תקנת עזרא (מעילה) עז

מפרשי להדיא שנולד קודם שעשה להאם מעשר או הקדש, משמע דאם נולד אחר שהקדיש האם דאז גם הולד קדוש מותר לינק חלב אמו, אולם התוס' לקמן ע"ב פירשו שנולד אחר שכבר הקדיש האם ושם יתבאר

בגמ' דישו שלך ולא דישו של הקדש, המפרש ורגמ"ה מפרשי דקאי אפרה לבד אבל אפועל ידעינן מקרא דרעך ולא של הקדש, והתוס' ד"ה מאי טעמא פירשו דאפועלים נמי קאי דאתקיש חוסם לנחסם, וכבר תמה עליהם בהגהות חשק שלמה בבכורות (דף ט' ע"ב) דהא בפועל כתיב רעך בגופיה, והתוס' בפשוטו י"ל דס"ל דרעך ממעט רק עכו"ם כדאיתא בב"מ (דף פ"ז סע"ב) לפ"מ דקיי"ל גזל עכו"ם אסור, אולם המפרש ורגמ"ה ס"ל דמרעך ממעטינן תרוייהו עיין תוס' פסחים (דף ה' ע"ב) ד"ה אבל ומנחות (דף ס"ז ע"א) ד"ה חד וברמב"ם פי"ב מה' שכירות ה"ה ובלח"מ שם, ומשמעות המיעוט מדישו הסביר לן יפה הרמב"ם בפיהמ"ש דדישו משמע דייש הראוי לו לשור הוא דלא תחסום אבל דייש של הקדש שאסור לו חסום עכ"ד וכ"כ גם ברמב"ם פ"ח ה"א מה' מעילה, וכ"כ התוס' בב"מ דף צ' ע"א ד"ה הדשות ע"ש וכן כתבו התוס' בבכורות דף ט' ע"ב ע"ש, וכתב הקרן אורה וז"ל קצת צ"ע דלמ"ל קרא למעט מהיכא תיתי דפרה של חולין תהיה מותרת לאכול של קדשים, וגבי פועל כתבו התוס' דסד"א כיון דהותר גזל לאכול של חבירו הו"א דשל הקדש נמי הותר אבל גבי פרה למ"ל קרא, וי"ל דהו"א דמשום צער בע"ח הותר ג"כ בשל הקדש עכ"ל ולולא דבריהם היה נראה דכמו דגבי ראשית הגז דפרכינן בחולין (דף קל"ה ע"א) למ"ל קרא צאנך פרט של הקדש משנינן סד"א לפרוק וליתיב ליה דבלאו קרא הו"א שמחויב לפדות הגיזה בכדי לתת לכהן, ה"ה הכא אי לאו קרא דדישו ורעך סד"א שמחויב לפדות מעט בכדי שיוכל הפועל וכן הבהמה לאכול קמ"ל קרא דלא, שוב ראיתי שכ"כ באמת השמ"ק בב"מ שם בשם רבינו יהונתן ע"ש, או דהו"א כמש"כ הרב מנחת ברוך שהפועל בעצמו יפדה כל מאכלו בפרוטה דנהי דלכתחילה אין לפדות הקדש אלא בהערכה ובשוויו, מ"מ הכא כיון דהתורה זכתה והתירה לו לאכול ולא שייך כאן משום חשש אונאה להקדש, אלא דבעי לאפקועי איסורא סגי גם לכתחילה בפרוטה כיון דליכא אונאה להקדש, וא"כ אפי' לשיטת התוס' בתמורה (דף כ"ז ע"ב) דרק הבעלים יכולים לחלל הקדש שוה מנה על שו"פ ולא אחר וגם לא כשהוא כבר ביד הגזבר יהיה מאיזה טעם שיהיה כמו שהארכתי בזה בספרי תקנת השבים למס' מעילה, מ"מ הפועל יכול לחלל על פרוטה בכל אופן מטעם הנ"ל קמ"ל קרא דלא וק"ל

הדש קלעילין בשדה הקדש מעל, נלענ"ד דצ"ל תניא הדש וכו', ונקט קלעילין ולא נקט הדש תבואה כבכל מקום נראה דקמ"ל בזה דלא תימא כיון דאין דרך קטניות בדישה כדאיתא בביצה (דף י"ג ע"ב) אמר אביי מחלוקת בשיבולין אבל בקטניות וכו' מי שהיו לו חבילי תלתן של טבל כותש דרובא לא דשו לקטניות עיי"ש ברש"י ובפיהמ"ש להרמב"ם ז"ל, דהוה אמינא דדישה בקלעילין אין זה דרך הנאה, קמ"ל דמ"מ דרך הנאתו הוא כיון דמיעוט דיישי להו או דקמ"ל דבמעילה לא בעינן דרך הנאתן כלל כידוע שיש מחלוקת בזה (בפסחים דף כ"ו ע"א) ברש"י ובתוס' ואין כאן מקומו להאריך בזה: ודע שבתוספתא פרק ז' דע"ז איתא דהצבע קלא אילן הוא מין צומח וא"כ אולי יש לגרום כאן הדש קלא אילן בשדה הקדש מעל וכן הראה לי הגאון בעל אור שמח שכבר הגיה כן בגליון הש"ס שלו אבל בערוך מביא שניהם

