תקנת עזרא (מעילה) עו

דמיירי בעצי גידולי הקדש דקדשי מה"ת ומ"מ לא מעל המסיק, דזה הרי קשה גם לשיטת התוס' שהרי עכ"פ התם לרי"ה קיימינן ור' יהודא הרי ס"ל בב"ב שם דאין מעילה בגידולין, וע"כ לומר דבאמת הוה מצי הש"ס בפסחים שם לתרץ כן אלא דבלאו"ה משני שפיר, והרי התוס' בפסחים שם ד"ה בעצי כתבו דהוה מצי לתרץ אליבא דר' יהודא דאיירי בהסיק במזיד דלא יצא לחולין לשיטת ר' יהודא בקדושין עיי"ש, ובזה הרי גם הלכה כמותו דדוקא במעל בשוגג יצא הדבר לחולין ולא במעל במזיד, אלא ע"כ דר"פ חדא משינויי נקט וא"כ אין כאן קושיא דאמת נמי דהוה לשנויי דמיירי בעצי גידולי הקדש וכרי"ה אלא דבלאו"ה משני שפיר, ויותר נראה לי דכיון דעיקר האילן הקדיש אדם מישראל גם הגידולין קדושתן בא ע"י ישראל כמו שיש מעילה בולדות קרשים דודאי מועלין בהן משום דבאו מכח אמן שהקדישן ישראל ובזה א"ש הכל, והרי כשהקדיש אבר בהמה באופן שפשטה קדושה בכולה הרי ודאי מועלין בכולה ג"כ דהא דפשטה קדושה בכולה היינו ע"י שהקדיש ישראל האבר נמצא דהכל בא ע"י ישראל המקדיש והכי נמי הגידולין והולדות, ואולם הא ודאי דלשיטת הרמב"ן קשה הסוגיא דלקמן (דף י"ד ע"א) דקאמר מאי לאו דאתבר מגופה לא דאייתי עצים מעלמא אי הכי ולגירסת התוס'] או ה"נ מסתברא לגירסת המפרש וכן איתא בע"ז (דף מ"ב ע"ב)] דקתני גבי הקדש לא נהנין ולא מועלין אא"ב דאייתי עצים מעלמא היינו דקתני גבי הקדש לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא דהא לא קדישי כן איתא להדיא בע"ז שם, ולשיטת הרמב"ן אמאי לא קדישי מה"ת לגירסת התוס' ודאי דלא א"ש דלגירסא דידהו פריך הש"ס דאמאי לא נהנין לכתחילה כיון דמיירי באייתי עצים מעלמא, ולהרמב"ן מאי קושיא הא ודאי דלא נהנין משום דהאילן הרי לא גרע מכל חצר של הקדש דזכי להקדש ומ"מ מעילה לית בזכייתה, וצריך לומר דגרסת הרמב"ן היא כגרסת המפרש אלא שלא היה כתוב בגרסתו בע"ז שם לא נהנין מדרבנן, או דנדחוק ונאמר דמיירי באילן שאין בו דיני קנין חצר כגון שאינו משתמר, וכ"ז דוחק ודו"ק

