תקנת עזרא (מעילה) פד

בשני ניסוכין, א"כ יש לך להקיש ניסוך המים לניסוך היין דמה ניסוך היין כשרין כל ג' לוגין בפנים אפי' כמה פעמים ביום, אף ניסוך המים כשרין כן והיינו כמ"ד אין שיעור למים או דמתנדבין מים דאתקיש ליין ור"א הא מי החג קאמר, משמע דוקא אותן ג' לוגין שנתמלאו לשם חג לחובת היום, אלא ע"כ דר"א לאו כר"ע ס"ל וניסוך המים היא הללממ"ס ולא אתקיש לניסוך היין, וא"ש כל הסוגיא דשם וממילא א"ש גם סוגיא דכאן במעילה, דר"ל אמר דאין מועלין אלא בג' לוגין וריו"ח אמר מועלין בכולן, ומקשי וס"ל לר"ל יש שיעור למים ולפירוש הנ"ל הכי פירושו דאדרבה ר"ל דאמר אי מה להלן ג' לוגין סבר אין שיעור למים, היינו שיכול לנסך כמה פעמים ג' לוגין ביום, ומדמקשה ר"ל הכי מכלל דאיהו ס"ל באמת הכי ג' לוגין רק בדר"א דאמר מי החג לא ניחא ליה לפרש בשיטת ר"ע, אבל איהו גופא כר"ע ס"ל ואין שיעור למים, ומשני שפיר לטעמא דמנחם יודפאה קאמר דמוקי לה כר"ע ומקשי ליה שפיר דא"כ אין שיעור למים, אבל לדידיה לא ס"ל באמת כר"ע, והוא ביאור נכון לפשט כל הקמטין שיש בסוגיות האלה ודו"ק

וראי' עצומה לפירוש זה מירושלמי דסוכה פרק לולב וערבה על המשנה דניסוך המים כיצד, תמן תני בשם ר"א צריך שיהא מילואן לשם חג ואית תני בשם ר"א א"צ שיהא מילואן לשם חג, וקאי שם אהמשנה דר"א אומר אף המנסך מים בחג בחוץ חייב, אריו"ח כל שיטת ר"א כשיטת ר"ע רבו וכו', מה נפיק מביניהון א"ר זעירא והוא שניסך ג' לוגין וג' לוגין בחוץ, אית תנא תני יש להם שיעור ואית ת"ת אין להם שיעור, מ"ד יש להם שיעור פטור ומ"ד אין להם שיעור חייב כצ"ל, פירוש דלעיל מייתא דריב"ח דאמר צריך מילוי לשם חג, כדי לעשות פרסום לדבר שהיא מה"ת ואמר דאתיא כר"ע, ואח"כ אמר על הפלוגתא אם צריך מילוי לשם חג אליבא דר"א דאתיא בפלוגתא דר"ע ורבנן דלרבנן א"צ, וע"ז מקשה לית יכיל דהא כל שיטת ר"א כר"ע דלרבנן ס"ל דפטור המנסך מים בחג, והוא ר' מנחם יודפאה הובא ג"כ בירושלמי שם ובספרים שלנו הגירסא מהופכת ומה נפיק מביניהון גריס קודם אית תני וכו' ומבואר לענ"ד שהגירסא צ"ל כמו שכתבתי] ואח"כ מוקי לה בפלוגתא ריש שיעור למים כגון שכבר ניסך מקודם ג' לוגין מים בפנים ואח"כ ניסך בחוץ, דאם צריך מילואן דג' לוגין הראשונים לשם חג למ"ד יש שיעור פטור ולמ"ד אין שיעור חייב, הרי להדיא דגם למ"ד אין שיעור למים אפ"ה השיעור הוא ג' לוגין אלא דיכול לעשות כן כמה פעמים, וגם דלא מיירי מקידוש כלי רק אם דוקא באותן ג' לוגין המיוחדים או לא, ואתי כאוקימתא דרנב"י בבבלי כנ"ל, דוק ובין בדברים אף דרש"י ותוס' לא פירשו הכי, אבל בזה י"ל פסקי הרמב"ם אשר לכאורה המה תמוהים עיין בחידושי להרמב"ם פ"ב מה' מעילה ה"ט ושם הבאתי גם הירושלמי הנ"ל, ולהפירוש הזה יש ליישב הכל ולא יהיה בפסקי הרמב"ם נפתל ועיקש ודו"ק היטב

