תקנת עזרא (מעילה) עח

אדם להקדיש בהמה ע"מ שהגיזה והכחישה שלו כחולין קי"א מ"א היינו בהקדש שאינו מחויב בו אבל הכא וכו' עכ"ל, וזה אינו רק בקדשי בדק הבית אבל בקדמ"ז אינו יכול להתנות ע"מ שהגיזה והכחישה שלו דפשטה קדושה בכולה וכ"כ הוא בעצמו בתפא"י בחולין שם, והכא הרי בקדשי מזבח איירי וממילא גם תירוצו שהוא באמת דברי המפרש בעצמו כאן אין לו מקום לענין קושיא זו, דנהי דיכול להתנות אבל מ"מ למה לא פשטה קדושה בכולה ודו"ק וע"כ לומר דהחלב לא חשיב גוף הבהמה טפי מגיזותה ומשו"ה אף דבגיזותיה אמרינן פשטה קדושה בכולה בחלבה לא אמרינן כן ואכתי צ"ע

תוס' ד"ה אתיא העברה וכו' תדע מדאצטריך לכתוב לא תגוז בבכור צאנך לאסור גיזה בקדשים עכ"ל, הקשה המל"מ פ"א מה' מעילה דהא אצטריך לא תגוז ללאו שילקה עליו ותזבח ולא גיזה הוה רק לאו הבא מכ"ע דאין לוקין עליו והיא קושיא עצומה, אך יפה תירץ במהרי"ט אלגזי בה' בכורות בהקדם מה שיש לדקדק בלשון התוס' שכתבו מדאצטריך קרא דלא תגוז וכו' ואסור גיזה בקדשים שהשלש תיבות ואסור גיזה בקדשים מיותרין הן, ונראה כוונתם ע"פ הספרי פ' ראה סי' קס"א בבקרך וצאנך תקדיש לה' אלקיך מכלל שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך מלמד שהבכור אסור בגיזה ועבודה ואין לי אלא בכור שאר קדשים מנין, ודין הוא מה בכור שאינו נוהג בכל הולדות וכו' אסור בגו"ע שאר כל הקדשים וכו' אינו דין שיהיו אסורין בגו"ע, לא אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם וכו' תלמוד לומר בבקרך וצאנך הזכר תקדיש לה"א לא תעבוד ולא תגוז עכ"ל הספרי, ופירושו דמילות תקדיש לה"א מיותרין ובפרט למ"ר דבכור אין להבעלים צורך להקדישו, ע"כ דרשינן כל בקרך וצאנך תקדיש לה' לא תעבוד ולא תגוז ואתי קרא לאסור שאר קדשים בגו"ע, נמצא דאקדשים איכא קרא מיותר לאסור גו"ע וע"ז הקשו התוס' דלמה אצטריך ללמוד דין זה בקדשים תיפוק ליה מדגלי קרא בפסולי המוקדשין, מאי אמרת דמהתם לא ידעינן דלקי הא כיון דבבכור כתיב לאו מפורש לא תעבוד ולא תגוז, ודאי דאתי קרא בפסהמו"ק לאהדריה לאיסורא קמא דכתיב בבכור ולוקין גם על מוקדשין וגם אפסהמו"ק, אלא ע"כ דאי לאו דגלי קרא בקדשים לא הוה ידעינן קרא דתזבח למאי אתא ולא ידענו איסור גיזה לא בפסהמו"ק ולא במוקדשין, דמקו"ח מבכור אין ללמוד כדאיתא בספרי עכ"ד המהרי"ט אלגזי והוא הנכון לדעתי, והחק נתן תירץ דאיסור לא תגוז הרי הוה רק על המעשה אבל הגיזה שרי כבתוס' לעיל (דף י"ב ע"ב) ד"ה חלב א"כ הא דאסרה תורה לגזוז אינו אלא משום דדמי לעבודה, וא"כ מקשים התוס' שפיר אמאי אצטריך לא תגוז דאי לאשמעינן דהוה עבודה זה שמעינן כבר מקרא דתזבח ולא גיזה והוה בכלל דלא תעבוד וחייב שפיר גם מלקות משום לא תעבוד עכ"ד ודוחק ובתפארת ירושלים במשניות חולין פ"י אות נ"ב תירץ ג"כ קושית המל"מ שהקשה אותה גם הגרע"א בתוספותיו אבל דרכו רחוקה ממני, וע"ד הפלפול כתבתי תירוץ לקושיא זו במקו"א אבל כאן די בזה והא דהוצרכו התוס' להוכיח דחלב אסור בהנאה מחולין (דף ל"ו) מכח משמעות ולא הביאו ראיה מבכורות (דף ו' ע"ב) בסוגיא דחלב בהמה טהורה מנ"ל דשרי דקאמר שם בהדיא ואימא דתולין אסור באכילה ומותר בהנאה דקדשים בהנאה נמי אסור הרי מפורש דחלב קדשים אסור בהנאה, דהתם י"ל דה"ק דאי חלב בהט"ה אסור באכילה יהיה מוכח דחלב קדשים אסור בהנאה נמי, אבל לפי האמת דחלב חולין מותר באכילה י"ל דקרא דבשר ולא חלב אתי לאסור רק באכילה אבל לא בהנאה, ולעיל (דף י"ב ע"ב) ד"ה חלב המוקדשין הביאו שפיר ראיה מבכורות שם לענין אכילה וזה ברור

