תקנת עזרא (מעילה) פו

תוס' ד"ה בונין בחול ואח"כ מקדישין וכו' כלומר ואי הוה מקדיש להו לאבנים מקמי בנין לא היה יכול לפרוע שכר האומנים ממעות של הקדש שאין הקדש מתחלל על המלאכה עכ"ל, התוס' נדו מפירגמ"ה משום דלדידיה קשה למה היו ממתינין לחלל המעות עד גמר כל הבנין הו"ל לחלל תיכף אחר שקנו האבנים והעצים בהקפה או במעות של חולין ויפרעו להמוכר או למלוה המעות, לכך פירשו דהטעם הוא מפני שכר האומנים שאין הקדש מתחלל על המלאכה לפי שאין דבר אחר נכנס חחתיו, משו"ה היו בונין בחול ואח"כ מחללין קדושת המטות על כל הבנין ואז היו פורעין גם שכר האומנין מאותן מעות שיצאו כבר לחולין, ולכאורה יהיה מכאן סתירה למש"כ הנתיבות בח"מ סי' ש"ו סק"ד דגם בקרקע אמרינן אומן קונה בשבח כלי, והרי בב"ק ודף צ"ט) אמרינן דאפשר דשמואל ס"ל כר"א דאומן קונה בשבח כלי, וא"כ הרי יכלו לחלל מעות ההקדש על שבח האומנין שהוא חול ולמה להו לבנות בחול ודוחק לומר דכיון דעיקר הדבר הוא של הקדש לא ניח"ל להפועלים עצמן לקנות השבח, וקשה לומר דהכא דוקא באומנים שכירי יום איירי דאינם קונים את השבת עיין בדברינו לקמן ע"ב בתוס' ד"ה מותר הקטורת, אך הרי כתב שם הנתיבות וכ"כ שם גם הקצוה"ח בארוכה דהא דאומן קונה בשבח כלי אינו קנין גמור אלא קנין שיעבוד כמו במשכנו שלא בשעת הלואתו כנגד דמי השכירות עיי"ש, וכיון דעיקר השבח הוא של הקדש רק שיעבוד יש להם על השבח שוב לא שייך לחלל על המלאכה לפי שאין דבר אחר נכנס תחתיו, שוב ראיתי בעין יצחק ח"א חאבהע"ז סי' ע"ו שעמד ע"ז וכתב וז"ל, ויש לדחות זה דאף דאין מעילה בגידולין מ"מ מדרבנן לכו"ע אסור ליהנות מהן א"כ אסור ליהנות מן השבח וע"כ ממילא לא קנו שבחא כן י"ל, אך העיקר לענ"ד דלא שייך לומר אומן קונה בשבח כלי רק אם בעה"ב נותן חפצו או קרקעו להפועל לתקנו אז אמרינן אומדנא דדעת בעה"ב הוא שיזכה האומן בשבחא ולא שייך לומר בזה אין אדם מקנה דשב"ל משום דחז"ל אמדו דעת בעה"ב דרוצה שיקנה האומן את השבח בשעה שישנו כבר השבח בעולם, וא"כ זה לא שייך רק היכא דאיכא דעת בעלים אבל בלוקח מגזלן או גזלן גופא שהשביח וכן בפועל בהקדש דליכא דעת בעה"ב כלל דהא בהקדש אמרו דעת שכינה מי איכא להקנות לאומן השבח לכן אמרינן דגוף החפץ וארעאי אשבח עכ"ד שם, ולענ"ד לענין הקדש מש"כ דאסור השבח מטעם גידולי הקדש לא הבינותי כלל דמה ענין זה לזה, גידולי הקדש ודאי דשייכי ע"פ דין להקדש דלא גרע הקדש מהדיוט שגידוליו של האילן והקרקע הוא ודאי שייכי לבעל הקרקע והאילן ולא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש משא"כ שבחא דגם בהדיוט שייך להפועל, ומש"כ דבהקדש ליכא דעת בעה"ב להקנות השבח להפועל יש להעיר דהרי דעת גזבר השוכר את הפועל איכא דאל"כ איך יכול הקדש למכור שום דבר מאן יקנה וקצרתי, והעיקר לענ"ד הוא כמש"כ דכיון דאין לפועל בהשבח רק שיעבוד לא שייך לחלל המעות עליו ואולי י"ל גם בזה דהקדש מפקיע מידי שיעבוד ודו"ק

