תקנת עזרא (מעילה) עב

נמי כשרין, ואולי יש לתרץ זה דהא דמכונסין כשרים היינו כשלא הוקדשו אבל כשהוקדשו נפסלו מטעם אחר להדחה, דהא תני שם דבי שמואל דמים שיש להן שם לווי פסולין וכשהקדישן יש להן שם לווי מים קדושים עיי"ש היטב שוב ראיתי דכבר העיר הרש"ש שם בזה ונשאר בצ"ע וה' יאר עינינו בתורתו

באו"ד דבעינן בניסוך המים שיהיו מים חיים עכ"ל, לענ"ד ברור דמים חיים לאו דוקא וכונתם רק דבעינן מי מעיין וכל מקום שכתבו התוס' דבעינן לניסוך המים מים חיים הוא רק מקרא דושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ושם רק מי מעיין כתיב לא מים חיים הכשרים לטבילת זב ולאפר פרה והארכתי בזה במקום אחר וכאן לקצר אני צריך ומש"כ כאן התוס' דדבש היינו כל מיני מתיקה עי' מל"מ פ"א ה"א מאיסורי מזבח

דף יג כל הראוי למזבח ולא לבדה"ב, פי' כל הראוי למזבח כגון תמימים שאינן ראוין לבדה"ב והקדישן לבדה"ב, וכן נמי דברים הראוין לבדה"ב כגון אבן או קורה שהקדישן למזבח, או שהקדיש לזה ולזה דברים שאינן ראוין לא לזה ולא לזה, אע"פ שהקדיש דבר שאינו ראוי מועלין בהן ובמה שבתוכן וזה יותר מחוור מפי' רשב"ם ז"ל ומדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' מעילה למדתיו הר"ן ז"ל עכ"ל השמ"ק בב"ב ודף ע"ט), ובסידור הדברים דנקט התנא כאן במשנתנו האריך הרחיב הרב תפארת ישראל במשניות כאן עיין עליו ומש"כ רש"י דעצי גפן דקין ואינן ראוין לבנין לכאורה בלאו"ה בנין עץ אסור בעזרה משום לא תטע ויהי' מזה ראיה דרש"י ס"ל כהראב"ד פ"א ה"ט מה' ביהב"ח ע"ש אבל מ"מ אין זה מוכרח ואכמ"ל

כל הראוי למזבח ולא לבדה"ב, פי' כגון שובך מלא יונים הראוי לקרבן עני שכיון שהן ראוין למזבח חלה עליהן קדוה"ג ואינן ראוין שוב לבדה"ב, לבדה"ב ולא למזבח כגון אילן מלא פירות ושדה מלאה עשבים, ובור מלא מים נמי אינו ראוי למזבח לפי שניסוך המים אינו בא אלא ממי השילוח אבל ראוין הן למוכרם ולהוציא דמיהן לבדה"ב, לא למזבח ולא לבדה"ב כגון אשפה מלאה זבל שאע"פ שאפשר למוכרו לאותו זבל ולהוציא דמיו לבדה"ב אפ"ה כיון שיש בו בזיון אפי' לבדה"ב אינו ראוי דהו"ל כמחיר כלב שיש בו בזיון אין זה רק דוגמא בעלמא שהרי גם דמי כלב מותר לקנות בעבורו קרבן וק"ל]: מועלין בהן ובמה שבתוכן ואפי' אשפה מלאה זבל דלא חזיא לא למזבח ולא לבדה"ב מועלין בה ובמה שבתוכה לפי שראויה היא לבדה"ב וקדושה חלה עליה ורק משום דרך בזיון אין מוציאין דמיה לבדה"ב, וכיון דמ"מ קדושה חלה עליה מועלין בה ובמה שבתוכה, ויש לפרש הראוי לבדה"ב דלאו אדמים קאי אלא על הגוף וכיון דגופן לא חזו לבדה"ב אינו ראוי לבדה"ב קרינן ביה, ואם נפרש כן ליכא הכא מה שראוי לבדה"ב רק בור מלא מים בלבד דחזי למילש בהו סיד לבנין לחזק בו בדה"ב, אבל אילן מלא פירות ושדה מלאה עשבים דלא חזו גופן לבדה"ב אינו ראוי לבדה"ב קרינן ביה, והא דלא קתני בבא רביעית כל הראוי למזבח ולבדה"ב משום דליכא מידי דראוי למזבח ויהי' ראוי גם לבדה"ב, דכיון דראוי הוא למזבח חלה עליו קדוה"ג ולא חזי עוד לבדה"ב דהא למזבח הוא עומד, הרא"ם עכ"ל השמ"ק בב"ב שם, נמצא דגם השמ"ק מפרש אילן מלא פירות דאינו ראוי למזבח אע"ג דחזו לביכורים וביכורים קודש מיקראו דבמכות (דף י"ח ע"ב) איתא להדיא דבעינן בביכורים שינה עליו הכתוב לעכב עיי"ש דדינו כקודש. ושם (דף י"ט) אמרינן ביכורים מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ שבפנים הרי הן כהקדש לכל דבריהם ע"ש, וברמב"ם פ"ב מה' ביכורים הט"ז אשרה שבטלה אין מביאין ממנה ביכורים שהביכורים מקדשי מקדש הן עכ"ל, ועיין בר"ן בע"ז ר"פ ר' ישמעאל גבי פרכילי ענבים ע"ש ובתוס' פסחים (דף כ' ע"א) ד"ה אלא ובתוי"ט כאן וצ"ע עדיין בזה. מ"מ קדשי מזבח לא איקרו כיון שאין גופן נקרב על המזבח, ועיין חלה פרק ד' משנה ט' ודו"ק

