מה שביארנו כאן בעזהשי"ת באמת יהיה בודאי מוכרח דלשיטת התוס' במנחות (דף צ"ח ע"א) גם אחר יוכל לחלל שוה מנה על שו"פ כשיטת הרשב"א והריטב"א משו"ה שפיר כתבו דמעילה לאו דוקא והארכתי בדבריהם ובלשון הרמב"ם פ"ח מה' מעילה ובלשון פיהמ"ש להרמב"ם בכלים שם במקו"א, ומה שהקשינו לשיטת התוס' בתמורה דגזבר כאחר דמי ואינו יכול לחלל בפחות משוויו מסוגיא דידן, נראה ליישב דודאי לאו בכדי נקטו התוס' בלשונם בתמורה שם אבל גזבר המוכר וכו' ולא כתבו סתמא אבל גזבר צריך שלשה וכו',, אלא כונתם דכי אמרינן דגזבר צריך שלשה או עשרה הנ"מ היכא דמוכר לחולין או פודה לחולין אז אינו יכול לפדות בפחות משוויו וצריך שלשה או עשרה שמאין שלא יפסיד הקדש כשיהיה אונאה, אבל בסוגיא דידן שהגזבר מחלל ההקדש לטובת ההקדש ופסידא להקדש לא יהיה איך שיפדה אפי' גזבר שחלל שוה מנה על שו"פ מחולל, ומ"מ טעם זה לא מהני רק לענין דיעבד אבל לא לענין לכתחילה כמש"כ התוס' כאן ד"ה והאמר שמואל דגזרינן אטו רוב מקומות שיש פסידא להקדש וכן מוכח בבכורות (דף כ"ה ע"א), וע"ד פלפול י"ל דהתוס' כהרא"ם ממיץ בפי' הרא"ש בנדרים (דף נ"ט ע"א) ס"ל דגם משבא ליד גזבר יכולים בעלים לפדות מכ"ש דלשאול על הקדישן וא"כ הגזבר יכול לחלל על שו"פ מצד שליחות הבעלים ודו"ק

ובלאו"ה סברא זו מוכרחת, דלכאורה קשה דהרי בערכין (דף כ"ט ע"א) איתא ההוא גברא דאחרימנו לנכסי וכו' א"ל שקול ארבעה זוזי ואחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולשתרי לך וכו' כמאן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה וכו' א"ה אפי' פרוטה נמי ומשני פרסומי מילתא, והרי"ף פ"ק דע"ו פסק דלא בעינן רק פרוטה לפדיון בזמה"ו וכן פסק הבה"ג בה' ערלה והשאילתות פ' קדושים, ותמה הר"ן בע"ז שם מהש"ס דערכין דבעינן ד' זוזי ויפה תירץ קושיתו התומים סי' קי"ז ס"ק י"ג וכבר כתבתי במקו"א שכהתומים מפורש בפירגמ"ה בערכין שם, אולם הרמב"ם פסק בפ"ח מה' ערכין דבעינן ד' זוזי לפרסומי מילתא ולא סגי בפרוטה, ולכאורה לשיטת הרמב"ם מאי פריך הש"ס כאן מדשמואל אהא דמשני דליכא בנין שיעור מעות נימא דליכא בנין שיעור ד' זוזי. ובשלמא להרי"ף וסיעתו דבעינן רק פרוטה ממש וכיון דיש כאן בנין כ"ש דהא אמעות האומנים קתני ממילא יש עכ"פ שיעור פרוטה ויכול לחלל אבל להרמב"ם קשה, וע"כ לומר דגם להרמב"ם הא דבעינן ד' זוזי לפרסומי מילתא היינו דוקא בהדיוט המחלל הקדישו דבעי שיעור ד' זוזי לפרסומי מילתא שאינו מועל בקודש כי היכי דלא ליתו לזלזולי בהקדישות, אבל הגזבר בעצמו המחלל הקדש ואינו מוציא שום דבר להשאר חולין רק הוא עוסק לטובת הקדש אין כאן חשדא ולא אתו לזלזולי בהקדישות ואפי' להרמב"ם לא בעינן כאן ד' זוזי כיון דמדינא הקדש שוה מנה שחללו על שו"פ מחולל משו"ה פריך הש"ס כאן שפיר וליעבד כדשמואל ודו"ק ודע דמהרי"ט אלגזי בפ"א דבכורות שם אות ח' הביא דעת כמה ראשונים דכל זמן דלא אתי ליד גזבר מותר גם לכתחילה לפדות שוה מנה בפרוטה ואכמ"ל בזה

ר"פ אמר ה"ט דבונין בחול לא נתנה תורה למלאה"ש אמרי דילמא בעי למזגי וזגי עלייהו זוהי גירסת התוס', וגירסת המפרש ורגמ"ה היא כגירסת השמ"ק אמרי דילמא יתיב בטולא דבנין פי' ויהנה מהצל, וביאור הדבר לענ"ד הוא דחשש שמא אתי למיזגי עלייהו לא שייך רק בעצים המסודרים על הארץ ובאבנים אף במונחים על הארץ לא שייך כ"כ חשש זה כדאיתא בשבת (דף