באו"ד וא"ת הא אמרינן בכתובות מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרה"ל וכו' וי"ל דתרה"ל שבאה בנדבת ציבור ולב ב"ד מתנה עליהן אבל בנדבת יחיד לא שייך לומר לב ב"ד מתנה עליהן אף אם הקדישן למוסרן לציבור עכ"ל, וכתב ע"ז החק נתן וז"ל ואע"ג דגם הקטורת היתה באה מתרה"ל ואפ"ה לא היו נותנין אותה לאומנין בשכרן עד שיחללו אותה, י"ל דלא אמרינן לב ב"ד מתנה אלא בשירי הלשכה אחר שקונין כל צרכי מזבח, ומש"כ דבנדבת יחיד לא שייך לומר לב ב"ד מתנה זהו אליבא דבן עזאי אבל לר"ע אית ליה דהקדש מתחלל על המלאכה בנדבת יחיד ועיין בתוס' שבועות (דף יו"ד ע"ב) ואף לבן עזאי דלית ליה לב"ד מתנה בנדבת יחיד היינו דוקא לענין הקדש מתחלל על המלאכה, אבל אם יש דבר אחר להכנס תחתיו לקדושה מודה דאמרינן לב"ד מתנה כההיא דאמרינן בכתובות (דף ק"ו ע"ב) ע"ש עכ"ל, ובלי ספק דאשתמיטתיה המל"מ סוף הל' שקלים דשם דיבר המל"מ בזה באורך בהיפך לגמרי מדברי החק נתן ע"ש, והקרן אורה כתב כאן וז"ל התוס' חילקו בין נדבת ציבור לנדבת יחיד דדוקא בנדבת ציבור שייך לב"ד מתנה, ולענין דבר שקדוש קדוה"ג מצינו איפכא דבמותר הקטורת של ציבור מחללין אותה דוקא על מעות האומנים, ויחיד שהתנדב דבר הראוי למזבח כגון קטורת אית ליה לר"ע דמתחלל על המלאכה כמש"כ התוס' בשבועות, ובלאו"ה נראה לכאורה דהא דפליגי אם הקדש מתחלל על המלאכה היינו דוקא קדוה"ג או קדושת דמים שלא ניתן להוצאה כגון טלית של הקדש כדאיתא בתוספתא דמכילתין וברמב"ם פ"ח מה' מעילה, אבל מעות למה לא יתן אותם בשכר המלאכה כיון שעל מנת כן הקדישן, ועוד יש לדקדק על דבריהם אמאי לא הקשו מכל הני דנותנין שכרן מתה"ל כמו בית אבטינוס, וע"כ צ"ל דצורך קרבן כקרבן דמי כמש"כ הרע"ב ז"ל בשקלים, א"כ ה"נ אמאי לא יתנו מעות שהתנדב לבדה"ב לצורך בנין הבית, וצ"ל דעכ"פ הכי שפיר טפי כיון דאפשר לעשות תקנה עכ"ל, וגם הוא לא הביא דברי המל"מ וגם דברי הקרן אורה רחוקים המה מאוד מדברי החק נתן, ואנכי ביארתי בענין זה הרבה בספרי תקנת השבים למס' מעילה סי' ס"ז וכאן לקצר אני צריך, ודע דהתוס' ישינים ביומא (דף ס"ט ע"ב) כתבו דלא שייך לענין מעילה לומר לב ב"ד מתנה עליהן משום דאין הקדש לחצאין ע"ש ועיין באבני מילואים לאהע"ז סי' כ"ח ס"ק ט"ז, ועיין ברמב"ם פי"ב מפסוהמו"ק ה"ו ובלח"מ פ"ג מה' תרומות ובשו"ע או"ח סי' שס"ו סעי' ט' וברמ"א בחו"מ סי' קכ"ד סעי' ז' ובתיו"ט במשניות פ"ה משנה ד' דמעשרות ודו"ק

ע"ב מותר הקטורת מה היו עושין בה וכו' בכריתות ודף ו') פירש"י דבאומני בנין איירי, והבאר שבע שם תמה עליו וכתב דלא איירי רק באומני בית אבטינוס, והנך רואה דהכא מבואר בגמ' דבאומני בנין איירי כמש"כ התוס' בשבועות וכן הוא לפני בירושלמי דשקלים (פ"ד ה"ג) ע"ש, וכתב הקרן אורה וז"ל וא"ת ומנ"ל באמת להמקשה לומר דמיירי באומני בנין דתקשה ולחליה אבנין דילמא מיירי באומני בית אבטינוס, וי"ל דהתם בשקלים תנן המקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראוין לקרבנות ציבור יתנו לאומנין בשכרן דברי ר"ע, ואומנין דהתם ע"כ אומני בנין קאמר דאומני בית אבטינוס נותנין להן שכרן מתרה"ל ולא מנכסים אלו שהן לבדה"ב כמש"כ הרע"ב ז"ל שם, ומזה יש לדקדק על הרמב"ם ז"ל בפיהמ"ש שכתב שם דמתניתין דמותר הקטורת אתיא כבן עזאי ולא כר"ע, ואי באומני בנין איירי כדמוכח הכא שגם התרצן מודה ליה בזה להמקשן אין ראיה דדלא כר"ע אתיא כמש"כ התוס' בשבועות שם, והרמב"ם בפי' המשניות בשקלים שם מפרש גם הנך אומנין דהמקדיש נכסיו באומני קטורת ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל למה להם ליטול שכרן מהני נכסים שהן קדושת בדה"ב, אמת דבירושלמי משמע דבאומני קטורת מיירי דאיתא התם שחזרו לקדושתן מקיצין בהן את המזבח, ואי