תקנת עזרא (מעילה) עג

יש בהקדישן מעילה כההיא דפ' הניזקין (דף נ"ה ע"ב) כרת שע"י דבריהם באה לו שכיון שהוא ממונם של הקדש מדבריהם להוציאו בדיניים חל עליו הקדש גמור וכו' הר"י ז"ל בעליות עכ"ל, ובעניי קשה לי חדא דבאמת קיי"ל כרבנן דאין ביוני שובך ויוני עליה גזל רק מפני דרכי שלום כמש"פ כל הפוסקים, ותו דביוני שובך ויוני עליה לא מצינו כלל דפליג ר' יוסי למימר דהוה גזל גמור דבמשנה בהנזקין ודף נ"ט ע"ב) ליתא לפנינו כלל דין יוני שובך ויוני עליה, וברייתא היא בתוספתא דחולין פרק יו"ד הובאה בב"מ (דף ק"ב ע"א) ובחולין (דף קמ"א ע"ב) וסתמא נישנית בלי מחלוקת דר' יוסי כלל וצע"ג, אולם התוס' בב"ב שם (דף ע"ט ע"ב) ד"ה ויונים הבאים וכו' הקשו ג"כ קושיא זו וז"ל הקשה הרשב"א דאיך יכול להקדיש הקדש גמור שימעלו בהן והלא אינו זוכה בהן זכייה גמורה דקיי"ל דאין בהן גזל אלא מפני דש"ל ואומר ר"י דבביצים ואפרוחין זוכין מה"ת עכ"ל, ויש לי להאריך גם בתירוץ זה ועיין בסנהדרין (דף כ"ה ע"א) ברש"י ד"ה מפני דרכי שלום ובשמ"ק בב"מ (דף ק"ב) ועת לקצר ועיין בטעם המלך פ"ו ה"א מה' גירושין

ועתה נשוב ונשנה מעט הלכה זו, ר' יוסי אומר המקדיש את השדה מועלין בהן ובגידוליהן מפני שהן גידולי הקדש, הנה דברי הת"ק לגירסא שלפנינו היא סתם משנה והחולק הוא יחידאה ר' יוסי ובמשנה שבמשניות גרסינן דברי ר' יהודא כדאיתא בברייתא דב"ב שם והחולק הוא ר"ש במקום ר' יוסי, אכן גירסת כל הראשונים כמעט המפרש כאן והתוס' כאן ובב"ב שם ובפיהמ"ש להרמב"ם ז"ל לפי הנוסח של א"ו שהביא התוי"ט הוא ר' יוסי, ובתוספתא דמכילתין פ"א איתא לפנינו גירסא חדשה דכן איתא התם הקדישן ריקנין ואח"כ נתמלאו מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן דברי ר' מאיר ר' אליעזר בר"ש אומר אף מועלין במה שבתוכן אמר ר' יוסי רואה אני בכולן דברי ר' מאיר חוץ מן השדה ומן האילן מפני שדרכן להתמלא עכ"ל, ונראה גירסא זו נכונה חדא דקיי"ל סתם משנה ר"מ ע"פ רוב, ועוד דבפסחים (נ"ו ע"א) איתא ת"ר ששה דברים עשו אנשי יריחו וכו ואלו שלא ברצון חכמים וכו' ומתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה דברי ר' מאיר א"ל רי"ה וכו' אלא אלו ואלו שלא ברצון חכמים על ג' מיחו בידם ועל ג' לא מיחו בידם וכו' ואלו שמיחו בידם מתירין גמזיות של הקדש וכו', חזינן מזה דלר"מ ודאי גידולי הקדש אין בהן רק איסור דרבנן אבל אין מוחין ביד הנוהגין בהו היתר, ורי"ה אפשר דס"ל נמי שאסורין רק מדרבנן אלא דס"ל שמוחין ביד הנהנין וע"ש היטיב בגמ', ובמנחות (דף ע"א ע"ב) ברש"י ע"ש ודו"ק, ולפ"ז הנכון הוא דת"ק דמשנתנו הוא ר"מ כיון דמצינו דס"ל הכי להדיא, והנה במס' פאה (פ"ז מ"ח) תנן המקדיש כרמו עד שלא נודעו בו העוללות אין העוללות לעניים משנודעו העוללות העוללות לעניים ר' יוסי אומר יתנו שכר גידוליו להקדש עכ"ל המשנה, וברור דאזלי לשיטתם דת"ק דהתם לשיטתיה דהכא שאין מעילה בגידולי הקדש והוא ר"מ דס"ל שגם אין מוחין ביד הנהנין להכי ס"ל שאין העניים צריכין לשלם שכר גידולין להקדש, ור' יוסי לשיטתיה דהכא דמועלין בגידולי הקדש דאילן ושדה משו"ה צריכין העניים לשלם שכר גידולין להקדש, וברוך שהנחני בדרך אמת שמצאתי שכן כתב הגר"א ז"ל בשנות אליהו בפאה שם וז"ל ר' יוסי אומר יתנו שכר גידוליו להקדש דס"ל יש מעילה בגידולי הקדש עכ"ל, ובירושלמי פאה שם ובירושלמי פסחים (פ"ד ה"ט) תלי לה להדיא הדין דהעוללות בהא דמתירין גמזיות של הקדש ע"ש, והנה בשני המקומות בירושלמי שם איתא להדיא אמר ריו"ח מעשה היה והורו כר' יוסי שהעניים צריכין לשלם שכר הגידולין להקדש, וא"כ יש לן הלכה למעשה כר' יוסי דמשנתנו דגידולי הקדש מועלין בהן, ומשו"ה פסק הרמב"ם בפ"ד מה' מתנות עניים הכ"ג דהעניים חייבין ליתן שכר הגידולין להקדש כיון דבירושלמי פסק כוותיה הלכה למעשה וכ"כ הכ"מ ובפי' הרדב"ז להרמב"ם שם נדחק בזה בחינם במחכה"ג], ומשו"ה נמי פסק הרמב"ם בפ"ה מה' מעילה ה"ו כר' יוסי דמועלין בגידולי הקדש וכתב שם הכ"מ פלוגתא דת"ק ור' יוסי במשנה פ"ג דמעילה ופסק כר' יוסי וצריך טעם למה [דהרי יחיד ורבים הלכה כרבים] והביא דברי הריק"ו שהרמב"ם סמך אברייתא דב"ב, ובהג"ה שם כתב טעם אחר להא דפסק הרמב"ם כר' יוסי ועיין גם במש"כ התוס' יו"ט כאן, ולענ"ד נכון הדבר כנכון היום דהרמב"ם פסק כר' יוסי מהירושלמי דפאה ודפסחים שזכרנו שהורו הלכה למעשה כר' יוסי דהעניים צריכין לשלם שכר הגידולין להקדש וממילא הדין ברור שמועלין בגידולי הקדש, ואני תמה על הר"י בעליות דפסק כר' יהודא דאין מעילה בגידולי הקדש משום דסתם מתניתין דידן כר' יהודא הביאו השמ"ק בב"ב (דף ע"ט) הבאתי לשונו לעיל ד"ה אבל הקדיש בור, והרי כבר נתבאר בזה כר' יוסי ע"פ הירושלמי דפסק כוותיה הלכה למעשה והדין עם הרמב"ם דפסק כר' יוסי וברור בעזהי"ת