אכן שיטת התוס' פשוטה טפי דס"ל דכי בעינן לענין מעילה דיבוא ההקדש ע"י ישראל המקדיש היינו דוקא בקדשי מזבח אבל לא בקדשי בדה"ב, והרי בקדשי עכו"ם דאמרינן בזבחים שם דאין בהן מעילה היינו נמי דוקא בקדשי מזבח ולא בקדשי בדה"ב כמש"כ התוס' שם וכדפסק הרמב"ם פ"ה מה' מעילה ה' ט"ו, וא"כ משנתנו דבור ושובך ואינך ובפרט אשפה דמיירי בבדה"ב ע"כ לומר דלגמרי אין חצר הקדש קונה דאל"כ למה אין בהן מעילה, וביאור השמיעה לשיטתם הוא לכאורה הכי דלמ"ד אין מעילה בגידולין דמשו"ה אין מועלין באילן ונתמלא פירות ושדה ונתמלאה עשבים מכ"ש דבור ונתמלא מים שובך ונתמלא יונים דודאי אין מועלין בהן אפי' אם קנה אותן הקדש ע"י קנין חצר דודאי אין סברא לומר דעדיפי מגדולי הקדש, אלא דלר' יוסי דס"ל דמועלין בגדולי הקדש למה לא ימעלו גם בבור ונתמלא מים שובך ונתמלא יונים אשפה ונתמלאה זבל הרי בהקדש בדה"ב לא בעינן שיהא מכח אדם המקדיש, משו"ה הוכרחו לומר דאין הקדש קונה אותם כלל דאין קנין חצר להקדש, והגם דריהטא דלשון התוס' כאן ד"ה אבל אם הקדיש לא משמע דאזלי לר' יוסי מ"מ נראה דביאור דבריהם כן הוא כמו שכתבנו, וברשב"ם בב"ב שם הדברים מדויקים יותר דהוא כתב שם כן להדיא על ר' יוסי כן נראין פשטות הדברים וע"ד החידוד י"ל דגם גידולי הקדש לא בעי להקדש מכח אדם המקדיש מיקרי נה דהרי מאליהן באו, וא"כ גם בגידולי הקרש יש חילוק בין קדשי בדה"ב דמועלין בהן גם אם באו שלא מכח אדם המקדיש, לבין קדשי מזבח דאין מועלין בגידוליהן היכא דלא שייך הסברא דפשטא קדושה בכולה משום דבאו מאליהן ולא מכח אדם המקדיש, ובזה יתבאר פשוט לשון הש"ס דתמורה (דף ל"א) חלב המוקדשין וביצי תורין ובנ"י לא נהנין ולא מועלין בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדה"ב הקדיש תרנגולת מועלין בה ובביצתה וכו' ואפי' למ"ד מועלין בגידולי מזבח הנ"מ גידולין דחזו למזבח וכו' ועיי"ש ברש"י ותוס', וכן לעיל (דף י"ב ע"ב) במכילתין דתנן חלב המוקדשין וכו' בד"א בקדמ"ז אבל קדשי קדושת דמים וכו' עיי"ש ובגמ', והחילוק בכל זה פשוט דבקדשי מזבח בעינן למעילה דבאו מכח אדם המקדיש וגידולין ממילא באו משא"כ בקדשי בדה"ב, וראיה עוד לזה מר"פ כיצד מערימין (תמורה דף כ"ד ע"ב) דלמ"ד ולדות קדשים בהוייתן הם קדושין אין קדושה חל על טומטום ואנדרוגינוס עיי"ש, וקשה אמאי הרי ודאי גדולי הקדש נינהו וקיי"ל כר' יוסי דמועלין בגידולי הקדש, אכן לדברינו א"ש דקדושת מזבח שאני דבעינן שיבוא מכח אדם המקדיש ולא מאליו, ורק למ"ד ולדות קדשים במעי אמן הן קדושין הרי הולד גופא דאם הוא ובא ע"י כח אדם המקדיש מיקרי, ולפ"ז גם לרשב"ג שם דטואנ"ד אינו קדוש מ"מ אסור מיהו מדאורייתא, ולפי שאני חושב שהוא רק לחידודא בעלמא דלפי האמת גם גידולין וולדות קדשים ע"י אדם המקדיש באו הריני מקצר בזה ככל האפשר ועיין בפסחים (דף נ"ו ע"ב) באנשי יריחו ודו"ק

ולד המעשרות לא ינוק מן המעשרות ואחרים מתנדבים כן, כתב המפרש שמתנין קודם לכן ע"מ כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר שאם תקדיש יהא חלבה חולין וכו' ושמעתי דלהכי מהני בהו תנאה הואיל ויכול לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לא"ז הלכך מהני בהו תנאה והוה כנדבה ולהכי קרי להו אחרים שאינן מחמירין עליהן כראוי עכ"ל, וכ"כ בפי' הרגמ"ה וראיתי בספר בית האוצר דף נ"ז ע"ב מדפי הדפוס שכתב בזה ע"ד צחות, דהרי הנך שמתנין כן סברתם היא דכיון שאם רצו לא נכנסה נקבה זו עדיין לדיר אע"פ שאחר שהכנסוהו לדיר ועלתה בעשירי ע"כ של בעה"ב היא קדוש, מ"מ כיון דמתחילה אלו רצה בעה"ב לא נכנסה לדיר נדבה מיקרי ומהני בהחלב תנאי, ובזבחים (דף קי"ז ע"ב) פליגא שם ר"מ ורבנן דר"מ ס"ל דקרבנות נזיר חשוב נידר ונידב וקרב בבמה כיון דאלו רצה לא היה מקבל עליו נזירות כלל ע"י נדר באה עליו עיי"ש ברש"י ורבנן פליגא עליו כיון דעתה קרבנותיו חובה עליו, וא"כ אלה המתנדבין הכא בתנאי שהחלב לא יהיה קדוש אזלי בשיטת ר"מ, ור"מ נקרא אחרים כמבואר בהוריות (דף י"ג ע"ב) משו"ה קרי התנא כאן להמתנדבים בתנאי שולד החולין ינוק מהאם הקדושה כבר דאזלי בשיטת ר"מ אחרים על שם ר"מ הנקרא כך, וע"ד צחות הוא דבר נכון אך התוס' פי' אחרים בעלי בתים נדיבי לב היו מתנדבין להניק אותן וולדות מבהמות שלהן של חולין, וכ"כ בפיהמ"ש להרמב"ם וברמב"ם פ"ג מה' מעילה הי"ב כתב בזה"ל ויש לאדם להתנדב ולומר חלב בהמה זו החולין יהיה הקדש לוולדות הקדשים שייניקוהו כדי שלא ימותו עכ"ל, וכתב עליו הראב"ד וז"ל ואם יאמר יהיה הקדש לוולדות מה יועיל אלא יזמין ולא יקדיש עכ"ל ועיין בכ"מ שם, ובחידושי להרמב"ם העירותי שהחלב הרי הוא דבר שלא בא לעולם ואין אדם מקדיש דשב"ל וכאן אין להאריך ולענין הולד הנה התוס' כאן ובפי' רגמ"ה וכן בפי' קדמון מכ"י הנדפס בש"ס דווילנא