במשנה המקדיש את החורש מועלין בכולו, פי' רגמ"ה בעצים ובענפים ובנבייה וכ"כ המפרש כאן כדרכו ללכת בעקבות הרגמ"ה ז"ל כדביארנו כבר כמה פעמים. והוא משום דרגמ"ה מפרש בבא זו ביתד עם משנה דלקמן הגזברים שלקחו עצים וכן היה בגירסת ספרו שני הבבות האלו קודם הסוגיא דעכו"ם שנשתברה מאליה עיין בפירגמ"ה ותראה שכן הוא, וא"כ פי' המשנה הכי הוא המקדיש את החורש מועלין בכולו אבל הגזברים שלקחו עצים מועלין בעצים לבד אבל לא בשיפוי ונבייה, אבל לפני הרמב"ם היה הגירסא כגירסת הספרים שלפנינו דסוגית הגמרא דעכו"ם שנשתברה מאליה קודם המשנה דהגזברים שלקחו עצים משו"ה מפרש בה' מעילה פ"ה ה"ח בזה"ל המקדיש את היער מועלין בכולו בין באילנות בין בכל קן שבראשי האילנות או שביניהם עכ"ל וכ"כ גם בפיהמ"ש, דלגירסתו נח טפי לומר דלאו אדלקמיה קאי אלא אבבא הקודמת דהקן שבראש האילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין כדאיתא הטעם בסוגיא אבל המקדיש את החורש מועלין גם בהקנים וזה פשוט, אולם בתוספתא פ"ק דמכילתין מבואר להדיא כפי' רגמ"ה והמפרש וצ"ע על הרמב"ם ועיין מש"כ לקמן במשנה דהגזברים

דף יד אתמר עכו"ם שנשתברה מאליה, יש כאן גירסאות מתחלפות והלח"מ וביותר המשל"מ פ"ז מה' עכו"ם האריך בסוגיא זו בתכלית האריכות ברוחב ובעומק עד שכמעט לא הניח מקום להתגדר בו לכן הנני רק מעורר לעיין בו ואז תבין הסוגיא לעומקה

ברש"י ד"ה לעולם אימא לך דאתבר מגופה וכו' וליכא למידק מהכא לעכו"ם שנשתברה מאליה ולא קשיא לריו"ח עכ"ל, כל עין רואה דסוף דברי המפרש אין להם קשר עם דבריו הקודמים והב"ח הגיה וקשיא לריו"ח והגהת השמ"ק קשה להבין, אולם המל"מ כתב דהלשון שבכאן שייך לסוף ד"ה ור' אבוה אמר ריו"ח וכו' אלא מאי יתיז בקנה באפרוחין קמיירי וליכא למידק מהכא לעכו"ם שנשתברה מאיליה ולא קשיא לריו"ח כצ"ל וזה נכון לפי מה דאיתא במפרש, אבל ברגמ"ה שממנו לקח המפרש דבריו כמו שהודעתי כבר ז"ל משום דבגידולין הבאין לאחר שהוקדש עסקינן וקסבר אין מעילה בגידולין אבל בגידולין דאשרה לעולם דאסירי ולא קשיא לריו"ח עכ"ל, ולשון זה תמוה עוד יותר לגירסת הרגמ"ה והמפרש והגהת המל"מ אינה ממותקת כ"כ בלשון רגמ"ה כמובן, ולכן נלענ"ד להגיה ע"ד המל"מ דהלשון ברגמ"ה אבל בגידולין דאשרה לעולם דאסירי ולא קשיא לריו"ח וכן לשון המפרש וליכא למידק מהכא לעכו"ם שנשתברה וכו' שייך לעיל סוף ד"ה לא דאייתי העוף עצים מעלמא ובלשון רגמ"ה ענפים מעלמא] אבל בגידולין דאשרה לעולם דאסירי ולא קשיא לריו"ח עכ"ל רגמ"ה וכן צ"ל בהמפרש ג"כ לא דאייתי העוף עצים מעלמא ועשה קן וליכא למידק מהכא לעכו"ם שנמ"א ולא קשיא לריו"ח כצ"ל, ולענ"ד ניכרים בזה דברי אמת

שם ברש"י ד"ה ור' אבוה וכו' לישנא אחרינא ה"נ מסתברא לא שמענו משום דקתני בה לשקליה משקיל דמשמע שיעלה וכו' עכ"ל, אזיל לשיטתיה שפי' במתניתין דהא דקתני יתיז בקנה לדייק רק שלא יעלה באילן אתא אבל ליטלו בידו אם יכול להגיע בידו אל הקן בעמדו על הארץ שפיר דמי באמת, וא"כ מאי מקשה לשקליה משקיל הא באמת לא אסר התנא רק לעלות אאילן אבל ליטול בידו מותר, וע"כ דמקשה לשקליה משקיל היינו דיהא מותר לעלות באילן משו"ה כתב דזה לא שמענו שיהא מותר לעלות דהא אי אפשר שלא יהנה מהאילן. אבל התוס' דמפרשי דגם ליטלם בידו בלא עליה על האילן קאסר תנא דמתניתין ויתיז בקנה דוקא נקט שפיר גרסינן לשקליה משקיל דפריך שיהא מותר ליטלו בידו ודו"ק

בתוס' ד"ה שבאשרה יתיז בקנה וכו' דילמא אתי למשקל מגוף האשרה שלא נשבר וכו' עכ"ל, בע"ז שם כתבו התוס' הטעם דיתיז בקנה ולא יטול בידו דגזרינן שלא יאמרו העולם עכשיו הוא שוברן מהאשרה עכ"ל, ויש להבין למה שינו כאן התוס' וכתבו