בור מלא מים פי' רשב"ם ז"ל [בב"ב שם] ראוין לבדה"ב לגבל בהן את הטיט אבל לא למזבח דמים מכונסין פסולין לניסוך המים דמי מעיין בעינן, והביא שם התוס' בב"ב ראיה לזה מדתנן בפ' לולב וערבה היה ממלא מן השילוח ואמרינן בגמ' מנא הנ"מ אמר קרא ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, אבל רש"י ז"ל שם פי' מנה"מ דעושין שם שמחה בשעת שאיבה דכתיב ושאבתם מים בששון וא"כ אין ראיה דבעינן מי מעיין הר"ן ז"ל ותוספי הרא"ש ז"ל וקשה לדעת רשב"ם ז"ל דהא אמרינן בפ' לולב וערבה נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור, ואלו מי כיור שאר מימות הן ולא מי מעיין דהא קיי"ל כחכמים דפליגי אר' ישמעאל בזבחים (דף כ"ב) וכן פסק הרמב"ם פ"ה מה' ביאת מקדש שכל המימות כשרין לקידוש וצ"ע גליון עכ"ל השמ"ק בב"ב שם, ובספרי תקנת השבים למס' מעילה תירצתי קושיא זו בטוב טעם בעזהי"ת

מועלין בהן ובמה שבתוכן, פי' רשב"ם מועלין בהן אם הניח חפציו בבור והצניעם שם ואינו מחוור דאין מעילה בקרקעות וכו' ככתוב בתוס' בב"ב שם, ע"כ פי' ר"ת ז"ל כגון שנתלש גוש מן הבור ונשתמש בו וכן הוא הנך כולהו דמחוברין, א"נ י"ל כגון שכותלי הבור בנוים באבנים ותלה חפציו באבנים דתלוש ולבסוף חיברו תלוש מיקרי לענין זה דמעילה אף שבטלו [צ"ע דהרי בנאו ולבסוף הקדישו כמחובר הוא לענין מעילה כדלקמן דף כ' ע"א ודוחק לומר דמיירי שהקדיש האבנים קודם שבנאם בבור דלא משמע הכי וכן גבי אילן נמי תלוש ולבסוף חיברו תלוש מיקרי לענין זה כדאיתא לקמן (דף כ') בשילהי הפרק הרשב"א והר"ן עכ"ל השמ"ק שם בב"ב, ועיין מג"א באו"ח סי' תרל"ז ס"ק ז' ואין להאריך כאן בזה

אבל הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים וכו' ואין מועלין במה שבתוכן, הרשב"ם בב"ב והתוס' שם וכאן פי' לפי דאין חצר הקדש קונה דחצר משום יד אתרבאי ואין יד להקדש ואחרים פי' דאפי' את"ל דחצר הקדש קונה אין מעילה בקנייתה דבמאי דקדיש ממילא ליכא מעילה, דהא אפי' בגידולי הקדש דמגוף הקדש קאתי ס"ל לר"י דאין מועלין ועד כאן לא פליג עליה ר' יוסי אלא בגידולי הקדש דמגוף הקדש קאתו אבל במה שחצר הקדש זוכה אפי' ר' יוסי מודה דאין מעילה בזכייתה הר"ן עכ"ל השמ"ק בב"ב שם, והאריך עוד שם בהסוגיא באריכות נפלאה כדרך השמ"ק בכ"מ ובסוף הסוגיא סיים וז"ל, עלה בידנו המקדיש בור ואח"כ נתמלא מים שובך ואח"כ נתמלא יונים דברי הכל מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן שאין חצר קונה להקדש, הקדיש שדה ואח"כ נתמלאה עשבים אילן ואח"כ נתמלא פירות מחלוקת דר' יוסי ור' יהודא והלכה כר' יהודא דאין מעילה בגידולי הקדש דסתם תנא במעילה כוותיה דלא גרסינן במתניתין דברי ר' יהודא וכו', הקדיש בור ושובך מלאים אע"פ שהקדיש אותם סתם מועלין בהן ובמה שבתוכן שהמקדיש בעין יפה מקדיש, ואע"ג דתנן יוני שובך ויוני עליה יש בהן גזל משום דרכי שלום הא קיי"ל כר' יוסי דאמר גזל גמור מדבריהם. הלכך