ולענין אי גרסינן במשנתנו ר' יוסי כדאיתא במשנה שבגמ' או ר"ש כדאיתא במשנה שבמשניות עיין מש"כ התיו"ט בזה, וע"ד החידוד י"ל דזה תליא במחלוקת הראשונים במקום אחר, דבשילהי ב"מ תנן שתי גינות זו למעלה מזו והירק בינתיים ר"מ אומר של עליון רי"ה אומר של תחתון, ובגמ' שם אמר רבא בעיקרו דכו"ע ל"פ דעליון הוה כי פליגי בנופו ר"מ סבר שדי נופו בת"ע ורי"ה סבר לא אמרינן שדי נופו בת"ע וכן פליגי התם נמי לענין ערלה ע"ש, וכתב הראב"ד הובא בשמ"ק שם וז"ל בעיקרו דכו"ע לא פליגי דעליון הוה שהרי בעפרו הן עומדין ואינם יוצאין לאוירו של זה, כי פליגי בנופו ר"מ סבר העיקר מגדלו וכו' ורי"ה סבר האויר מגדלו הלכך לא שדינן נופו בת"ע עכ"ל, והגאון ר' יונתן ביערות דבש תמה ע"ד ר' יהודא דהנוף מאויר גדיל ולא מהשרשים שזה מוכחש מהחוש דאין דבר הגדל רק מאויר זולת כמהין ופטריות עיין בברכות (דף מ' ע"ב) ובנדרים (דף נ"ה ע"ב), לכן ביאר הוא כונת הראב"ד דה"ק דר"מ ס"ל רוב יניקת הענפים מהעיקר ומיעוטו מאוירא ורי"ה ס"ל להיפך דהרוב הוא מאויר ומיעוט מהשרשים ע"ש שהאריך, ויש להקשות לשיטת המרדכי סוף חולין דדבר הנולד בתערובות לא שייך גביה ק בטול והארכתי בזה בעזה"ש במקו"א וא"כ לענין ערלה וטב במאי פליגי עיין גיטין (דף כ"ב ע"א) ואיך יתבטל המיעוט ברוב, אך י"ל ע"פ מש"כ התוס' בע"ז (דף מ"ט ע"א) ד"ה שאם דלמ"ד זו"ז גורם מותר אפי' היכא דמטעם בטול לא היה בטיל נמי מותר מטעם זו"ז גורם ע"ש, והר"ן שם כתב בשם רש"י דזו"ז גורם מטעם בטול הוא וכל היכא דלא בטיל גם זו"ז גורם אסור ע"ש, והנה הראב"ד מוכח דס"ל כהתוס' דזו"ז גורם לאו מטעם בטול הוא דהרי השיג על הרמב"ם שפסק סוף פ"ה מה' נדרים דכל היכא דאמרינן דאסור בגידוליהן הוא אפי' בדבר שזרעו כלה, והשיג הראב"ד דהרי קיי"ל זו"ז גורם מותר ואם נטע אגוז של ערלה מותר בפירותיה עכ"ל, והכ"מ והרדב"ז תירצו שם דכשם דלענין בטול לא בטיל בנדר מטעם דשיל"מ ה"נ זו"ז גורם מטעם בטול הוא ולא בטיל בדשיל"מ, הרי מוכח מכאן דהראב"ד