והא בתלוש בעינן אר"ב ש"מ אבקה מעלי לה, מכאן מוכח דהא קיי"ל דאין מועלין במחובר היינו דנהנה בו בעודו מחובר, אבל אחר שנתלש מועלין בו אף שהקדישו כשהיה עדיין מחובר שאין הולכין אלא אחר שעת הנאה, וכן נמי בגידולי אילן למ"ד יש מעילה בגידולין אע"פ שהקדישן במחובר מועלין בהן, ולפ"ז הא דאיתא בגיטין (דף ל"ט) לענין הפלוגתא גבי עבד בשערו העומד לגזוז קמפלגי ע"כ לומר דמיירי שנהנה בעודן מחוברין בראשו אבל לאחר שנתלש לכו"ע מועלין בו כ"כ הרשב"א בגיטין שם והדברים ודאי אמיתים, ומה שיש לעמוד בזה ברש"י בב"ק (דף ו' סע"ב) ד"ה שור רעהו שכתב וז"ל ולא מוקי לה באכילת בהמתו שדה הקדש וכו' ואי קודם פדייה אין מעילה בקרקעות דכל המחובר לקרקע כקרקע דמי ביארתי בספרי תקנת השבים בעזה"ש, ופליאה בעיני על הרב תפארת יעקב בגיטין שם (דף ל"ט ע"א) שכתב דכיון דהא דאין מעילה במחל"ק הוא משום דילפינן מעילה מתרומה, ובתרומה אם תרם במחל"ק גם לאחר שתלש אין לו דין תרומה א"כ ה"ה בהקדיש במחובר גס לאחר שתלש אין בו מעילה, ודחה ראיית הרשב"א מהא דאבקה דהאבק תמיד תלוש הוא רק מונח על הקרקע והרוח מזיזו ממקום למקום ע"ש, ובמח"כ דבריו נגד כמה משניות במכילתין כמו המשנה דהמקדיש את החורשה מועלין בכולו ועוד כיוצא באלה, גם מש"כ שם דלהכי במעילה תלוש ולבסוף חיברו מועלין בו משום דילפינן מתרומה ובתרומה קיי"ל דגידולי תרומה הוה תרומה, לענ"ד דגם דבריו אלה תמוהין חדא דהא בגידולי תרומה הוה תרומה אין זה רק מדרבנן שלא ישתהי תרומה טמאה גביה ואתי לידי תקלה, ועוד דהרי הזורע פירות הקדש הגידולין חולין ופודה אותן כשעת זרען וגם קודם פדייה אין בהם שום איסור קודש כרמב"ם פ"ה הי"א מה' מעילה ואין זה ענין לתלוש ולבסוף חיברו כלל, סוף דבר דלענ"ד כל דברי התפארת יעקב בדיבור ההוא לא ניתן להאמר כלל וקצרתי והנני להעיר עוד דאפשר לומר דהא דאיתא בב"מ (דף ק"ג) דקטניות דרכו בתלישה הוא משום דאבקה מעלי לה, ויוצא מזה דתבואה שדרכה בקצירה כדאיתא שם ע"ש אין האבק מעלי לה ודו"ק

רש"י ד"ה אילן מלא פירות וכו' ובביכורים לא מתוקמא דהרי אינן נקרבין לגבי מזבח עכ"ל, ובאופן אחר נמי אי אפשר שהרי כתיב כל שאור וכל דבש לא תקריבו ממנו עיין רש"י בשבועות (דף י"ב רע"ב) דכל מיני פירות האילן בכלל זה, וברגמ"ה כאן כתב אילן מלא פירות ראוי למזבח לביכורים ולא לבדה"ב עכ"ל, וכבר כתבתי לעיל שזה תימה דברגמ"ה בעצמו בב"ב שם איתא בזה"ל אילן מלא פירות לא חזיין לתקען בבנין ולא למזבח דביכורים לא היו קריבין כלום ע"ג המזבח וכו' וכהן הוה אכיל להו ע"כ לשונו שם, והמפרש כאן נאיד מפי' רגמ"ה ומפרש כרבו שהוא ממש פי' רגמ"ה בב"ב שם וצ"ע

ד"ה ואחרים מתנדבים כן וכו' שמתנין, ע"מ כן וכו' עכ"ל וכן הוא ברגמ"ה והתוס' הקשו ע"ז, ואנכי העירותי ע"ז דהרי בחולין (דף קל"ה ע"א) איתא דבקמ"ז אפי' אם אמר חוץ מגיזה וכחשה פשטה קדושה בכולה והכא בקדמ"ז איירינן, והתם משמע דמדאורייתא פשטה קדושה בכולה עיין במהרש"א שם ואפי' אם נימא דהוא מדרבנן עכ"פ קשה מאי מהני התנאי, ומצאתי שעמד ע"ז התפא"י במשניות כאן אלא שלשונו אינו מדוקדק שכתב בזה"ל, ואין להקשות דאף דמצינו שיכול