באו"ד האיך יכול למילף מבכור שהוא אסור להניק הא אין דנין אפשר משאי אפשר עכ"ל, ולא ניחא להו להתוס' לומר דהכא אתיא כמ"ד דנין אפשר משאא"פ שהרי יש מחלוקת תנאים בזה, חדא דסיפא דמתניתין משמע דכר' יוסי נמי אתיא ור"י ס"ל ביבמות (דף מ"ו ע"ב) דאין דנין אפשר משאא"פ דפוסל שם גר בטבילה בלא מילה ולא יליף מאמהות דאין דנין אפשר משאא"פ, ותו דהא מרא דהאי שמעתתא הוא רב אחידבוי בר אמי ואיהו גופא ס"ל בנדה (דף ל"ז ע"ב) דאפי' בהיקש נמי אין דנין אפשר משאא"פ כרב ששת שם לחד לישנא ע"ש

באו"ד ומה נדבה היא זאת כיון דלית שום ריוח להקדש עכ"ל ואי משום צער בע"ח דולד ישחטנה ויאכלנה, לכך נראה למורי הרר"פ וכו' כלומר דמתניתין איירי בולד קדשים שנולד אחר שהוקדשה אמו ואפ"ה אסור לינק מאמו, וע"ז בעי מנה"מ דפשטות קרא דוהיה שבעת ימים תחת אמו ודאי משמע שגם יונק מאמו, ומשני דילפינן מבכור דתחת אמו לאו דוקא כמו בבכור דע"כ תחת אמו לאו דוקא דהקדש פטור מבכורה, אבל אי לאו קרא דתחת אמו לא הוה פריך הש"ס מנה"מ דמסברא הוה ידעינן דאסור לינק אף דהולד נמי קדוש דהנקה דמיא לעבודה בקדשים כמש"כ הרמב"ם בפיהמ"ש כאן וביארנו כונתו יפה בעזהי"ת במתניתין, ובזה נמי מיושב קושית הראב"ד על הרמב"ם שכתב דאחרים מתנדבים ואומרים חלב בהמה זו החולין יהיה הקדש לולדות קדשים שייניקוהו ותמה הראב"ד ז"ל דאם אמר יהא הקדש מה יועיל הבאתי לשונם לעיל ד"ה ולד המעשרות, ולדברי הרמב"ם בפיהמ"ש ודאי דלא קשה מידי דכיון דהבהמה היא חולין והולד מעשר או קודש ועבודה בקדשים ליכא ודאי דמותר להולד לינק מבהמת החולין אע"פ שהחלב הוא קודש, ובזה כבר אזדי לה קושית התפא"י במשניות כאן דלמה אסור ולד קדשים לינק מבהמת קדשים הא מדליקין מנר לנר ע"ש, ואין זה קושיא דכאן האיסור הוא משום סרך עבודה בקדשים, ובאמת בתוספתא דמכילתין מבואר דהקדש מהקדש נמי אסור דשם איתא דאפי' הקדיש הפרה והכרשינין והעמיר אסורה הפרה לאכול הכרשינין אלא אחרים מתנדבין לה, וכתב הקרן אורה דלפ"ז ולד פסוהמו"ק נמי אסור לינק מאמו ולא מצאתי זה מבואר וגם עיקר דין חלב פסוהמו"ק לא מצאתי כעת ברמב"ם ז"ל, וגם מנ"ל באמת דחלב פסוהמו"ק אסור בהנאה הא ואכלת בשר ולא חלב כתיב דממעט רק אכילה, ואי משום דאיסור חלב כדקאי קאי א"כ גיזת פסוהמו"ק נמי תאסר הגיזה עצמה כמו בקדשים כשרים וצ"ע יותר בזה עכ"ל

בסוף הדיבור וגם ניחא דלא ילפי התם מהך ג"ש דאמו אמו וכו' עכ"ל, הקשה הבה"ז איך ילפינן בנדה לענין יוצא דופן מג"ש דאמו ויש ליישב עכ"ל, ותירץ החק נתן דגם התם אינו אלא גילויא מילתא בעלמא דעיקר הג"ש הוא דילפינן לידה לידה מבכור, אלא משום דקשה ניליף לידה לידה מאדם ע"ש לכך קאמר אתיא אמו אמו ר"ל דאמו אמו מגלה לן אג"ש דלידה לידה דמבכור אית לן למילף ולא מאדם עכ"ל, וכ"כ הרמב"ן בחידושיו שם אהא דקאמר מסתברא מבכור הו"ל למיליף שכן אמו מאמו וז"ל, לאו דהיא ג"ש אלא מסתברא לידה לידה מבכור משום דרמי בדמי הוא דהכא כתיב אמו והתם כתיב אמו, יהא דאמרינן לקמן מאמו אמו נפקא לאו דוקא אלא חדא מטעמי דר"ש נקט עכ"ל הרב מתן בסתר, והדברים נכונים ע"ש בנדה (דף מ' ע"א) וק"ל: